ג. חמשת המאמרים – תיקון מדות הלב

כעת בקיצור: בחמשת המאמרים האלה יש את כללות תיקון הז"ת, כללות תיקון הלב של האדם, שהלב שלו זה היחס והחיבור שלו עם אשתו (בסוד "חות דרגא ונסיב איתתא", חות דרגא ממוחין בעצם למדות הלב כדי לשאת אשה ולקיים "ראה חיים עם אשה אשר אהבת").

מלכות: זהיר באונאת אשתו

זה שאדם יהיה זהיר לא להונות את האשה, לא לומר שום דבר שעלול לצער אותה, שח"ו אם מצער את האשה דמעתה מצויה ואונאתה קרובה, זה מלכות. האשה היא המלכות, ועצם המציאות שלה זה מציאות שקרובה לבכות (רבי נחמן אמר שכל מי שהוא משרש המלכות, שרש דוד, קרוב לבכות) וממילא ה' מאד קרוב לשמוע את הבכי שלה, יותר מכל דבר אחר. זה קשור לספירת המלכות בפני עצמה, לא לצער את האשה, לא עם דבורים ולא עם שום דבר. בשנה הראשונה של הנישואין יש את המצוה המיוחדת של "ושמח את אשתו", ואנחנו תמיד מסבירים שעל פי חסידות זה גם נמשך על כל החיים. שנה אחת זה מצוה, ואם זו התעוררות אמיתית זה משאיר רושם נצחי (כמבואר בחסידות, והרבי הרש"ב מאריך בזה בקונטרס העבודה) – זה משאיר רושם על כל החיים. לפעמים דורשים שאם אחרי השנה עושים חשבון נפש ויוצא שהאדם לא קיים את זה כמו שצריך, אז הוא חייב להשלים את זה כל החיים. כעת אומרים שאם הוא כן קיים את זה ממילא הרושם ישאר וימשיך. אם לא קיים הסימן הוא שאין רושם, זה לא נמשך, ואז באמת הוא צריך להתחיל עכשיו מחדש. בכל אופן, עצם היחס של הבעל לאשה, "ושמח את אשתו", כתוב שבעולם הזה היחס הוא "משמח חתן וכלה" (הברכה מהחתן לכלה, בברכה הששית בשבע ברכות) ובעולם הבא "משמח חתן עם הכלה" (שהברכה נמשכת מהכלה לחתן, בדרך אור חוזר, שזה הברכה השביעית בשבע ברכות). כל העבודה עכשיו, לפני משיח – אותיות יִשמח וישמח – החתן משמח את הכלה. אחר כך יבוא אור גדול, כל השמחה האין סופית של ימות המשיח והעולם הבא תבוא מהכלה לחתן. בכל אופן, המהות של הכלה, רק לשמח אותה ולא לצער אותה – זה מהות המלכות.

יסוד: זהיר בתבואה בתוך ביתו

להביא תבואה הביתה – "לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו" – אמרנו שזה גם לשון ביאה. כאן זה עיקר ה"שלום בית", מושג ששייך לספירת היסוד על פי קבלה. לכן הפסוק זה "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך". לכל אחת מספירות הלב יש תכונה מיוחדת, והתכונה המיוחדת של היסוד זה שלום. בלשון ספר יצירה, ביסוד נאמר "תמורת שלום מלחמה", מלחמה היינו מריבה, בחינת "'כנגדו' – להלחם בו". כאן כתוב "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך", בחינת "משביעו רעב מרעיבו שבע" – הכל כאן ביטויים של שלום בית. צריך להביא תבואה, ואם לא אז יש מריבה בבית. ברור שזה מאמר של ספירת היסוד.

פרנסת הבית – דאגה לכבוד ישראל

כמו שדורשים את "לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו" מהפס' "השם גבולך שלום", אחר כך יש המשך. בין החמשה רק זה כתוב פעמיים – "לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו". בפעם הראשונה כתוב "שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה" ובפעם השניה "שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה" – הפסוק שמדין שדדו שדות ישראל וכתוב "וידל ישראל מאד מפני מדין". יש שתי סיבות בגמרא לזהירות בתבואה בתוך ביתו – שלא תהיה מריבה בתוך ביתו, ושישראל לא יקראו דלים. לכאורה יסוד זה השלום בית הכי ממשי כאן, מכל הדברים, שצריך להביא תבואה או שיריבו. אבל יחד עם זה יש חישוב על כלל ישראל – שאם אתה הבעל לא תביא תבואה זה יוצר מצב של חילול ה' שעם ישראל הוא דל. ווארט חשוב ביותר, שלפרנס לא רק שזה שומר על שלום בית אלא על כך שעם ישראל בכלל לא יקרא דל. "דל" זה שם של היסוד בקבלה. צריך לומר שגם האשה הצדקת מריבה אם אין תבואה כי דואגת לכבוד כלל ישראל.

