כוונת שש תיבות "שמע ישראל" בתקוני הזהר

בפסוק זה יש שש תיבות. "שמע" זה אמא, אבל מתוך אמא נולדים ששה בנים (שש המדות). לכן ב"מאמר קו המדה" בזהר חדש העיקר זה ביאור פסוק זה. אמרנו ש"אלהינו" זה כמו ה"פסיק טעמא" בין שני השמות "הוי' הוי'" שלפני יג מדות הרחמים. אבל גם בפסוק שמע ישראל יש "פסיק טעמא" – בין "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי'" ל"אחד". כתוב בתקוני זהר שזה חמש אבנים שדוד המלך שם בכף הקלע שלו, ובדרך נס זה נעשה אבן אחת, ובה הוא קלע במצח גלית – הפלשתי שבא לחרף מערכות ה' צבאות, לגדף את ה'. בזה דוד נעשה משיח. זו כוונת שמע ישראל בתקוני זהר, לקחת חמש אבנים – חמש מלים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי'" – ושהכל נכנס לקלע, ל"פסיק טעמא", ושם נעשה אבן אחת (זה תיקון הברית, כמו שנסביר), המלה "אחד", ובזה קולעים במצח גלית (שבמצח דווקא נמצא התוקף של החותם בולט, היסוד של שרש הנשמה, גם של הלעומת זה, שרש העזות מצח של הקליפה, קליפת גלית הפלשתי) והורגים אותו.

"שמע ישראל" – הוד-נצח

איך זה בספירות? שמע – שמעון – זה בינה, אמא. "בינה עד הוד אתפשטת". לפני "הוי' אלהינו הוי'" – המצטרפים יחד, כנ"ל ממאמר קו המדה – כתוב "שמע ישראל" ואחר כך, בסוף, כתוב "אחד". את היום מתחילים בעבודה של "מודה אני לפניך" – הודאה, הוד (מודה = אדן, זה האדן של היום). כאן זה ה"שמע" – שצריך להודות לאחדות הוי'. שוב, "שמע" זה בינה, ו"עד הוד אתפשטת". "ישראל" זה הרבה פעמים "תפארת ישראל", אבל כאן – לפי שיווי המשקל של הפסוק – זה "נצח ישראל". לכן "שמע ישראל" הולך יחד, זה שתי כפות המאזניים: "שמע" זה הוד ("עמק תחת", שבזהר חדש נקרא "עמק" סתם כנ"ל, סוד "עמק עמק מי ימצאנו" – שה"מי", הבינה, מגיע ומוצא את ה"עמק עמק", ההוד, ובפרט ההוד שבהוד, עמק עמק, ל"ג בעומר, "בינה עד הוד אתפשטת") ו"ישראל" זה נצח ("עמק רום", או "רום" סתם בלשון הזהר חדש, בחינת "שאו מרום עיניכם" – נשיאת העינים מעמק תחת, עמק סתם, הוד, לעמק רום, נצח). [לפני יומיים למדנו שהספירות נצח והוד שייכות לכח לספור מספרים, כאשר הנצח הוא הסופר ומונה את החלקיקים הנספרים של ההוד. כאן הסופר הוא ישראל (המלה שכנגד הנצח) – ר"ת "יש ששים רבוא אותיות לתורה", מספר גדול – והוא סופר את ה"שמע" (המלה שכנגד ההוד), את ה"שם-ע", שכל התורה כולה הוא שם אחד של השי"ת שיש לו ע פנים, ועד שמגיע לסך הכל של החשבון – "[הוי'] אחד"! וכידוע הסיפור החסידי בזה].

"הוי' אלהינו הוי' אחד" – חג"ת ויסוד (סוד האות ש)

איך ממשיכה הכוונה? כתוב בשער היחוד והאמונה ששם הוי' ב"ה נמצא או בחסד או בתפארת ושם אלקים בגבורה. "הוי' אלהינו הוי'" זה כמו אברהם-יצחק-יעקב (במאמר קו המדה הוא גם מתפרש כנגד "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", בחב"ד שרש חג"ת, ודוק). את ה"פלג", החלוקה, עושים ב"אלהינו" – "פלג אלהים" – אבל יחד זה כל האבות. בסוף יש "פסיק טעמא" ואז "אחד" – זה היסוד, יוסף (בן יעקב, שם הוי' השני), זה המערב שמערבב יחד את כל חמשת קצוות. בעיקר מה שהולך ליסוד זה "הוי' אלהינו הוי'" – שלשת האבות שהולכים ליסוד, כמו באות ש, שזה שלשה קוים (שלשת האבות) שהולכים לנקודה אחת (היסוד). זו כוונת ה-ו קצוות של "שמע ישראל" בהשראת הזהר חדש שם.

"הוי' אלהינו הוי' אחד" – ארך-רחב-עגול-רבוע

לפי זה, בערכים של מאמר קו המדה שנתבארו לעיל, "הוי' אלהינו" זה ארך ורחב (והיינו חסד וגבורה, שרשי הזכר והנקבה – כנ"ל ברמזי המספרים 13 ו-7 בזה – וכן שם "הוי'" הוא שרש הדכורא ואילו שם אלהים-"אלהינו" הוא שרש הנוקבא, וד"ל) ו"הוי' אחד" זה עגול ורבוע. איך איני יודע ש"אחד" זה רבוע? כי בקבלה זה אח (3 ברבוע) ו-ד (2 ברבוע), רבוע בתוך רבוע (בסוד "פנים בפנים" כמבואר במ"א). איך יודעים ששם "הוי'" שייך לעגול? כי בתחלת עשרת הדברות (שמע ישראל מסיים את סיפור מתן תורה ועשרת הדברות בפרשת ואתחנן, הפרשה שבה מופיע מאמר קו המדה בזהר חדש הנ"ל) זה "אנכי הוי'". אנכי זה 81, ואם יש עיגול שההיקף הוא 81 אז הקוטר (ה"פלג") זה 26 (בקירוב המרבי למספר שלם) – יחס של פאי, אנכי מסביב, סובב כל עלמין ו-הוי' זה קוטר, ממלא כל עלמין. נמצא ש"הוי'" זה היושר (סוד "אדם ישר" בכתבי האריז"ל) שרומז לעיגול שסביבו.

[ועוד רמזים במבואר כאן: בעגול ה-ע בראש ואילו ברבוע ה-ע בסוף – סוד עין ימין, ע לימין התבה, ועין שמאל, ע לשמאל התבה (ויש אותיות גול רבו = מאור בין שתי העינים, סוד "מאור עינים", ודוק) – וכידוע שתפארת נוטה לימין ואילו יסוד נוטה לשמאל. אך לעתיד לבוא יתקרבו העינים בסוד "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון". "הוי' ציון" הוא חיבור של שם "הוי'" שבתפארת לסוד "ציון" שביסוד, חיבור בסוד "גופא ובריתא חשבינן חד", חיבור יעקב יוסף עליו נאמר "אלה תלדות יעקב יוסף". (כפי שכבר הוזכר לעיל) בזכות חבור זה מתקיים ביעקב "ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה", ל-ד רוחות שבסוד ה-ד רבתי של "אחד". ה-אח של "אחד" רומז לצד האחור (שעל כן הקפידא הגדולה לא להחליף את האחד באחר ח"ו), צד היסוד – הספירה שהיא כללות סוד תבת "אחד", כנ"ל – ללמד שכח ה"ופרצת" בא מצד האחור דווקא, שעל כן נאמר תחילה "ופרצת ימה וגו'", "ימה" היינו צד האחור, וד"ל.]

תרגיל באמירת קריאת שמע

נסיים ב'ציור': יש הרבה אנשים שמבקשים לעשות כל מיני תרגילים בגוף להמחיש את הסודות, ושזה יהיה מסוגל לבריאות הגוף והנפש. זה התנועה-הזרימה של שמע ישראל: מרגל שמאל עוברים (משמאל לימין) לרגל ימין, מרגל ימין עולים ליד ימין ומיד ימין עוברים (מימין לשמאל) ליד שמאל, מיד שמאל יורדים באלכסון לגוף שבאמצע ומשם יורדים ישר לברית. אם אני רוצה לצייר את זה באויר, עם האצבע, זה ככה (תנועה משמאל לימין, עולה בימין למעלה, חוזר לשמאל, ואז לאמצע מתחת לשתי הנקודות העליונות ולנקודה התחתונה באמצע). עוד דוגמה: יש שש זכירות – יצ"מ, מ"ת, מחית עמלק, חטא העגל, מעשה מרים, שבת (כך סדר אדה"ז בסידור). כתוב בקבלה שזה הולך מחסד לנצח ליסוד להוד לגבורה וגומר בתפארת. זה ציור אחר (שמסתיים באמצע). זה רק דוגמה שה-ו קצוות, בקו אחד שלא נפסק באמצע, יכול ללכת, לזרום, בכמה אופנים. על פי מאמר "קו המדה" איך להקביל שמע ישראל ל-ו קצוות זה כמו שעכשיו אמרנו – שמאל למטה, ימין למטה, ימין למעלה, שמאל למעלה, תפארת באמצע, יסוד באמצע (מסתיים ברבי מלך המשיח, ה"צדיק יסוד עולם").

ניגנו "יחי".