טז סיון תשס"ט - "לעולם יהא אדם זהיר..." - דף 7 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL ה. חמש פעמים "הוי זהיר" עוד נושא גדול שלא הספקנו לפתוח, שכמו שיש את ה המאמרים של "לעולם יהא אדם זהיר ב..." יש בפרקי אבות (שזה מה שיש בכל הש"ס) ה פעמים "הוי זהיר". הוי זהיר = אברם. בקיצור נמרץ (ובהקבלה אחרת לגמרי, כל פעם לפי הענין): "הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון" כנגד החכמה – "אורייתא מחכמה נפקת". "הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה" כנגד הבינה – מאמר של רבי אליעזר שכנגד הבינה – זה זהירות מאש הת"ח, מהקפידה שלו, שזה נובע ממוחין דאמא (כמו אצל אדהאמ"צ). גחלת = אמת, זה האמת הצרופה של הת"ח. "הוי זהיר בקריאת שמע ותפלה" שזה ה"ח וה"ג שבדעת. "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" כנגד ה-ו של שם הוי', שזה רמח פקודין, רמח איברין דמלכא. "הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר" (מאמר של שמעון בן שטח) – זה המלכות, עולם הדבור, שיש שם "רגליה יורדות מות" שמתוך הדבור שלך ילמדו לשקר. אנחנו אמרנו "לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו" כנגד נו"ה, שאם אתה משיב לא נכון אתה יכול לתת ממש בע"ז – זה "הודי נהפך עלי למשחית" (ב-ז מצוות בני נח ע"ז זה בנצח, אז כל הענין של נתינת ממש בע"ז זה גם שייך לנו"ה). כאן מבנה אחר מאד יפה – חכמה, בינה, דעת, תפארת, מלכות.
ו. גבור המאמרים – רבי חלבו מי הגבור של כל הספור? רבי חלבו. לפי סדר הש"ס – לא לפי הסדר שעשינו – זה הראשון, "לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה" בברכות (הרוב בב"מ). זה מאמר של רבי חלבו בשם רב הונא. האחרון אחרון חביב, "לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו", זה רבי חלבו בעצמו (לא בשם רב הונא רבו). יש כאן תופעה של נעוץ סופן בתחילתן. כל הסיפור הזה להגיע במקום שרבי חלבו יאמר בשם רבו – שיאמר בשם עצמו. כל התהליך – כל אחד באמצע זה מישהו אחר ("זהיר באונאת אשתו" זה רב, "זהיר בתשובותיו" זה רבי שמעון ברבי אלעזר, "זהיר בתבואה בתוך ביתו" זה רב יהודה) – כדי שרבי חלבו יתעצם ויאמר בשם עצמו. כמובן שהאחרון הכי חשוב מכולם, ה"זהיר בכבוד אשתו". מה זה רבי חלבו? אפשר לומר שסגולה לשלום בית זה סעודה חלבית, או הרבה חלבונים... מענין שאין עליו שום גלגולים בכתבי האריז"ל וכו', ובסדר הדורות לא אומר עליו כלום. חלב ר"ת "לבי חלל בקרבי", שזה תיקון הברית. אצל רבי נחמן כמה רמזים בזה, הכל תיקון הברית.
|
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד