חיפוש בתוכן האתר
| יא ניסן תשס"ט - דף 4 |
 |
 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL שמלה ממשרקה הפלא הוא שהשנה הזאת יש לנו ברכת החמה, וברכת החמה זה תמיד ביום רביעי – היום שנתלו המאורות. בכל כח שנים יש יום רביעי אחד שבו נתלו המאורות, שהחמה חוזרת למקום הראשון, זאת אומרת שיום ראשון – שזה היום, וכך זה רק בשנה הזאת – הוא כמו יום ראשון של מעשה בראשית (כי יום רביעי בו הוא כמו יום רביעי של מעשה בראשית, ועושה מיום ראשון יום בריאת העולם). אבל האריז"ל כותב שלפני בריאת עולם התיקון יש שבוע של מלכי התהו, אז יוצא שרק בקביעות של שנה זו ח' ניסן, יום הרצח, זה היום שמלך שמלה ממשרקה. זה משהו מיוחד בשנה הזאת, בתאריך הזה, ו-שמלה אותיות שלמה. [השלמה אחרי השיעור: אמרנו ששמלה ושאול אלו שני מלכי אדום הרומזים לשלמה ושאול מלכי ישראל. לפני שמלה היה הדד בן בדד – יש בו קצת רמז לדוד, אבל בכל אופן זה לא כמו שמלה, אותיות שלמה, ובטח לא כמו שאול שזה אותו שם ממש. יותר ויותר מתמקד בדמות מוגדרת. לגבי שמלה ושאול יש מדרש, שאומות העולם נמשלו לספינה – מה בספינה שמביאים את התורן ממקום אחד ואת העוגן ממקום אחר (שמייבאים את החלקים השונים ממקומות שונים), כך שמלה ממשרקה ושאול מרחובות הנהר, מקומות שלא שייכים לאדום. את תורן הספינה מביאים מארזי הלבנון ואת העוגן מהבשן – זה על פי פסוקים. יוצא ווארט, שלא כתוב במפרשים, שאומות העולם זה אחרת ממצות "שום תשים עליך מלך" שצריך להיות "מקרב אחיך" דווקא. אומות העולם מייבאים מלכים. כמו שהיום עושים איזה נשיא כושי באמריקה. בכל אופן, יוצא שם – כאילו בדרך אגב – ששמלה הוא התורן ושאול הוא העוגן (אם שומרים על הסדר שכתוב). שמלה, אותיות שלמה, התרן, מיובא מארזי הלבנון, רמז מופלא לקשר הנשמתי בין שלמה הי"ד לארז לבנון הי"ד. אומרים שיוסף תמיד פותר חלומות בהפיכת מקום לזמן, שזה חכמת ישראל, ובמדרש הזה חז"ל הופכים את הזמן למקום – שכל שמונת המלכים זה חלקים שונים של ספינה אחת (מקומות שונים בזמן אחד). אצל אומות העולם זה הפוך – מחצינים את הזמן. תֹרן זה המספר העיקרי ב"ברוך הגבר", 25 פעמים הוי' (650, אמצעי וסופי תבות של "מאשר שמנה לחמו" כנ"ל, ראשי התבות הם שמל משמלה, ודוק), אז כנראה שיש גם תרן של הקדושה. עוד כתוב בקבלה ש"ממשרקה" זה ממש-ריקה – ווארט מיוחד. כמו שנעמי אומרת "אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'". שמלה ממשרקה, לפי השיטה של האריז"ל שבלע זה דעת, הוא נו"ה יחד. אבל לפעמים מונים מחסד, ואז הוא רק הוד, לכן אפילו לדעה שהוא נו"ה – העיקר אצלו זה הוד. שאול זה כבר יסוד. דווקא על שלמה כתוב "הוד מלכות". שמלה – אותיות שלמה – עולה הוד פעמים הודי. על הודי כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" "כל היום דוה" (הודי פעמים דוה) – זה ה"וימלך... וימת" – זה ממש-רקה. עצם זה שאומרים "ממש" זה משהו מופלא.] התחזקות בלימוד התורה יש עוד סיפור, עוד תיקון. אצל כמה צדיקים מסופר שהרמב"ם בא לצדיק והפציר בו וטען למה לא לומד בספר שלו. כנראה שתקנת הרמב"ם של הרבי זה (בין היתר) לתקן את כל אותם הצדיקים שלרמב"ם היתה בעיה למה לא לומדים בספרו. יש כזה סיפור אצל רבי זושא, ואצל עוד צדיקים – אצל כל אחד משהו אחר. כאן מסופר שבא לרבי מרדכי וטען כך. היו כאלה שטענו שאין לי כסף לקנות את הספר, ואז הרמב"ם דאג שיביאו לו את הספר, אבל כאן היה סיפור אחר, היה לו את הספר. כאן רבי מרדכי אמר שאין לי זמן לפתוח שום ספר, כי אני טרוד עם יהודים ומטפל בהם כל היום. זה טיעון צודק, מה הרמב"ם יכול לומר? הרי "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר". אז הרמב"ם הסכים, אבל אמר שאני מבקש שבכל זאת תשים את הספר שלי על השולחן, ובכל פעם שחולה נכנס ואינך יודע בדיוק מה לומר פתח את הספר ואני אתגלה אליך ואומר לך איזו רפואה לתת לו. כך היה, שהספר היה על שולחנו, ומדי פעם היה פותח אותו והיה נותן רצפט לחולה. בכל אופן, לא לחשוב שהוא לא למד אף פעם בחיים. בסוף ימיו הוא פעם התלונן לקב"ה למה לא נותנים לי זמן ללמוד. הרי סך הכל אני מנסה לעזור ליהודים, לרפא חולים – זה נקרא "בעל שם" – אבל אני זוכר כשהיינו אברכים בבארדיטשוב (כנראה היה שם תקופה) ולמדנו תורה בדבקות אז ארבעים מיל מסביב לא היתה 'סיבה' (זה הביטוי באידיש, הכוונה שלא היה מקרה רע). כלומר שמכח לימוד התורה בדבקות זה שמר את כל הרדיוס של ארבעים מיל. זה גם משהו שאפשר לקחת ללב, שצריך להתחזק בלימוד התורה. סיכום – שלשה לקחים יצאו לנו שלשה סיפורים עם שלשה לקחים: לקח אחד של לעשות שיעורים, גם לזכרו של שלמה – שיעורים מיוחדים לזכרו של שלמה לחזק את הלימוד בישוב. דבר שני – שבת, לבדוק כל שבת את העירוב ובכלל לטאטא-לנקות מסביב לכבוד שבת קדש. דבר שלישי זה הלבוש – גם צניעות, וגם להחליף את הבגדים לכבוד שבת. כל הלקחים האלה זה מתוך הסיפורים של בעל ההילולא של ח' ניסן. [השלמה: עוד שני דברים נוספים – האחד, להרחיב את הישוב, כפי שהוזכר. השני, הישוב מקפיד ב"ה מיום הווסדו על עבודה עברית, אבל אחרי אירוע כזה צריך להדר בכך עוד יותר – הן בהידור של אנשי הישוב בטהרת עבודה עברית גם מחוץ לישוב, והן בהגברת המודעות הכללית לכך שיש ישוב בא"י שכולו על טהרת עבודה עברית ואפשר להתקיים כך וכו' וכו', שהישוב יהיה מופת לרבים בענין הזה. (אמרו שיש הו"א שהמחבל נכנס באמצעות האוטובוס לישוב – צריך לחשוב איך לא תהיה כל אפשרות שגוי יכנס לישוב, כפי עקרונות הישוב מיום הווסדו).] |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד