רבוע – יסוד

נתחיל להסביר דווקא מהרבוע: נתחיל מהרבוע – הרבוע שייך לספירת היסוד. למה? יש להעיר כי במפרשי מאמר קו המדה (החל מהרמ"ק) מתבארות כל ההקבלות דלעיל – אורך-חסד, רוחב-גבורה, עגול-תפארת, רום-נצח, עומק-הוד – וההבדל היחיד בפירושנו הוא הקבלת הרבוע ליסוד במקום למלכות (כשאת ההקבלה למלכות מסבירים בכך שהיא כוללת את הנה"י כמוחין שלה, ולעתים היא הרביעית במערכת של חגת"ם, ולכן היא 'מרובעת'). בנוסף לכך שההקבלה ליסוד עדיפה, משום שכל המדידה שייכת דווקא ל-ו קצוות, יש להסביר במיוחד את ההקבלה ליסוד: חז"ל מלמדים כי "אין רבוע במעשה בראשית", ויצירת הרבוע כבר שייכת לפעולות האדם עליהן נאמר "אשר ברא אלהים לעשות" – לתקן – והתיקון הראשון והעיקרי הוא ברית המילה שבספירת היסוד. איך עושים רבוע? כשחותכים את הערלה. אז נעשה אבר הברית ראוי להוליד זש"ק, זרעא חייא וקיימא, ונאמר בו "ומספר את רבע ישראל" – כח הזווג של היסוד נקרא רבוע.

סופר – מרבע עיגולים

בשיעור בט"ז אייר, על ספר-סופר-ספור, אמרנו שהיסוד זה הסופר שרושם בדיו על הדף. כמו שמוהל מומחה הוא אמן, כך עיקר האומנות של סופר זה איך לחתוך את השפיץ של הקולמוס. הקולמוס לא יכול להיות עם עיגול בסוף, אלא צריך להיות ישר, עם שפיץ, וזה נקרא מרובע. שם דובר על סופר סת"ם, שמעתיק את התוכן, אך יתכן גם מי ששומע סיפור ורושם אותו על הניר – שגם זו יחסית עבודה טכנית (בשונה מסופר שמחבר את הספור בעצמו). אם ככה מציירים, אז מה ההבדל בין מה שהוא שמע למה שהוא כותב? אוטומטית, כמה שרוצים להשאיר מה ששמעו, חייבים 'לרבע' את הסיפור כי כותבים אותיות. כמה שתנסה לשמור על האופי המקורי של הספור, על העיגוליות שלו, מי שרושם באותיות חייב לרבע – זה בדיוק הסוד של כתב אשורי בו משתמש סופר סת"ם – זה כתב מרובע. קודם היה כתב רעץ (כמסופר בסנהדרין) – כתב מעוגל (כפי שכותב רש"י), אבל זה לא הכתב האמיתי. הכתב הטוב זה דווקא הכתב האשורי-המרובע, כשהשם אשורי מעיד על האושר של הסופר שמצליח לרבע (האושר והכיף של הסופר ביכולת לרבע את העגול שייך לסוד היחוד בין האיש והאשה, כמבואר בסוד הידוע אצלנו שכדי להיות בעל רגוע צריכה האשה לעגל רבוע, לעגל את הרבוע שלו, בסוד "כתפארת אדם [אשה] לשבת בית [ביתו זו אשתו, הבית הוא מרובע, אך האשה בתוך הבית היא בסוד עיגולא בריבועא, ומפני זה לה הכח להתלבש גם ברבוע הבלתי מתוקן שלו, הטבע הראשון העצבני שלו, ולעגל אותו, ובכך להרגיעו]", כדי שאחר כך הוא יוכל לקיים רבע עגול, בסוד הזיווג, וד"ל, והוא סוד "ומספר [רושם בספר את הסיפור ששמע] את רבע [תשמיש, זיווג יסוד ומלכות] ישראל"). הסופר כותב אותיות מרובעות, וממילא הספר – שכנגד המלכות, כפי שנתבאר שם – יוצא מרובע. לכן זה גם נכון שמרובע זה גם במלכות. אבל "אין רבוע במעשה בראשית" – זה רק אחרי שבא סופר.

