מדרגה ג'

"ויש עוד ענין ג' למעלה מזה והוא שמרפאים על ידי שמות הקדש"

כאן, בפעם הראשונה נכנס ענין הקדש, אך עדין אין זו תורה. זה למטה במדרגה מהדביקות של היהודי בתורה, כמו שמבאר לקמן במדרגה ד'. זה כמו ללכת למקובל, שנותן קמיעות עם שמות קדש, או יחודים של שמות קדש, או כוונות של תפילה וכו'. כאן הסגולה היא סגולה אלקית ודבר זה הוא חיצוני בד"כ, שאין האדם מבינו.

ויש שיודעים בפירוש שיש פה שם קדוש, בקמיע, או שכתובים על לוח הלב אותם יחודים מהמקובל, ומכל מקום יש כאן איזשהו גילוי, אך עדין עם כל זה, אפשר להיות יהודי פשוט, עם הארץ, שלא יודע ללמוד תורה בכלל ואין לו שום דביקות בתורה. ולכן גם מי שיודע לעשות המון יחודים והרבה קבלה, אף על פי שזה דבר גבוה (וכאן זו כבר מדרגה ג'), עדין אין זו דביקות בתורה. העבודה של חב"ד היא עבודה של דביקות בתורה ולמעלה....

"ויש עוד ענין ג' למעלה מזה והוא שמרפאים על ידי שמות הקדש, שממשיכים כח אלקי על ידי השמות, והוא נמשך אל הנפש, והוא כח עליון מן הנפש עצמה (יש כח שהוא למעלה בעצם מן הנפש עצמה), ועל ידי זה מתחזקת הנפש להבריא את הגוף" (הנפש עצמה מתפעלת מכח אלקי הנמשך באמצעות השמות, ומתחזקת על ידי אותה ההפעלות ובכך מבריאה את הגוף).

לגבי מה שנשאל קודם, האם ישנם משלים שמדגימים את כל הנאמר פה, המשלים הכי טובים לעניינינו הם שיטות חינוך. כאן מדובר ברפואת הגוף, אך אם נבין את העומק שבכל מדרגה נראה שהכל הולך על שיטות של חינוך וגישות. למשל: אם יש איזה בעל-נגלה גדול, איזה ראש ישיבה גדול, שהוא דבוק בתורה והוא לא מבין מהי קבלה ואף על פי שאינו כופר בכתבי האריז"ל, הוא יכול לחשוב וכאילו בצדק, על פי איזה חוש פנימי שהוא אפילו לא מסוגל להסביר לעצמו, שההתעסקות עם שמות קדש היא משהו הרבה יותר נמוך מלימוד תורה, ולכן הוא מבזה ואומר לתלמידיו לא להתרחק מן  המקובלים ושמות הקדש ואומר שאין זו הדרך. ומכל מקום, על פי המדרגה הד' המתבארת לקמן, אם הוא הגיע אליה ומרפא על פיה, הוא צודק...