ג. סיפורי רבי מרדכי עם הצעות להתחזקות בעקבות הרצח

לטאטא ארבע אמות סביב הישוב

קראתי את כל הסיפורים (לא יותר מדי), אז היו כמה סיפורים (חוץ מה"מזמור שיר ליום השבת" שמיד התקשר לי) שעוררו אצלי מחשבות לגבי מה גם אולי אפשר לחזק פה בישוב לאור מה שקרה. שאלתי עכשו בחוץ מה היה בתקשורת החיצונית, ואמרו שבין היתר תקפו את הישוב שאין פה גדר. זה עכשיו שמעתי, וזה מתקשר עם אחד הדברים.

יש סיפור כזה, שבצעירותו של אותו צדיק הוא נהג גלות, כמו הרבה צדיקים שהיו נוהגים גלות. הוא היה נודד ממקום למקום, כמו עני מקבץ נדבות, ובאותו זמן גם הוא נהג בגלות וגם מי שעתיד להיות הסבא משפולי (כולם היו אברכים צעירים) והחזן מזאסלאב (צדיק מפורסם בפולין). שלשתם נהגו גלות, כל אחד בנפרד, ובהשגחה הזדמנו לאותו מקום בערב שבת. היתה קרעטשמע של איזה יהודי שהתפרנס ממכירת משקה לגוים, וכל שלשת הצדיקים רצו לשבות אצלו, והוא סרב בכל תוקף. הם הפצירו בו שאין להם מקום אחר – מקום נדח כזה – והם מבקשים לשבות אצלו. אחרי הרבה הפצרות הוא הסביר להם שהסיבה שלא רוצה שיהיו פה כי יודע שיהיה להם מאד רע – מחשכה יש נהירה עצומה של גוים מכל האזור, כולם באים לכאן ושותים ומשתוללים ואי אפשר לישון, והם לא יחזיקו מעמד. אז אומר רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שדווקא בגלל זה אנחנו רוצים להיות כאן. הוא אמר לבעל הבית – אני רק מבקש-מצוה שתעשה דבר אחד, כאשר אתה מטאטא את הבית לכבוד שבת, שתטאטא ארבע אמות סביב הבית, וכך קיים בעל הבית. כשהתחילו לנהור הגוים, חבורות חבורות, והגיעו לתחום של ארבע אמות אלו – פתאום נעמדו ואמרו אחד לשני: בעצם מה אנחנו באים לכאן, סתם להפריע ליהודי הזה, אין טעם. והלכו הביתה. דרך אגב, יש סיפורים דומים שהתברר שכל הגוים האלה זה רוחות ושדים, וצדיקים בטלו אותם שנעלמו, אבל כאן לא מסופר ככה – כאן זה גוים אמיתיים. הפלא, הנס כאן, שהדבר הזה של לטאטא ארבע אמות סביב הבית, לא רק שהם לא נכנסו אלא הגוים עצמם קבלו כזה 'הרהור תשובה', למה לנו להיכנס לבית היהודי ולהשתולל שם. כך כל חבורה וחבורה, ומאותו יום והלאה התופעה הזאת נפסקה ונעלמה לחלוטין.

אם כן, מה שחשבתי לפני ששמעתי כאן על הגדר, שהתחום כאן סביב הוא תחום שבת. לא יודע אם מקפידים כל שבת לבדוק את העירוב. בכלל אמרנו ששלמה זה שבת קדש. צריך לטאטא מסביב – לא גדר, אלא רק לטאטא, ואז לא רק שלא נכנסים אלא מקבלים הרהור תשובה, ימח שמם! זה סיפור אחד, הצעה אחת.

[השלמה לענין זה מהשיעור במעון: צריך להתפשט. כל ד' אמות שאתה מטאטא אפשר ליישב – לטאטא את השטח זה הכשרת עוד קרקע – וכל פעם שאתה מתפשט ל-ד' אמות הסמוכות, בזריזות בששת ימי החול, אז אחר כך אתה מטאטא לפני שבת עוד ד' אמות, וכך אפשר לקיים עתידה א"י שתתפשט בכל העולם, ועתידה ירושלים שתתפשט בכל א"י. תיקון חשוב למה שקרה בישוב – להתפשט ולהתרחב הלאה.]

תיקון הלבושים – בגדי שבת וצניעות

סיפור שני: פעם אחת הבן שלו – שגם היה צדיק גדול, רבי יצחק מנעשכיז (שכתב ספר "תולדות אדם", אחד מספרי החסידות שכדאי ללמוד פעם) – האריך ימים הרבה, וסיפר מה קרה עם אבא אחרי מאה ועשרים, אחרי חן שנותיו בעלמא דין, כשעלה לשמים. סיפור אחד שסיפר שמיד שהוא נפטר מהעולם הזה הכניסו אותו להיכל של אחד מגדולי הראשונים, ולכבוד הראשון הזה הוא לא נקט בשמו. הגיעה קבלת שבת – זה גם קשר לשבת – למעלה, בגן עדן, ובא מלאך אחד שליח, ואומר שאני השליח להזמין אותך לקבלת שבת במנין של מיכאל המלאך, שמתפלל לפני כסא הכבוד של השכינה הקדושה. המנין הזה הוא מנין מיוחד, שלא כל אחד זוכה לו, אבל אתה מכובד. הוא שמח, אבל ראה שהמלאך לא פונה ל'ראשון' שיושב שם ולומד עם התלמידים שלו – הוא ממשיך ללמוד, לא קם ולא מתכונן לשבת. אז הוא שאל את המלאך – מה עם הצדיק הזה? אני סך הכל אורח בהיכל שלו. אז המלאך אומר – אני רק שליח, אני לא יודע. שלחו אותי להזמין אותך, ואין לי שום מושג מה איתו. טוב, אז ה'ראשון' עצמו רואה שיש 'ברוֹך', שלא יודע מה לעשות, אז הוא אומר לו – אל תתעכב בשבילי, אם הוא הזמין אותך תלך, אל תדאג לי. ואז סיפר לו – אני נמצא כאן כמה מאות שנים ולא מזמינים אותי למנין הזה, כי לא הקפדתי להחליף את החולצה לפני שבת. הוא כותב שם שלפעמים הייתי מחליף את החולצה בשבת בבקר, אבל לפני שבת לא הקפדתי, ובגלל זה לא מגיע לי להשתתף במנין של מיכאל המלאך. אז מה עושים? הוא התעקש – ר' מרדכי אמר שעד שלא מזמינים אותו איני הולך. כעת המלאך נבוך, חזר למשלח ואז חזר ואמר – רוצים אותך שם, ואם זה התנאי שלך, אזי שהוא יבוא איתך יחד.

זה סיפור, ומה הוא מלמד? שצריך להחליף את החולצה לפני שבת, לכבוד שבת קדש. כשקראתי את זה חשבתי ככה: שלמה זה לשון שמלה, שׂלמה, כך כתוב. כתוב בכתבי האריז"ל ששני מלכי ישראל שרשם רמוז במלכי אדום – שמלה ממשרקה, ואחריו שאול מרחובות הנהר. שמלה ממשרקה הוא השרש של שלמה המלך, ואחר כך שאול מרחובות הנהר שרשו של שאול המלך. הסדר הוא דווקא הפוך. בשמלה ממשרקה לא רק שזה אותיות שלמה, האריז"ל אומר שבשׂמלה יש משמעות של שמאל, ושלמה זה יותר ימין, אבל בכל אופן זה שני חלקים של אותו ענין. אם כותבים את כל הביטוי: שמלה ממשרקה ועושים דילוג אותיות מהתחלה עד הסוף (2-3-4) זה יוצא שלמה. זה לשון בגד. יש מקום שכתוב בקבלה שאותו מלך מסמל בגדים לא מתאימים – או לא צנועים, או לא לפי המדה. לכן ההקשר כאן בין שלמה לשלמה – "עוטה אור כשלמה" (אור זה גם בחינת שבת) – וגם החלפת הבגד-השמלה, זה גם לומר שיש פה ענין של בגדי שבת, אבל גם יש פה רמז, למי שלומד את הקבלה בנושא של המלך הזה, שזה רומז לצניעות הלבוש. זה ודאי נושא שבכל ישוב בישראל אפשר לחזק אותו, "הצנע לכת", כמובן שזה לא רק בנות אלא גם בנים.