עגול – תפארת

התפארת זה היפי, שהולך ביחד עם המוחין של עגול. במדות הלב מופיע העגול בתפארת, בלב עצמו, שהעגול בו הוא כמו סבוב הדמים מהלב. מפרשי מאמר קו המדה מסבירים כי העגול הוא בסוד נקודת הסגול (כאשר בעגול-סגול מתחלפות האותיות הסמוכות ס-ע), המסמלת את מדות החג"ת – שלשת האבות – הכלולות במדת התפארת, מדתו של יעקב אבינו ע"ה. נמצא שסוד העגול רמוז – לעומת הרבוע – בצורת המשולש דווקא. דבר זה רמוז גם בכך שחז"ל קבעו את המספר 3 כערך ה'מופשט' של המספר הידוע בשם פאי – היחס בין הקו המקיף את העגול לקוטרו. ורמז: תפארת הוא מספר משולש, המשולש של 46 (= אלהי). לעומת זאת, יחוד יסוד מלכות הוא סוד הרבוע, כנ"ל, והם עולים בגימטריא 576 = 24 בריבוע (כשרק יסוד = 80 = ד פעמים כ, סוד כד, שרש הריבוע של יחוד יסוד מלכות).

פריצת יעקב – מהעגול אל הרבוע

ליעקב, שמדתו תפארת, נאמר "ופרצת" ל-ד רוחות העולם, שהן סוד ד רוחות המלכות כנגד ד נשותיו ו-ד דגלי מדבר. ד הרוחות עצמן הן במלכות, אך כחו של יעקב לפרוץ ל-ד רוחות הוא ביסוד דווקא, בחינת יוסף הצדיק – "אלה תולדות יעקב יוסף" (הולדת תולדות היינו הפשט של "ופרצת וגו'", וכן של "יפוצו מעינֹתיך חוצה", "נחלת יעקב אביך" – נחלה בלי מצרים), וכידוע שצדיק ר"ת צפון דרום ים קדם (כשהכל כלול בצד ימין, על דרך "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא", וד"ל). כלומר, יעקב-התפארת-העגול מצווה לפרוץ ל-ד רוחות הרבוע דווקא. [ובדרך רמז: חסד גבורה תפארת = 1369 = הריבוע של 37, נצח הוד יסוד = 243 = 3 בחזקת 5 = אברם (כאשר הממוצע של נה"י הוא 81, הריבוע של 9, שהוא הריבוע של 3), יסוד מלכות = 576 = הריבוע של 24 כנ"ל. נמצא שהכל מכוון ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים דווקא, ועשו לי מקדש (444), תכלית הכל – הריבוע, וד"ל (ועוד: מילוי 3 האותיות המשותפות של עגול סגול – גול: גימל וו למד = 169 = 13 בריבוע, ביחד עם מילוי שתי האותיות ע ס – עין סמך – עולה הכל, עגול סגול במילוי, 588 = 3 פעמים 14 בריבוע, ודוק). בריבועים הנ"ל היסוד הוכפל (נספר גם בנצח-הוד-יסוד וגם ביסוד-מלכות), בסוד "ועמך כֻלם צדיקים", שתי בחינות של "צדיק יסוד עולם", צדיק עליון וצדיק תחתון, וד"ל. הכל יחד, עם כתר חכמה בינה דעת = 3422, היהלם (שהוא חבור שני משולשים, אך הוא גופא השרש והריבוע, ודוק שדווקא בצורה זו יש יחוד מוחשי של משולש וריבוע, עגול וריבוע) של חן –  "חן חן לה", וד"ל].

תורתו של משיח

כפי שהוזכר, החידוש העיקרי כאן הוא הוספת העגול והרבוע לתכונות הנמדדות, וההקבלה של העגול והרבוע לתפארת וליסוד (כשעיקר החדוש הוא הקבלת היסוד לרבוע, כנ"ל). ורמז: יסוד-רבוע עולה משיח ועגול-תפארת עולה הפסוק העיקרי על המשיח בכל התנ"ך – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" (כאשר ר"ת של עגול-תפארת הם עת, העולה "נעשה אדם" – ש"נאמר בעבורך", בעבור רבי שמעון בר יוחאי ובעבור משיח שבכל דור – בסוד "עת לעשות להוי' הפרו תורתך [על ידי סילוק ה-א מפאר, ודוק]"). רמז לכך שהחידוש של הוספת והקבלת העגול והרבוע הוא חלק מתורתו החדשה של המשיח!