חיפוש בתוכן האתר
| טז סיון תשס"ט - "לעולם יהא אדם זהיר..." - דף 8 |
 |
 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL ז. מאמר רבי פינחס בן יאיר ברייתא דרבי פינחס בן יאיר (ובירור הנוסח) מה שהיה אמור להיות האריכות, אבל נאמר בקיצור: כל הענין של אדם זהיר קשור בעצם למאמרו של רבי פנחס בן יאיר, מהמאמרים הכי חשובים של חז"ל. זה מובא כמה פעמים בש"ס, גם בבבלי וגם בירושלמי, וכל פעם זה כתוב אחרת בסדר הדברים. ספר המוסר הכי חשוב בעולם לומדי המוסר, מסילת ישרים (אם כי בחב"ד לא כל כך לומדים את זה), ראה לנכון לבסס את כל הספר לפי סדר הברייתא. אנחנו אוהבים לפרש את זה לפי הגירסא בסוף מסכת סוטה (באותיות קטנות, שיש גורסים את זה שם, ובצד כותב שאם רוצה להבין תסתכל בירושלמי שקלים שמביא פסוק לכל אחד לקשר בין השלבים, רק ששמה חסרים שני דברים – זהירות ופרישות, בתלמוד ירושלמי שזה מוחין דאבא, אויר דארץ ישראל מחכים, אין לא זהירות ולא פרישות). בתלמוד בבלי זה מתחיל מזהירות, ופעם אחת יש אפילו "תורה מביאה לידי זהירות". בקיצור: זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה (ככה זה בסוף סוטה וככה מסתבר), טהרה מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי קדושה (כך מסתבר הסדר כנ"ל, אבל לפעמים הוא כתוב הפוך, ביחס לטהרה ופרישות – נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות לידי טהרה, טהרה לידי קדושה – השאלה אם רוצים להסמיך נקיות לטהרה, שזה בגשמיות וזה ברוחניות, או טהרה לקדושה. סמיכת פרישות לקדושה זה גם מתאים, כי פרישות זה חיצוניות וקדושה זה פנימיות – לכן אני אוהב את הסדר הזה. למסילת ישרים סדר אחר לגמרי, רק זה מספיק שלא ילמדו אותו...), קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, חסידות מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים. בבבלי כתוב כל פעם ותחית המתים באה על ידי אליהו הנביא זל"ט, אבל בירושלמי זה תחית המתים מביאה לידי אליהו הנביא, על פי הפסוק "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא", היינו שיום הדין הזה הוא אחרי תחית המתים ולפניו בא אליהו. זה אמור להיות ההתחלה של לימוד הכנעה-הבדלה-המתקה (כת"י על המחשב, כנראה), שיש שם התכללות לפי סדר המאמר. מבנה המדרגות בברייתא מה שנעשה כרגע זה הסדר הכי פשוט: רבי פינחס בן יאיר סובר ש"חסידות גדולה מכולם" (חוץ מרוה"ק זה המדה הכי גדולה), אבל ריב"ל חולק עליו ואומר שענוה יותר גדולה. הסכים איתו בכל, רק שבמקום קדושה-ענוה-יראת חטא-חסידות הוא אומר יראת חטא-חסידות-ענוה. אז רואים שענוה יכולה להיות לפני יר"ח וחסידות ויכולה להיות אחרי. הכל צריך להתקשר כשרוצים לראות את המבנה הפנימי. יש כאן הרבה מדרגות, 12 מדרגות, ולא רק עשר ספירות. המבנה הכי פשוט: אם אני אומר "יראת חטא מביאה לידי חסידות" אז אי אפשר להתבלבל, זה יראה וזה חסידות, אז צריך להיות יראה-גבורה וחסד (בחוט המשולש – כת"י על הכנעה-הבדלה-המתקה – מסבירים הכל בעתיק, חסידות בגלגלתא ויר"ח במו"ס, אבל בפשטות זה חסד וגבורה). אם ענוה באה לפניהן זו תפארת, אבל מה הסברא לשים ענוה אחריהן? בסוד ההיכלות התפארת למעלה מחו"ג, היכל הרצון גבוה מהיכל האהבה. זה שתי הדעות מה יותר גדול, ענוה או חסידות. לפי זה נרד: פרישות זה לפרוש, אז את קדושה צריך להסביר לפי הפירוש החסידי ל"קדש עצמך במותר לך", שתעשה את הדבר אבל בתכלית הקדושה. זה גם קשור ל"בכל דרכיך דעהו", שעושה אבל בכך מקדש ויודע את ה'. אם ענוה זה תפארת, אז הקדושה בפועל, של "בכל דרכיך דעהו", צריך להיות קדושת נו"ה, כליות יועצות. פרישות זה ודאי יסוד בעצמו, כי יוסף מתברך גם ב"ויחי" וגם ב"וזאת הברכה" כ"נזיר אחיו" – "פרישא דאחוהי", הוא פרוש. טהרה כאן צריך להיות מלכות לפי זה. איפה ראינו שמלכות דקדושה זה טהרה? טהירו עילאה בקבלה זה מלכות דא"ס, התפשטות אוא"ס זה טהירו. זה גם שרש הנשמות – נשמה שנתת בי טהורה היא. מאיפה היא יורדת? מהגוף העליון, ממקומה באצילות. אחר כך שלש הראשונות צ"ל עולמות בי"ע: זהירות בעשיה (ולכן לא נזכר בירושלמי, שמתחיל מעולם היצירה – ארץ ישראל מתחילה מעולם היצירה). זריזות ביצירה (שם "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"). מתי אפשר להיות זריז? אחרי שאתה זהיר, שאין יניקת חיצונים שמפריעה ומכבידה. אז קודם זהירות זה התיקון של "אף עשיתיו", אחר כך מתחיל להיות זריז כמו חיות הקדש – זריזות זה חיוּת. נקיות זה נקיות הדעת – גם סוג של הטהרה, אבל זה טהרה בעולמות התחתונים, טהרה של עולם הבריאה. כעת נעלה יותר גבוה: אחרי החסידות, שזה חסד, מה זה רוה"ק? זה דעת, כמו שרש"י אומר אצל בצלאל. תחית המתים זה חכמה ובינה – "החכמה תחיה בעליה [בינה]" ("ימותו ולא בחכמה", רק בחכמה אין מתים, אבל החכמה מחיה מתים בבינה – על הבינה כתוב "במחשכים הושיבני כמתי עולם"). אליהו זכור לטוב זה הכתר. מה זה עזר לנו? שיסוד הכל זה זהירות, "לעולם יהא אדם זהיר", זה שלום בית בעולם העשיה. אחר כך אפשר לומר שאם בונים את התשתית של זהירות בעולם העשיה הכל הופך להיות זרימה של מודעות טבעית, זה מביא לזה וזה מביא לזה בצורה ממילאית. רק צריך שיהיה "אדם זהיר", "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע".
|
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד