"ראה" שלישי – יעקב אבינו

הפעם השלישית זה יעקב בעצמו – "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו וגו'". זה גם משהו יפהפה, ברגע ששמים דגש על הניקוד יש גם גימטריא שלו: ָָ = לב, אז עם "ראה" = רחל, "כאשר ראה יעקב את רחל". זה גם כמובן מקשר את כל הדרוש עם חו"כ (יעקב רחל = ויקדש, הפועל האחרון של מע"ב, בחינת רעוא דכל רעוין, כדלקמן בפרק הבא, זה הקידושין של יעקב ורחל, כנראה גם עשה ברחל קנין ראיה). "ראה יעקב את רחל" (המקור לאהבה ממבט ראשון) = אהבה פעמים דעה. נחזור על המבנה, יש פה אברהם-יצחק-יעקב – אברהם רֹאה בהוה, יצחק מצוה רְאה, ויעקב רָאה פעם אחת את הכלה ומספיק לו. "ראה יעקב רחל" = צניעות.

ורמזים בפסוקים אלו: עוד בענין זה: "כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה" = אל פעמים א-דני (א-ל א-דני זה השם של עשיה). "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו הוי'" "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל" = 3367 = 7 פעמים 13 פעמים 37 (= סכום יב המספרים הראשונים של N פעמים משולש N כנ"ל). כל שלשת קטעי הפסוקים יחד = 5382 = אור (פעמים) הוי'.

ראית עני

הפעם הבאה (הרביעית) זה "רָאה" על לידת ראובן – הפשט של חוש הראיה בשבט של תמוז (החדש הרביעי). לקמן יתבאר שראיה הולכת הרבה פעמים יחד עם נתינה, ובדומה לכך (אם כי פחות פעמים, כמובן) יש כמה וכמה דוגמאות שראיה זה דווקא בעני – "ראה הוי' בעניי", "ראה ראיתי בעני עמי", ואפילו בברכה הרביעית זה "ראה נא בענינו". "ראה ה' בעניי" זה בשביל "כי עתה יאהבני אישי". זה מתקשר למה שהאבן עזרא כותב על יגהמ"ר, ש"רחום וחנון" זה מתוך ראיה (בעני) ושמיעה ("ושמעתי כי חנון אני"). זה גם חוזר לזה שלא צריך לראות מה שלא צריך לראות, אבל כל אחד צריך לראות בבן הזוג את עניו (ענינו, כל ענין בספר קהלת הוא רע) כדי לעורר עליו רחמים. "כי ראה הוי' בעניי" (הראיה של תמוז, הרביעי) = אחישנה = חיים אשה = טוב פעמים טובה וכו'. "כי ראה הוי' בעניי כי עתה יאהבני אישי" = חי פעמים "וחי בהם".

רמזי שלשת "ראה" העיקריים עם הניקודים

אמרנו שהצורה הראשונה זה רֹאֶה והיא עולה (עם הניקוד) גם רְאֵה = צלם אלהים = מראה. הניקוד שוה אותו דבר, אז איך נחלק ביניהם? רק אם נעשה הכאה של האות כפול הניקוד. אז רֹאֶה = 2035 = הכל (פעמים) הבל. מה שאני רואה בהווה הכל הבל. רְאֵה = 4025 = 175 (חיי אברהם) פעמים 23. הראשון מתחלק ב-37 והשני ב-23, יחוד של יחידה-חיה, בכיה-חדוה. הכופלים (55 ו-175) עולים יחד 230 = י"פ 23. רָאָה בחשבון הזה = 3221. אם מחברים ל-2035 (שניהם הולכים יחד, לד ו-לד פעמים) = 5256 = יהלם של חסד (חסד פעמים חכמה). לפי החשבון הפשוט זה מראה מראה רחל = 730 = י"פ חכמה = ב"פ שסה. השאלה העיקרית שהיינו צריכים להתחיל ממנה, כמה זה ג"פ ראה (בלי ניקוד)? 618 – מספר היחס של חתך זהב! זה משהו יפהפה, שהשרש ראה על שלש הצורות העיקריות שלו הוא ממש הסוד של חתך זהב. אם מוסיף את הניקודים זה מגדיל את זה בעוד "הוי' אלהים" ל-730 כנ"ל.

ה הצורות הנדירות של "ראה" (וביאור בענין "ראה-בם" אותיות אברהם)

אמרנו שיש עוד חמש צורות נדירות, שכל אחד זה פעם אחת בתנ"ך ואחת פעמיים: רָאָהּ (ראה אותה) – "אז ראה ויספרה וגו'" (בסוף פרק החכמה של ספר איוב, פרק כח, ו"ראה" זה חכמה שם, כמבואר בסוד הוי' ליראיו) – זה ראיית התורה (כמו "ראה חיים עם אשה" שזה התורה). השניה זה פועל בסמיכות (די נדיר, בדרך כלל יש שם בסמיכות) "יתנודדו כל רֹאֵה-בם" (תהלים סד) – זה אותיות אברהם (כתוב שאברהם הוא אותיות ראה בם, אבל לא ראיתי שמישהו כותב שזה פסוק מפורש) – הפשט שם שביטוי זה הולך על רשעים, המלשינים והדוברים נגד דוד המלך, שהוא אומר עליהם בסוף שיפלו ויתמוטטו ו"יתנודדו כל ראה-בם" (כל מי שרואה אותם יניע את הראש עליהם בלעג). זה פשט לא טוב, אז צריך לדרוש את זה. גם לשון מיוחד, לא "ראה אותם" אלא "ראה-בם". בתו"א תחלת כי תשא אדה"ז מסביר שכח הבחירה זה לחדור בראיה פנימה, מעבר לקליפת הישות שרואים בעלמא דשקרא – זה "לראות ב..." ולא "לראות את...". זה הכח של אברהם אבינו, היהודי הראשון. "יתנודדו כל ראה-בם" זה שבירת הקליפה החיצונית, אבל ה"ראה בם" הפנימי זה לראות את הגרעין הטוב גם בפנימיות הרשעים עצמם. קודם אמרנו שתמוז זה חדש של לא אשקוט ולא אנוח עד שנמליך מלך, עד שנראה את מרדכי יושב בשער המלך (עיקר הווארט היום). שלישי זה "רֹאָה" – "אזן שמעת ועין ראה" (ר"ת אשור = ג"פ יג ברבוע, אשור לשון ראיה; שאר האותיות זה 703 = משולש הבל). כל רואה זה פעולת עיניים, אבל כאן זה מפורש ש"עין ראה". מענין שהשמיעה כאן לפני הראיה, אזן לפני העין (אזן = חן, מוצאים חן בעיני העין). רביעי זה "רָאֹה" (צורת מקור, שתמיד הולך עם פועל אחריו) – "ראה ראיתי את עני עמי" בתורה ו"ראה תראה את עני אמתך" בחנה. ואחרון "רְאֹה [פניך לא פללתי]". זה כל ה-ח של חוש הראיה.