נצח והוד: זהיר בתשובותיו

אמרנו ש"לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו" זה נצח והוד.

גבורה: זהיר בתפלת המנחה

"לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה" זה יצחק אבינו, כמו שאמרנו. עמוד התפלה בקבלה זה גבורה. לא תמיד זוכרים שבהמשך למאחז"ל "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה" – שאמר רב הונא – בא רבי יוחנן ואומר "אף בתפלת ערבית" ומביא פסוק ואז בא רב נחמן בר יצחק ואומר "אף בתפלת שחרית". אז בסוף יש את כל התפלות, רק שמתחיל ממנחה ומשם ממשיך לפי הסדר. הייתי חושב לחזור ממנחה לשחרית, כי ערבית זה רשות ושחרית יותר חמור, אך הסדר הוא מנחה, אף ערבית, אף שחרית. על פי סוד זה עושה צירוף: יצחק-יעקב-אברהם, הוי – הצירוף של ספירת הגבורה. עוד יותר מחזק שהכל כאן זה גבורה, הכל זה תפלה, הכל זה עמוד העבודה שהוא העמוד של יצחק. יצחק זה עמוד העבודה-התפלה, אברהם עמוד גמ"ח ויעקב עמוד התורה.

[השלמה: לא גמרנו את זה שאליהו נענה בתפלת "ענני ה' ענני". הגמרא מביאה שתפלת המנחה זה תפלת אליהו, אבל אמרנו שצריך לחזור לשרש – יצחק שמתפלל על רבקה. כנראה שיש קשר ביניהם. זה שמתפלל שהאש תרד מהשמים זה שידוך מהשמים – אשה זה אש-ה. זה שמחפש שלא יחשב לכישוף זה כנגד "מרבה נשים מרבה כשפים" (ביין משמח מבואר ש-כשף זה כחל-שרק-פרכוס). עוד רמז לגבי תפלת המנחה, שמפסיק באמצע העסק שלו, וזה סוד העושר כי יודע שזה לא כחי ועוצם ידי – זה "הרוצה להעשיר יצפין". זה גם קשור עם סגירת רוח הצפון ב-ם הסתומה (כפי שיתבאר בהשלמות בהמשך). כמו ששלום זה ביסוד – עושר זה בגבורה, בצפון, "שלחן בצפון".]

חסד ותפארת: זהיר בכבוד אשתו

לגבי כבוד אשתו אמרנו שזה אהבה וברכה, שזה המאמר הכי חשוב לנו בו פתחנו, זה מדתו של אברהם אבינו – מדת האהבה. אם כן כיסינו עכשיו את כל הספירות, חוץ מתפארת. זה שהכבוד בא מרגש של אהבה בלב, וזה עושה את הכלי לכל הברכות, זה חסד (סוד "מכלכל חיים בחסד" – ה' עושה ריבוי כלים להכיל את ברכת החיים על ידי מדת החסד). אבל אם הכבוד בא לידי ביטוי בכך שקונים לאשה בגד חדש לחג, שזה הלכה בשו"ע, זה כבר תפארת. ברגע שהכבוד בא לידי ביטוי מעשי, שמכבדים גם עם משהו שזה "לכבוד ולתפארת", אז זה מדת התפארת. כמובן שיש הרבה הרבה קשר בין מדת הרחמים, נשמת התפארת, לבין מדת האהבה, שהיא נשמת ספירת החסד (ועד שנאמר "ליעקב אשר פדה את אברהם" שבכח התפארת, יעקב, לחדש ולחזק את החסד, אברהם, ולענינו, על ידי קנית הבגד לחג מתחדשת ומתחזקת האהבה ורכישת הכבוד בלב).

אם כן, כיסינו עכשיו את כל הלב עם מאמרי חז"ל של "לעולם יהא אדם זהיר". עכשיו זה ממש בהשגחה מופלאה שהמשפחה זה זוהר. מאחלים שלחתן ולכלה יהיה המון זהר בבית. ושהזהר הזה יאיר לכל העולם, כמו בבית המקדש שיש מנורה שעיקרה להאיר בחוץ – שתהיה המון אהבה ושמחה ואורה, וזה יאיר לכל עם ישראל.