אתוון טמירין, שורין, תיבין

בהתבוננות בקריאת שמע מוזכרים ב"מאמר קו המדה" אתוון טמירין שורין תיבין = 1820! רוס"ת = 910 = אמ"ת! אותיות באמצע = 208 ועוד 1612. והוא מתיחס במאמר ל"הוי' אלהינו הוי'" וגם לכוזו במוכסז כוזו, הכל = 2187 = 3 בחזקת 7!

סוד הקשרים

בלשון הרמ"ק: "כל קשר קושר את כל מה שבתוכו ומקבצו" = 2730, שלם וחצי ביחס ל-1820. 2730 = 2 פעמים 1365 הנ"ל. והוא סוד האות י של שם הוי' ב"ה, וסוד "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א" – המשכה ויחוד מחכמה ליסוד. חכמה יסוד = 153 = המשולש של טוב. והנה מבואר במאמר קו המדה שיש טוב קשרים בסוד האצילות, "אמרו צדיק כי טוב". נמצא שהעיקר הוא ההתקשרות ל"צדיק יסוד עולם", סוד ה-י הנקרא בלשון בעלי המסורה "זעירא" – "מאן דאיהו זעיר [בבטול דחכמה] איהו רב וכו'", סוד הקשר דאצילות. והוא סוד הברית, ברית = טוב פעמים לו, כנגד לו צדיקים שבדור המקבלים את פני השכינה הקדושה בכל יום. ברית = צדיק צדיק צדיק, ג מדרגות באות ברית קדש דספירת היסוד כנודע, ששרשן בקוצא גזעא שבילא (= אור אור אור, רז רז רז) של חכמה עילאה, ה-י שבשם, וכן ב-ג אותיות המילוי של האות י – יוד, י בימין, ד בשמאל ו-ו באמצע, וה-י קושרת את כל שלשת הקוים יחד. על ידי יז הקשרים אפשר להפוך את הקללה (קללה = נקודה) לברכה, וכרמוז בכך ש-יז (טוב) פעמים חכמה (בחינת קשר כנ"ל) = "ויהפך הוי' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי' אלהיך" כנ"ל, וד"ל.

אמה-זרת-טפח-אצבע

בענין "קו המדה" מבארים על פי קבלה גם את המדות שנקטו בהם חז"ל: בבינה (67) יש מדת הזרת (607) ובתפארת יש מדת האמה (תפארת = 1081 = אמה, 46, במשולש!), והן בסוד שלם (אמה) וחצי (זרת, חצי אמה), השלם נולד מהחצי. מדת האצבע ביסוד (אצבע = נצח הוד, סוד שחקים, השוחקים מן לצדיק יסוד עולם, ונכללו ביסוד עצמו, אצבע יסוד = נצח הוד יסוד = ג"פ אנכי, ט בריבוע כו') והטפח (ה אצבעות שהן ד גודלין), סוד מהיטבאל כדלקמן, במלכות (שוב, המדה הקטנה למעלה מהמדה הגדולה, סוד הריבוי דכלים למטה כמבואר בדא"ח, כאן היחס הוא 1:5, בבינה ותפארת היחס היה 1:2, ודוק בסוד זהב; ה עילאה – פיזור אצבעות היד, ה תתאה – כיווץ אצבעות היד, "נאמן כפוף" במלכות, בעולם הזה, ו"נאמן פשוט" בבינה, עולם הבא, וד"ל; האצבע ממשיכה את הושטת האמה, "גופא ובריתא חשבינן חד", ואמה הוא אף כינוי לברית, וד"ל). טפח הוא סוד מהיטבאל אשת המלך הדר דראשית התיקון, סוד יחוד מה ו-בן. למעלה מטפח (מלכות) יש אמה (תפארת) אצבע (יסוד) המתיחדים עם הטפח (מלכות). והנה, אמה אצבע = הדר, בעלה של מהיטבאל (טפח)! ביחד, אמה אצבע טפח (תפארת יסוד מלכות) = הדר מהיטבאל = אשה כנודע = אמונה אמונה אמונה (היהלם של טוב הקשרים הנ"ל, סוד "מצא אשה מצא טוב וגו'"). והנה, זרת אמה אצבע (בינה תפארת יסוד, שלשת המשפיעים למלכות, טפח) = 816 = שפלות (פנימיות המלכות) = ח פעמים אמונה! יחוד אצבע טפח = 260, י פעמים הוי' ב"ה. והנה, כל ארבע המדות (של קו המדה, סוד בוצינא דקרדוניתא, משרש הגבורה דאמא עילאה בפרט כנ"ל, סוד הזרת) יחד: זרת אמה אצבע טפח (כנגד בינה תפארת יסוד מלכות) = בראשית!  בשמות ארבע המדות יש יג אותיות (= אחד, בראשית במספר קטן), מספר השראה. ד פנות צורת ההשראה והנקודה האמצעית = נח ("מצא חן") והשאר = 855 = אדם פעמים חוה! זרת אצבע (בינה יסוד, סוד שאול מרחובות הנהר) = 770 = 7 פעמים 110 (ימין) = 11 פעמים 70, אמה טפח (עיקר היחוד של תפארת ומלכות) = 143 = 13 (אחד, "והיו לבשר אחד") פעמים 11 (המכנה המשותף של שני היחודים הוא 11, בראשית = 11 פעמים 83, וכאן רואים שה-83 מתחלק ל-13 ו-70, 1 פעמים 13 ו-10 פעמים 7, 1 ו-10 = 11, ודוק). והנה ידוע שאמה ר"ת אלהינו מלך העולם, אלהינו מלך העולם = 343 (7 בחזקת 3) = גשם נדבות (של טל תחיה) "ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", "ואל אמה תכלנה מלמעלה", וד"ל.

