יח אייר תשס"ט - לג בעומר - ירושלים - דף 11 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL
ח. שש ספירות ב"שמע ישראל" "שמע ישראל" – הקשר בין משה רבינו לרבי שמעון (ואדמו"ר הזקן) שמעון זה לשון שמיעה. לכן הפסוק של רבי שמעון זה הפסוק שמשה רבינו אומר לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, לפני הסתלקותו – במשנה תורה, בימים האחרונים של משה רבינו, לאחר שחוזר לספר לנו על יצי"מ ומ"ת ועשה"ד, הוא מגיע לשיא – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". זה פסוק מיוחד בשביל הדור שנכנסו לארץ, זו הצואה של משה רבינו לעם ישראל. כמו שכותב אדמו"ר הזקן (עיקר הגלגול של רשב"י, כנ"ל) בספר התניא שדווקא כשנכנסים לארץ, וצריך לכבוש את הגוים, ולהכנס חזק לישוב הארץ ועבודת האדמה, צריך את הפסוק הזה כדי כל הזמן לזכור את ענין המסירות נפש. זה שייך לארץ ישראל – "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה". זה מסירות נפש – מסירת הרצון, שיהיה רק רצון אחד לה', ולא שום רצון אחר, וכל מה שעושים יהיה רק מתוך הרצון האחד הפשוט הזה. רשב"י הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו, ואחר כך הגלגול העיקרי של רשב"י זה אדמו"ר הזקן. לחיים לחיים! צרפת זה "פרצת", נשיר "ופרצת" (וניגנו). בן עמרם ובר יוחאי אחד מהסימנים שרשב"י הוא הגלגול העיקרי של משה רבינו זה שאת שניהם מכנים על שם אביהם. דווקא כשרוצים לשבח את משה קוראים לו "בן עמרם" – לא אומרים משה בן עמרם, אלא רק בן עמרם. לעמרם היו עוד כמה בנים – היה אהרן והיתה מרים – וכתוב שה' גאל אותנו ונתן לנו את התורה על ידי כל השלשה, אבל מרים לא מכונה בת עמרם ואהרן לא מכונה בן עמרם, רק משה השלישי הקטן מכונה בן עמרם (= איש האלהים). אותו הדבר ביחס לרשב"י, שקוראים לו "בר יוחאי", בלי שמעון. מאד מענין שיש עוד כמה תנאים שקוראים להם בלי השם הפרטי – בן עזאי, בן זומא – וכולם שמעון. אבל יש הבדל גדול, שבן עזאי ובן זומא לא נקראו רבי, ולא התחתנו, יש אצלם דברים מיוחדים. אצלם יש סיבה מיוחדת לקרוא רק על שם האבא, אבל רשב"י זה לא ככה – הוא רבי שמעון בר יוחאי – אז למה להשמיט את ה"רבי שמעון"? (דווקא אחרי המערה הוא נקרא "בר יוחאי", כמו בשיר). אם כן, זה משהו שמאד מחבר ביניהם. רמזי עמרם ויוחאי (ועיצוב לתכשיט חדש) לא רק זה, כמה שוה עמרם? 350 = ספיר, כמו שנסביר. ספיר זה האבן היקרה של החדש הזה, של יששכר. צריך לעשות תכשיט חדש, לכבוד צרפת – נסביר איך נראה, אבל בלי הסודות. תכשיט שיהיה בו מגן דוד מיוחד, שבימין למעלה יש ספיר, בצד שמאל למעלה יש אודם, למטה נופך (זה המשולש שרחב למעלה), ובמשולש השני יש יהלום למעלה ושני פנינים למטה. יש בזה סודי סודות, אבל הכל מתחיל בספיר-אודם-נפך, כחול-אדום-ירוק, חו"ג ויסוד (כמבואר בפרק על סוד הגוונים בסוד הוי' ליראיו). נו"ה כאן הם שני פנינים, ולמעלה התפארת שבתוכה הדעת זה היהלום. חשוב לנו במיוחד הספיר. זה עמרם = ספיר. אבל כמה עולה יוחאי? 35, זה המעשר של עמרם. ביחד זה 385 = שכינה = חצי 770 (צרפת). עוד הפעם, צרפת = עמרם עמרם יוחאי יוחאי = שכינה שכינה. על כל פנים, זה שיוחאי זה המעשר של עמרם זה משהו מאד מיוחד. 35 = יהודי, יוחאי זה יהודי אחד ו-עמרם זה עשרה יהודים, זה מנין של יהודים. יוחאי ס"ת "כי לא תשכח מפי זרעו" – בזכותו התורה לא תשכח, ולא רק לא תשכח אלא יש חדושי תורה בכל דור. רשב"י מחדש והבעש"ט מחדש ואדה"ז מחדש והרבי מחדש. שרו "בר יוחאי" (במנגינה הרגילה) ו"אמר רבי עקיבא". ארץ ישראל – ארץ האמונה ומסירות הנפש אמרנו שהפסוק שמחבר בין משה רבינו לבין רשב"י לבין אדה"ז זה הפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" השיא של דברי משה רבינו לדור שנכנסו לארץ. כל אות נפשו של משה רבינו היתה להכנס לארץ, התפלל 515 תפלות להכנס לארץ (כמנין "ואתחנן"). "במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש" – משה לא נכנס בגוף לארץ, אבל שם הוא רוצה להיות (זה הרצון של כל יהודי). מתוך הרצון האדיר הזה אומר את סוד הקיום של העם בארץ. כמו שאברהם אבינו שאל לפני ברית בין הבתרים מה סוד הקיום של עם ישראל בארץ. אחרי שה' אמר לו "הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך. והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה" – זה עיקר הסוד של ירושת הארץ, לספור את הכוכבים, ולדעת ש"כה יהיה זרעך", ומתוך זה להאמין (בבחינת "הוי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן", באמונה חזקה עד מאד). אמונה זה גם א-מונה, א שסופרת (ובכך מהווה את המציאות כולה, אחת לאחת יש מאין = מונה). אברהם הוא ראש כל המאמינים, וארץ ישראל זה ארץ האמונה. כאן "אתהלך לפני הוי' בארצות החיים" – רצוא ושוב, כאן גם כשמתקרבים לה' וגם כשלפעמים מתרחקים, זה הכל עם הפנים לשכינה, הכל "לפני הוי'". כאן צריך להיות הכל מתוך נכונות למסירות נפש, גם למות על קידוש ה', להיות יותר קשור לה' יותר מכל הבלי עלמא דין עלמא דשיקרא. אמרנו ש"שמע" זה שמעון, וזה ספר הזהר, ועיקר חסידות חב"ד – זה שער היחוד והאמונה, בפרט מי שלומד עם הביאור של רבי הלל – שהכל זה פירוש הפסוק "שמע ישראל". הכל זה התבוננות, מצות יחוד ה', "אחדות הוי'" בלשון הצ"צ בדרך מצותיך, ואת זה מסבירה חסידות חב"ד. לכן זה הפסוק שמאחד את משה רבינו, רשב"י ואדמו"ר הזקן (משה שמעון שניאור = 1378, המשולש של בן, גן פרשיות התורה פעמים שם הוי' ב"ה, וד"ל). |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד