ח. השלמות נוספות

"זכר ונקבה"

יש ו פעמים "זכר ונקבה" בתנ"ך, סוד ו החיבור המיחדם – פעמיים נאמר אצל אדם וחוה בשעת בריאתם כנ"ל ועוד ארבע פעמים בקשר לחיות שבאו "שנים שנים" או "שבעה שבעה" לתוך תבת נח להנצל ממי המבול. זכר ונקבה = 390 = יה פעמים הוי', סוד "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים", י של איש ו-ה של אשה – שכינה ביניהם (מתוך יה נעשה הוי' שלם בבן ובת, קיום מצות פרו ורבו כנודע, והיינו "צור עולמים", יצירת הולד ברחם האם). ו"פ זכר ונקבה = 2340 = מה פע' בן, שלמות היחוד של זו"נ כנודע. מי' זכר = 677 = אור מים רקיע, המשכת הזרעא חיא וקימא. מי' ונקבה = משיח משיח, סוד ישמח בעצמו וישמח אחרים כנ"ל, הכל מסוד אמא שפנימיותה שמחה.

"על כן יעזב" – עזיבת מעשה בראשית לטובת מעשה מרכבה

"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו'", אביו ואמו היינו סוד שם מלא הוי' אלהים, סוד אבא אומר (מי' זכר כנ"ל) ואמא עושה (ברוך אומר ועושה) בסוד מעשה בראשית (שהסוד הוא שבתוך כל שם אלהים של הסיפור הראשון של מעשה בראשית נמצא שם הוי' המהוה כל דבר יש מאין ואפס המוחלט, סוד "שמש ומגן הוי' אלהים"), "ודבק באשתו וגו'" היינו הדבקות בשם א-דני לפרסם את אלקותו ומלכותו בעולם, תכלית כוונת ירידת הנשמה לגוף, והוא סוד מעשה מרכבה (היינו שהפסוק אומר שעל האיש לעזוב את סוד מעשה בראשית לטובת סוד מעשה מרכבה), סוד "לעולם יהא אדם זהיר".

"רכב אלהים רבתים אלפי שנאן אדנ-י בם [סיני בקדש]", ז התבות הראשונות בפסוק (עד "בם" – "אדנ-י בם", סוד "ודברת בם") = 1589 = ז פעמים ברכה, סוד שבע ברכות של החתן והכלה, מעשה מרכבה (רכב צירוף ברך, ומה שה-ב רבתי של בראשית היא לשון ברכה, היינו הקדמת שרש מעשה מרכבה, תכלית כוונת בריאת העולם, לפני מעשה בראשית, סוף מעשה – מעשה מרכבה – במחשבה תחילה. והיה ברכה של אברהם היינו דוקא לאחר שה' הבטיח לו בנין עדי עד בבנים – מעשה מרכבה מתקיים דווקא בארץ ישראל, לך לך... אל הארץ אשר אראך וגו'"). שש התבות הראשונות = 1547 = 7 פעמים 13 פעמים 17 = "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" ואז נאמר "בם", סוד "ודברת בם בשבתך בביתך וגו'".

יחוד יצחק-רבקה – כללות התפלה

זהיר – זה יצחק רבקה, היחוד של תפלת המנחה, אך היא היחוד של כל תפלה (לשון תופל כלי חרס, יחוד וזיווג זכר ונקבה) כידוע שתפלה = יצחק רבקה (סוד ואתחנן, תקטו תפלות על מנת להיכנס לארץ ישראל, מקום מעשה מרכבה כנ"ל, יחזקאל ראה את המרכבה על נהר כבר, אותיות רכב-ברך, סוד מי הנהר המחברים את חו"ל לארץ ישראל כנודע). "זה" היינו נבואת משה באספקלריא המאירה, סוד "המשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (הרקיע נברא ביום שני, היום של יצחק רבקה, חיצוניות הרקיע הוא להבדיל בין מים למים, והוא שייך למעשה בראשית, אך פנימיות ענין הרקיע הוא לחבר את המ"ע למ"ת, לזווג מ"ן ומ"ד, סוד צורת ה-א שקדמה אף ל-ב של מעשה בראשית, מעשה מרכבה בעצם), והוא גם סוד "זה אלי ואנוהו" (ראתה שפחה על הים, ואנוהו ואבנה לו בית – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ביום חתונתו וביום שמחת לבו – מעשה מרכבה). והנה, מנחה פו"א מ מנ מנח מנחה מנחה נחה חה ה = תפלה = יצחק רבקה!

רמזי תבואה

תבואה (לשון חז"ל במאמר הנ"ל) חטים (לשון הפסוק שמביאים חז"ל) = 481 = 13 פעמים 37, מספר ההשראה ה-16, סוד טבעת הנישואין. תבואה = בבית. יש בתנ"ך פ"א "תבואה" פ"א "פרי תבואה", ביחד = 1118 = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". "פרי תבואה" ("בן פרת יוסף") רומז ל"פרו ורבו" – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" כנ"ל, בהבראם באברהם (ושרה). חטה = כב, סוד כב אתוון דאורייתא כמבואר בכתבי האריז"ל, וכולן רשומות בטפת הזרעא חיא וקימא דביאת התבואה הביתה. על ידי החלפת ה-ב דתבואה ב-ר (באי"ק בכ"ר, סוד רכב, מעשה מרכבה), מתגלה התבואה כסוד (אותיות) תורה אור (תבואה עצמה = אור אור, אור ישר ד"זכר חסדו" ואור חוזר ד"אמונתו", וד"ל).