[מכאן השלמות אחרי השיעור (נוסף על ריבוי ההשלמות ששולבו ברצף הדברים עד כה):]

יא. בושה וצניעות

צניעות – מהדברים הצריכים חיזוק

המוסר השכל של הסיפור הראשון קשור לשאלה שקבלנו מאחד הישובים. מישהו מוועדת הקליטה כתב מכתב ושאל מה עושים עם בעית הצניעות בישוב. הוא כתב שיש בעיה, גם אצל בנות וגם אצל נשים נשואות, ושואל אם צריך להתערב או למחות וכו'. אמרנו שכל ישוב צריך יד על הדופק, הרב או ועדה רוחנית של הישוב, וצריך בדרכי נעם – "אופן המתקבל" – כל הזמן למחות ולהעיר. אי אפשר להרפות (כמאמר חז"ל שלשה-ארבעה דברים צריכים חיזוק כו'). איך עושים את זה בצורה הכי חכמה ובאופן המתקבל – צריך לחשוב, אבל ודאי צריך לעשות משהו, צריך להגיב ולתקן (מכח האור המאיר מ-ז תקוני גולגלתא ו-יג תתקוני דיקנא, יג מדות הרחמים שעיקרן גבורות, שערות, כמבואר באר"י, וד"ל). צריך להבין איך זה קשור לסיפור הראשון שספרנו. הסיפור השני היה סיפור של התאהבות בצדיק, אבל הסיפור הראשון יותר עמוק. יש בסיפור הזה איזה מין שמאל דוחה, איזה מין גבורה מתוקנת. הסיפור השני זה רק לשבת עם הרגלים למעלה, עם הסיגריה בפה, ולהשתתף בהתועדות. לגבי צניעות – דברנו כבר, וגם כעת השבתי, שיש לקשר זאת לבטחון הישוב. לכאורה זה צריך לבוא מהסמכות הרוחנית של הישוב, או סמכות רוחנית שהישוב מתחשב בה.

צניעות ובושה – שלם וחצי

בכל אופן, הווארט זה ככה (להפוך את זה לתורה מתוקה): צניעות זה בת הזוג של בושה [(מישהו סיפר איך נכנס למסיבה שבנות ערכו בישובו והבנות הרגישו אשם והתחילו לבכות מפחד). אפילו בסיפור הזה היה ממד של בושה – הדמעות היו דמעות של בושה; אמרת פחד, אבל במ"ת כתוב "'למען תהיה יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו' איזו היא יראה על הפנים? זו בושה", בושה ופחד הולך יחד). השיא של "שכינה ביניהם" זה הפרק "הצנע לכת", ושם מדובר על צניעות לעומת בושה (ויש מקומות שמדובר יותר) – זה קשור, אבל לא אותו דבר. זה מהדוגמאות הכי יפות בתורה של שלם וחצי – בושה (313) עולה חצי צניעות (626). זה דוגמה ממש יפהפיה של שלם וחצי (יחס שאהב מאד אבולעפיא). החצי לפעמים זה "קדש קדשים", כי מדות קה"ק חצי מהקדש, אבל לפעמים הפוך, שהשלם זה י וחצי זה ה עילאה. אם זה י-ה, הצניעות מה-י והבושה מה-ה, אבל אם זה "'ביתו' זו אשתו", בית המקדש, הבושה זה קה"ק והצניעות זה הקדש. יש שתי בחינות, או שהחצי למעלה מהשלם או שהשלם למעלה מהחצי (על "שלם וחצי" דברנו הרבה בשלשים לשלמה נתיב הי"ד, ש-שלמה, השלם, צריך להשלים עצמו עם החצי, עם ה"פלג אלהים מלא מים").

ראשית התורה – בושה וצניעות

איפה רמוז בתורה בושה וצניעות? אם אלו שני עמודים יסודיים וחשובים, יסוד הבנין של כל התורה, אז צריך לחפש את זה במקום מרכזי וחשוב. באמת זה רמוז בפסוק הראשון של התורה – מתחיל ב-ב ונגמר ב-ץ ("בראשית... הארץ"), בושה צניעות. זה אחד מרמזי צב, שזה סימן הפסוק. עוד לפני ה"ראשית [חכמה]" יש בושה – ב רבתי, בושה רבה. אם התורה היתה מתחילה ב-א היה ארור, אם אין בושה זה הפך הברכה. אנחנו הולכים על הארץ, זו הזירה שלנו, ושם צריך להיות "הצנע לכת" – זה התכל'ס, זה ה-צ של הפסוק (שהיא גם האות צ הראשונה בתורה, הכל הולך אחר הפתיחה, כשם שהכל הולך אחר החיתום של הפסוק הראשון כולו, ודוק). אם כן, הפסוק הראשון, המסגרת שלו זה שלם וחצי, בושה וצניעות. נראה אם זה עובד – צריך הרבה תוספות יוקר כדי שיקבל את הגושפנקא דרבנן. הדבר הראשון לחשב מה זה עושה לפסוק הראשון, שהמספר שלו זה המשולש של חכמה (ע"ד ספירת העומר עד 73 יום). נוסיף תחת ה-ב עוד ושה ותחת ה-ץ בסוף עוד ניעות. היות שהיחס ביניהם זה שלם וחצי, אז ביחד זה ג"פ בושה – 939 – אז אפשר לחבר לפס' הראשון (עולה ב"פ 1820, פירמידה של ז"פ הוי') ולהחסיר צב = 3548. מספר זה עוד לא אומר לי מה שאני רוצה.