רמזי הפסוק בתוספת ה-י

הוספנו אות אחת לפסוק, והרווחנו כמה דברים. קודם כל, שיהיה בפסוק הילי אותיות (השם הראשון של הכלה) – כלה אותיות (אז היא כל החיים כלה). כתוב ש-כלה זה כמו המלה שכינה: כלה זה סכום כל המספרים מ-1 עד  10, והמלכות-השכינה-הכלה היא הספירה העשירית. קוראים לזה מספר קדמי, ובמתמטיקה קוראים לזה משולש. מה יקרה אם אני מחבר את כל הריבועים מ-א עד י? הגימטריא הזאת כתוב בזהר, אולי הגימטריא הכי מתוחכמת בזהר. כל הריבועים מ-א עד י עולה שכינה. זה הקשר בין המלה כלה למלה שכינה ("כלה דא שכינתא"). כלה זה 55, מ-1 עד 10, ושכינה זה 385, מ-1 בריבוע עד 10 בריבוע. יש גם קשר בין המספרים, שכינה = ז"פ כלה, כמו שבע ברכות ושבע הקפות וכל מה ששבע בחתונה ("כל השביעין חביבין", סוד "חיבת חופה [קונה]", חיבת חופה = חתן וכלה). שבע פעמים כלה עולה שכינה, ושתיהן זה אותו ענין – "עד הלם", עד המלכות, מ-1 עד 10 (או במספרים פשוטים או במספרים רבועיים). בפסוק יש רק 54 אותיות, אבל אם הוספתי את ה-י זה 55 אותיות – המשולש של י עצמה. אז כעת אפשר לכתוב את כל הפסוק בצורת משולש. מה הר"ת של החו"כ? רק הילי עצמה היא 55, אבל גם נריה-הילי זה ר"ת נה, 55, זה עיקר המספר כאן, זה שוה הכל (תרתי משמע). נעשה את הגימטריא של כל הפסוק. בלי ה-י זה גם יוצא משהו יפה – בכל מספר בעולם יש רמזים טובים – אבל זה לא כפולה של 13, של אהבה, של שם הוי' ב"ה. אבל ברגע שמוסיפים את ה-י כל הפסוק כולו נעשה כפולה של 26, זה משלים אותו. יוצא בסוף קול פעמים הוי' – "קול הוי' על המים, קול הוי' בכח, קול הוי' בהדר". והוא עולה בן פעמים חיים, אליהו פעמים הנביא, וכפי שיבואר רמז זה בהמשך בעז"ה. אם כן, דרשנו את הפסוק הזה קצת, וקצת את הפסוק "ראה חיים".

"זכו שכינה ביניהם" – "חיים עם אשה" – "זכו 'אחישנה'"

