שש מדרגות ברפואה

חנה אריאל – פרשת אחרי-קדושים

ג אייר תשמ"ט (קבר יוסף – שכם ת"ו)

(הערה: השיעור הנ"ל הופיע בצורה ערוכה בספרו של הרב גינזבורג גוף נפש ונשמה ע' קנב-ט)

ניגון של ר' הלל

יש כאן את הנושאים הכי יפים במאמר הברכות. ישנן שש מדרגות-סוגים ברפואת הנפש. אנחנו, בטבע, בקושי מכירים את הראשון, שזוהי רפואה מסוכנת לגמרי, כמו שלמדנו כבר במאמר של ר' אייזיק שמסביר את ההבדל בין רפואה טובה-אמיתית לבין רפואה מלאכותית, כזו שמתייחסת אך ורק לסימפטום ולא למחלה, רפואה זו אינה אמיתית. אך כאן הוא מביא ו' דרגות של רפואה – כולן אמת, כשהמדרגה הראשונה היא הכי מבוררת-טבעית....

שאלה: רפואות אלו מתייחסות לנפש או לגוף?

תשובה: הכל מתייחס לגוף, כל רפואות הגוף באות דרך הנפש, זה כלל שאין צריך לומר אותו. חור קטן בגוף זה חור גדול בנשמה- כך דורשים בחסידות. ואין הכוונה ברפואת הנפש לתורה ומצוות דוקא, אלא יש משהו בנפש וגם בנפש החיונית שאם אדם רוצה לרפא את הגוף הוא חייב לרפא את הנפש, את ההארה-החלק של הנשמה ששיך לגוף (מתחיל לקרוא מתוך המאמר).

"...ויובן דרך משל מרפואת החולה בגשמיות שהוא טועם מתוק למר כנ"ל (קודם הסביר שחולי הוא כמו כתוב בנביא בישעיהו שהכל אצלו הפוך, שהוא טועם מר למתוק ואור לחשך וחשך לאור וכו' וזה חולי- טשטוש ערכים גם בגשמיות מקצה אל קצה. אז איך מרפאים אותו?) הא' הוא בכח סמי הרפואות (וזה קשור לחודש אייר שהוא חדש הרפואה "אני הוי' רופאך" ר"ת אייר) שהם מבריאים את הגוף, כפי מה שהגוף חי מן הנפש המחיה אותו- באותה המדרגה באה לו הבריאות".

יש מדרגה בנפש החיונית עצמה ג' בחינות, כמו שכתוב בקבלה שלכל ענין יש ג' בחינות שהן ראש תוך סוף, כשהסוף של כל ענין הוא מה שהוא משפיע למקבל ממנו או ללבוש המלביש אותו כמו שיש מדרגה מסוימת בנפש המתלבשת בגוף על מנת להחיות את הגוף. ויש בכל ענין או פרצוף את המדרגה השניה מה שהיא בפני עצמה וזה התוך של כל מדרגה זאת אומרת היחס בינו לבין עצמו. בין עצמו לזולת זה הסוף, בינו לבין עצמו זה התוך ויש מה שבינו לבין השרש שממנו הוא מקבל. זה כלל גדול בקבלת הרמ"ק בהסברו את ההשתלשלות שכך יש בכל ספירה, פרצוף ועולם ג' בחינות אלו: הראש, שהוא ענין המודעות-ההתפעלות שישנה בקבלה מן המשפיע, הכושר והיכולת בנפש להתפעל מזה שמעליו על מנת לקבל, שלולא התפעלות זו אי אפשר לקבל ולהפנים את מה ששומע. אם כי הוא שומע וראש והקשבה זה מוחין-קר, אך בלי התפעלות אין הכלי נפתח כלל לקבל מהמקור.

אם כן הראש הוא ענין ההתפעלות, אח"כ ההגיגים הפנימיים, מה שאדם חווה את החוויה בינו לבין עצמו זה התוך של כל מדרגה, ולבסוף העיסוק בתיקון הזולת זה הסוף של כל מדרגה. וזה ראש תוך סוף.

שאלה: האם זה מקביל למושגים שר' הלל מסביר, עומק רוחב ואורך ?

תשובה: אצל ר' הלל עומק, רוחב ואורך מקבילים לג' ראשונות כתר חכמה בינה. שם הפשט הוא שהעומק זה הכתר, וזה באמת שרש המושגים האלה כמו שהם בתוך הראש ור' הלל מסביר על דרך זה, שמה שאדם מקבל מלמעלה זה העומק שלו ומה שמתרחב ומתפשט בפני עצמו זה הרוחב שלו והאורך הוא ההשפעה לזולת. וודאי שמושגים אלו קשורים, עומק-כתר, רוחב-חכמה, אורך-בינה, בכללות הכושר לקבל מלמעלה הוא הראש-החב"ד, והאדם בינו לבין עצמו מתרחב בכתפיו, ואכן כך רואים בגשמיות, שהראש הוא מצומצם והאני בעצמי- החויה שלי- זה בגוף שמתרחב וההשפעה זה הנה"י. וכל ענין זה הוא נחוץ כדי להבין את ג' המדרגות הראשונות מלמטה שר' אייזיק מסביר כאן. הנפש שמחיה את הגוף, גם בה יש את הבחינות האלה: מה היא מתעסקת עם הגוף על מנת להחיותו, והמימד של אותה נפש מה שהיא בינה לבין עצמה וההתפעלות של הנפש מן האלקות, הכושר שיש בנפש להתפעל מן האלקות שלמעלה ממנה. הדרגה הראשונה של רפואה וכן כל רפואה היא לחזק משהו על מנת שהוא ירפא את הגוף. כל רפואה היא חיזוק מימד מסוים של נפש על מנת שהנפש הבריאה עכשיו תוכל לרפא את החור שבגוף. אם מחזקים את החלק התחתון של הנפש שהיא כל הזמן עסוקה בגוף וחושבת עליו, אז זו הרפואה הרגילה, וכל המדע יכול לדעת שיש ודאי משהו חיוני-רוחני כללי בתוך הגוף שאם יחזקו אותו הוא ירפא את הגוף וזו כבר רפואה טבעית מתוקנת לגמרי, שיכולה להכיר שיש נפש בתוך הגוף שאם נרפא אותה אזי נרפא את הגוף. כמובן שצריך לחזק את הנפש באותו ענין ששייך לאותו חור בגוף שצריך לרפא אותו.