שוב, לכל אחד יש את הפסוק התמידי שלו – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", "זכור את יום השבת לקדשו" (כל השבוע, אנחנו פוסקים כדעת בית שמאי, ומי שזוכר כל השבוע יש אצלו "נזכרים ונעשים", כמו שאומר הבעל שם טוב והאריז"ל, שאם זוכרים משהו הוא נעשה, אם זוכרים שבת כל השבוע יש שבת כל השבוע), "לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך". חשבון כל הפסוקים יחד עולה 4913 – טוב בחזקת ג. "גם בלא דעת נפש לא טוב", "אומר לדבק [לדיבוק וליחוד] טוב הוא". שילה = משה, וכשמשה נולד נאמר "ותרא אתו כי טוב הוא", שנתמלא הבית כולו אורה ושנולד מהול. בכל אופן, הדעת זה הכל לחבר – "את השמים ואת הארץ" ר"ת אהוה, העולה טוב, שם הדעת בקבלה. היכולת ליחד שמים וארץ, "דאחיד בשמיא ובארעא", לייחד רוחניות וגשמיות, לשאת הפכים, לזכות לכל הדרגות.

המלך זה ה תתאה (מלך כפשוטו) ו-ה עילאה ("אלהים חיים ומלך עולם"), הרועה זה ה-ו והנשיא זה ה-י. "ומלך אחד יהיה לכלם למלך" זה מציאות המלך, ה תתאה. "ועבדי דוד מלך עליהם" זה עוד מלך, ה עילאה, "עליהם" (בחינת מקיפים דאמא). "ורועה אחד יהיה לכלם" זה ה-ו, רועה ומפרנס, המשכה (כאן תבת "לכלם" באה ליחד את ו הקצוות דז"א עם יב גבולי אלכסון שלו, כנגד יב שבטי יה כנודע). ה-י זה "ודוד עבדי נשיא להם לעולם". הנשיא הראשון בתורה זה "שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו" – אברהם אבינו, "הכל הולך אחר הפתיחה". "אדני נשיא אלהים" (ר"ת אנא) = נושא הפכים. אברהם מגייר את כולם, מעלה את כולם, גם את ה"הפכים" על פי הפירוש שאמרנו – הוא מנשא ומרים את כולם לה'. [עוד בענין זה ראה לקמן, סעיף ו]

כך נברך את הילד, שהילד הזה – שעכשיו כבר לא ילד אלא איש גדול, בר דעת – יזכה לדעת השלמה להגות בתורה ולקיים את המצוות, מלשון צוותא, ולייחד את ניצוץ המשיח שיתגלה בו, עם כל הגוונים והמדרגות שאמרנו, לעשות יחודים בתוך החברה, לייחד את החברים וללכד אותם, ואחר כך להשפיע בדרכי נעם לכולם להתחזק בשמירת התורה והמצוות, ואחר כך לדאוג גם לטובה בגשמיות והמטרה האמיתית של זה להיטיב לו ברוחניות וללמד אותו תורה ודווקא פנימיות התורה (רעיא מהימנא, רזין דאורייתא), ובסוף להיות נשיא, שכולנו יחד נתרומם ונעלה מעלה מעלה ממש, כלשון הזהר הקדוש, "לאשתאבא בגופא דמלכא". מזל טוב מזל טוב!