ב. סיפורי רבי מרדכי מנעשכיז

בעל המופת של דורו

בלויה, כשדברנו על ח' ניסן, ידעתי שזה יארצייט של אחד מגדולי הצדיקים, אבל עוד לא קראתי עליו. אחר כך כשחזרתי הביתה קראתי את הסיפורים עליו בספרים השונים – רבי מרדכי מנעשכיז. הוא תלמיד מובהק של רבי מיכל מזלאטשוב. הוא נולד בתק"ב, שלש שנים לפני אדה"ז, ונפטר בתק"ס, שלש עשרה שנה לפני אדה"ז – חי חן שנים. הוא היה בעל מופת, מבין כל תלמידי הבעל שם טוב היה הכי בעל מופת, בעל מופת למופת (על דרך אלישע בין הנביאים, ורמז: אלישע עולה "שלם וחצי" ביחס למרדכי: מרדכי = 274 = 2 פעמים 137, קבלה וכו', אלישע = 411 = 3 פעמים 137, סוד יש מאין כנודע; ביחד הם עולים 685, מספר ההשראה ה-יט כאשר ראשי התבות אם, 41, הוא מספר ההשראה ה-5, ודוק). הוא היה כ"כ בעל מופת שהיו בין התלמידים האחרים של רבי מיכל שחששו ממנו, זה היה בלתי רגיל אפילו אצל הצדיקים. בכל אופן, בסוף כולם היו מאד איתו ובעדו ובקשו ממנו מופתים.

תחית המתים וריפוי משיתוק

היה בן של המגיד מזלאטשוב, רבי יוסף יאמפעלער, שהיה חבר של רבי ברוך ממעזיבוז (נכד הבעל שם טוב, שהיה נחשב הרבי של כל הרביים באותו דור בפולין). הצדיק הזה עשה שני סוגי מופתים באופן מיוחד – סוג אחד היה תחית המתים, היו כמה סיפורים שממש החיה מתים פשוטו כמשמעו, והדבר השני שהיה מרפא משיתוק, במיוחד משיתוק רגליים (כשהלכנו בלויה דברנו גם על נעליים). זו היתה המומחיות שלו, לרפא משותקים. היה סיפור שאיזה אברך חשוב, שגם רבי ברוך ממעזיבוז וגם רבי יוסף מיאמפלי ניסו מאד מאד בכל כחם להמשיך לו רפואה ולא הצליחו. אז הם עצמם פנו לרבי מרדכי מנעשכיז, שהיה ידוע כבעל מופת הגדול של הדור. פעם בשנה, ביארצייט של רבי מיכל מזלאטשוב, היה מגיע למקומו להילולא, ואז הם מסרו לו את התיק לטיפול. היה לו ענין בשתית כוס קפה, שמהשיריים של הקפה שלו היה מרפא את החולים. הוא שלח לאברך הזה קצת 'קאווע' שהוא שתה, יחד עם המקל האישי שלו, ואמר שישתה את השירים של הקפה, יקח את המטה ויבוא אליו – וכך היה בפשטות, "ותהום כל העיר". האברך המשותק לחלוטין שתה טיפה, קם על רגליו והלך.

[אמרו ששלמה שתה קפה, וכל היום היה לאח שהנשים אותו טעם של קפה בפה. שלמה היה אחראי על פנת הקפה בבית הכנסת, ותמיד היו לו שקיות קפה בכיס.

באידיש כותבים קאווע – "קוה אל ה'... חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (שתי כוסות קוה).]

זה רק להראות שמאד העריצו אותו. זה מצד אחד, מצד שני יש סיפורים שחששו ממנו – שהיה משהו יותר מדי תהו במופתים שלו – אבל מאד כיבדו אותו והעריצו אותו. הוא החזיק את עצמו מאד ענו, בבטול גמור, אם כי בסוף ימיו היו נותנים לו הרבה כסף בפדיונות והוא התעשר מאד. כשהוא נפטר אמדו את הרכוש שלו בשלושים אלף רובל (עשירות גדולה, כמו שלושים מליון היום, או משהו כזה), ואת הכל צוה לחלק למעות ארץ ישראל.