 כוונת "שמע ישראל" – "שם הוי'" ו"עין הוי'"

במאמר קו המדה מבואר כי כונת "שמע" היא שם ע. שם היינו שם הוי' ו-ע היינו עין הוי'. שם הוי' ועוד עין הוי' ביחד עם כל הפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" = 1640 (יהלם מ) = ד פעמים שמע – שמע פנים ואחור! כאשר נחשב את אותיות שמע רק פעם אחת יעלה הכל 1230 (ג פעמים שמע) = "קדוש קדוש קדוש".

והנה, הפעם הראשונה שכתוב "שם הוי'" בתורה, הכל הולך אחר הפתיחה, הוא בפסוק "ותקרא שם הוי' הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי" הנאמר בהגר בברחה מפני שרה גבירתה. והיינו קשר מובהק בין שם ל-ע, בין "שם הוי'" ל"עין הוי'" (עין גם מלשון באר מים חיים, באר לחי ראי, באר – באור פניך כו'). הביטוי "שם הוי'" מופיע בתורה ו פעמים, פעמיים בעשרת הדברות בדבר השלישי "לא תשא את שם הוי' אלהיך לשוא", פעם אחת בפרשת "נקב שם הוי'" (מות יומת), שעבר על לא תשא, ועוד פעמיים לאחר הפסוק "שמע ישראל" במשנה תורה – "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך" (אלו תפילין שבראש) ובשירת האזינו "כי שם הוי' אקרא הבו גדל לאלהינו" (הכל הולך אחר החיתום של הביטוי "שם הוי'" בחמשה חומשי תורת משה) שמכאן נלמד שמצוה לברך ברכת התורה (והרי הוקשו תפילין לכל התורה כולה, שתי ההופעות האחרונות של "שם הוי'" של שמע ישראל).

 שם הוי' = 366 = 6 פעמים אין, ו צרופי אין, סוד "אין מזל לישראל" (שבזה צריך להתבונן באומרו "שמע ישראל", והיינו שרק הוי' ב"ה הוא אלהינו והוי' אחד, "אין עוד מלבדו", וזה מזלנו לנצח, "מגדל עז [מזל מזל] שם הוי' בו ירוץ צדיק ['ועמך כֻלם צדיקים'] ונשגב"). עין הוי' = ו פעמים הוי' = יוסף, ה"צדיק יסוד עולם", וד"ל.

והנה, לפי זה צריכים לפרש גם את ה-ד רבתי של "אחד" כ"דבר הוי'" (זו הלכה, זו נבואה, זה הקץ, כמבואר באריכות במ"א). שם הוי' עין הוי' דבר הוי' = 754 = כט פעמים הוי' = חן פעמים אחד (חן במספר קטן). שם עין דבר = 676 = הוי' בריבוע כללי! 754 ביחד עם שלמות הפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" = 1872 = חסד פעמים הוי' ב"ה, הוי' פעמים הוי' במילוי יודין (שם עב). ללא האותיות הכפולות (שמע ד = ואהבת = אור אור = מקור חיים וכו') = 1458, הריבוע הכפול של זך, ודוק (כאשר נוציא רק מה-ע רבתי של שמע ומה-ד רבתי של אחד את עין הוי' ודבר הוי' יעלה הכל 1432 = 4 פעמים משיח).]

ניגנו לכתחילה אריבער.

לחיים לחיים!

[מכאן עם תרגום לצרפתית בין פיסקה לפיסקה]