אמרנו שרק "ראה חיים" זה מרדכי. כתוב "ראה חיים עם אשה", אז רומז שצריך לצרף יחד חיים ו-אשה. זה הולך יחד גם מספרית, כי חיים זה ד"פ טוב, היינו שזה הערך הממוצע של כל אות, ו-אשה זה ה'יהלם' של טוב, חי פעמים טוב. על זה כתוב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' [הטוב]". אם אני מחבר אותם יחד אז יש כב פעמים טוב, טוב פעמים טובה. זה שוה מלה מאד חשובה, שרק עליה יש לנו ספר שלם, לפי מאמר חז"ל המפורסם ש"זכו 'אחישנה' לא זכו 'בעתה'". אם זכו אז "אחישנה", הגאולה באה תיכף ומיד ממש ברגע הזה (לא עיכבן כהרף עין – ישועת ה' כהרף עין, הכל בסוד הפסוק הנזכר לעיל "משא דבר הוי' בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי להוי' עין אדם וכל שבטי ישראל", וכידוע בחז"ל ש"חדרך" היינו מלך המשיח שחד לאומות העולם ורך לישראל, "חדרך" = "יהי אור", הכל מכח עיניו המתוקנות של מלך המשיח, החודרות עמוק עמוק לתוך מציאות העולם, שהוא התיקון המיוחד של חדש תמוז בכלל וראש חדש תמוז בפרט, וד"ל). אחישנה זה אותיות אשה חין – אשה חיים. יש פעם אחת בתנ"ך שכתוב חן עם י – חין (בסוף איוב: "לא [לו קרי] אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו", "חין ערכו" = ז פעמים בן, "וחין ערכו" = שע נהורין, אור פני מלך חיים). אז הצירוף של אחישנה זה חין-אשה, סוד "אשת חן תתמך כבוד", ו-חין = חיים. חיים-אשה זה אחישנה. אם יש את היחוד הזה של "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" זה "אחישנה". יש שני מאחז"ל של "זכו" – "זכו שכינה ביניהם" (י של איש ו-ה של אשה, ואם "לא זכו אש אוכלתן" ר"ל) ו"זכו 'אחישנה'". מה זה "זכו"? כתוב בחסידות ש"זכו" זה לשון זכוך, לזכך משהו, וכתוב שעיקר הזכוך בנפש זה לזכך את הראיה (דורשים כל פעם ש-זכות הראיה זה ר"ת זה). אז הא בהא תליא – "זכו שכינה ביניהם" ו"זכו 'אחישנה'", ובאמת אחישנה זה צירוף חיים-אשה. זה גם טוב פעמים טובה. "גם בלא דעת נפש לא טוב", "מצא אשה מצא טוב", וכתוב "איהו טוב, איהי טובה". שהחתן יהיה טוב והכלה תהיה טובה, ואז הכפל שלהם יחד – זיווג נקרא כפל, הכאה בלשון הקבלה, ולא רק חיבור – זה "אחישנה". אם אני מוסיף באמצע גם "עם", שזה ה"פ טובה, אז מ-טוב פעמים טובה זה עולה ל-טובה פעמים טובה, כב ברבוע. "ראה חיים [מרדכי] עם אשה" = משה משה ("לא פסיק טעמא בגוויהו", זה כמו שאמרנו קודם ש"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"). גם כל הביטוי, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" = אהבה פעמים ענג, רמז לפסוק "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" (ראה לקמן).

הברכה הרביעית ב-יב האמצעיות בשמו"ע – שכנגד חדשי השנה – "ראה נא"

נסיים עם עוד דבר חשוב: חוץ מהצירוף הזה אין כמעט עוד צירוף של האריז"ל שהפועל בו הוא החוש של החדש. דווקא כאן "זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רֹאה" זה גם מתחיל ב"זה" וגם שייך לראיה. זה יחודי מאד. חדש תמוז הוא החדש הרביעי. הברכה הרביעית של הברכות האמצעיות שמתפללים כל יום – הן הבקשות שמבקשים מה', ובתחלה היו יב (עד שהוסיפו עוד אחת) – זה "ראה נא בענינו", "ראה". הסיום זה "גואל ישראל", ברכת הגאולה. זה מאד מכוון, כי יב אמצעיות הם גם נגד חדשי השנה. הברכה המיוחדת של היום, ר"ח תמוז, זה "ראה נא בענינו" (בחדש תמוז יש את חגי הגאולה של דורנו). יוצא בהשגחה שהיא הרביעית, ואם מקבילים את הברכות לחדשים זה חדש תמוז. הכי בולט זה הברכה השביעית, שלפי הנ"ל אמורה להיות כנגד תשרי – "תקע בשופר גדול". זה ברכה של קיבוץ גלויות ("קהל גדול ישובו הנה"), ברכה של תקיעת שופר. הרעיון שאמרנו קודם היה אמור להיות ברור מאד – שהעיקר צריך להתפלל על משיח. ש"בכל עת אשר איני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" אז איני רגוע. אני יכול להיות שמח מאד, אבל להיות רגוע אפשר רק כשעיני רואות את מרדכי היהודי יושב שם. חותם ברכה זו הוא "גואל ישראל" בלשון הוה. כתוב שאם היינו מכוונים נכון את הברכות, אז כשאומרים את זה בלשון הוה זה היה מתקיים באותו רגע ממש בפועל ממש – אחרת זה ברכה לבטלה. אני אומר "גואל ישראל" עכשיו, ברגע זה, אז חייב להתקיים מיד. רק שכנראה אף אחד לא מכוון כמו שצריך. לא יודעים לכוון בשם – לכוון ישר לעצמותו יתברך, שם העצם. בכל אופן, זה הברכה של היום.