כשתלמיד לוקח תכונה אחת מהרבי זה מתגלה בהתגברות

בכל אופן, היות שהיום הוא יום ההולדת של הרבי, ה"מזל גובר" של הרבי, רצינו לומר עוד משהו חוץ מהקשר בין אשר למנשה (הענין של הרבי, לא כולם יודעים אבל זה ברור). כל צדיקי קדם בפרט מהבעל שם טוב והלאה, הרי נשיא הדור (ובדורנו אין הרבה צדיקים, אז הנשיא ב-ה הידיעה) מרכז את כולם, וכל הענינים של כולם עוברים דרכו. כל מה שמספרים על איזה צדיק יש לומר שזה קשור לרבי, נשיא הדור, ובמיוחד כאן – כשיש קשר גלוי בין אשר למנשה. אדמו"ר הזקן קבל את סוד הנגינה מרבי מיכל מזלאטשוב (שקבל מהבעל שם טוב) – בשליחות רבו המגיד – ויש לומר שהתלמיד של רבי מיכל, רבי מרדכי מנעשכיז, קבל את המופתים מהבעש"ט. כתוב שלאתרוג יש שלמות של טעם וריח, אבל ללולב, שיש לו רק טעם, יש יותר טעם מלאתרוג, ולהדס, שיש לו רק ריח, יש יותר ריח מהאתרוג. כשמבודדים תכונה כל שהיא היא מתגלה בהתגברות. כך לבעל שם טוב היה הכל בתכלית השלמות, אך כאשר התלמידים לקחו ענין אחד ממכלול תכונותיו, מדותיו התרומיות, זה התעצם אצלם מאד והתגלה ביותר. רבי מרדכי לקח את המופתים.

ובקשר לבעל שם טוב: המגיד לקח את עיקר פנימיות תורת רבו הבעש"ט, עיקר ה"אלקות" של רבו, שעל כן הוא הממשיך העיקרי של הבעש"ט, ומסרו לאדמו"ר הזקן. לפי הסיפור הידוע של אדמו"ר הזקן בעברו דרך קאריץ בדרכו לרבו המגיד, יש לומר שרבי פינחס מקאריץ לקח את עיקר "חכמת שלמה", "וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים", שיחת האילנות, העופות, המלאכים וכו', ממורו הבעש"ט, ואילו האימרות קדש עצמן, ה"ווארטים" לקח בעיקר בעל התולדות – "שמעתי ממורי כו'" – וכפי שרובן נרשמו בספר כתר שם טוב על ידי חסיד חב"ד דווקא במצות אדמו"ר הזקן.

עמוד אש ב"מזמור שיר ליום השבת"

מה שהכי הפליא אותי: דברנו ביום הרצח על זה ששלמה ר"ת "מזמור שיר ליום השבת" (לכן גם הצענו שכולם יגידו השבת "שיר השירים אשר לשלמה"), אז ממש הופתעתי לראות סיפור שהחוזה מלובלין – שלא הכיר אישית את רבי מרדכי, אבל שמע על בעל המופת הגדול הזה – סיפר שהוא היה מתפלא הרבה שנים על כך שהוא לא ראה אותו בעולמות העליונים, כאשר עשה עלית נשמה. פעם אחת, בקבלת שבת, כשאמר את המילים "מזמור שיר ליום השבת" פתאום הוא ראה את רבי מרדכי מנעשכיז. המחזה היה כל כך עצום, כאשר ראה אותו, שמיד אחרי שבת נסע אליו. יש גם המשך לסיפור – הוא נסע, וכאשר הוא התקרב לעיר, והוא היה צדיק מפורסם, אז כל בני העיר נעשכיז יצאו לקבל את פניו, כולל רבי מרדכי. הוא היה שקוע עמוק בשרעפיו, על עגלת הכבוד שלו, ולא שם לב למה שהתרחש. רבי מרדכי הצדיק עלה למרכבה וישב לידו, והוא עדיין לא שם לב. הוא פתח את העינים וראה את הקהל הגדול מסביב ושאל אולי רבי מרדכי נמצא כאן בציבור – הצדיק שאני באתי במיוחד בשבילו – ואמרו לו, הוא יושב לידך. הוא הסתכל עליו, ואמר שגם אם הייתי רואה אותו לא הייתי מכיר אותו, כי ב"מזמור שיר ליום השבת" ראיתי אותו כעמוד אש, ואי אפשר להכיר אותו שהוא אותו אחד.

זה עורר אצלי, שלאחרונה רואים כל מיני צדיקים בחלומות. אם באמת רואים צדיק זה לא בדיוק כמו שנראה כאן בעולם. שלמה הוא כעת קדוש, ודאי הוא עמוד אש, זה כמו ב"מזמור שיר ליום השבת" – עמוד של אש.