גילוי העטרה – גילוי יגהמ"ר

כשעושים ברית מילה, כל הברית זה להגיע לגילוי עטרת היסוד. עכשיו זה בר מצוה, והיום זה יום של ברית מילה, גילוי העטרה – בגילוי העטרה מאירות יג מדות הרחמים, כמו שנוהגים בקהלות ספרד לומר יגהמ"ר בסיום הברית – זה יג ההלולים שיש כאן בפרק האחרון (עד ל"כל הנשמה תהלל יה הללו-יה", על כל נשימה ונשימה במשך כל היום כולו, ובמשך כל החיים כולם, להלל ל-יה ב"ה). זה קשור לבר מצוה וקשור ליום הזה (היכולת בנפש להלל את ה' על כל נשימה ונשימה תלויה בדעת כמובן, לא להסיח את הדעת ממה שבכל "חלק" של זמן – שיעור נשימה אחת כנודע – מתקיים מחדש "ויפח באפיו נשמת חיים [ויהי האדם לנפש חיה]" שהיא "חלק אלוה ממעל ממש", ד"מאן דנפח מתוכיה נפח", ועל זה צריכים להודות ולהלל לה' עושנו תמיד).

פתיחה וסיום בהלול

יש בפרק ששה פסוקים, רמז לכך שהוא חותם את ששת הפרקים האחרונים, החל מ"תהלה לדוד". כל היחידה הזו מתחלה מ"תהלה" (וזה הפרק היחיד בתהלים שמתחיל כך). זה חותם תהלים, מ"תהלה" עד "כל הנשמה תהלל יה הללו-יה" (תהלה הללו-יה = מודעות – העולה גם קן צפור וכו' – סוד תיקון המודעות הטבעית, הטבע היהודי, שמתוך מודעות זו באה התפלה התמידית, "הלואי [אותיות אליהו מבשר הגאולה] שיתפלל האדם כל היום כולו"). סדור תהלת ה' נקרא על שם הפסוק האחרון של פרק "תהלה לדוד" (= כב בריבוע, כנגד כב אותיות התורה, שפרק זה מסודר לפיהן, כאשר "סומך הוי' לכל הנפלים" כנודע): "תהלת הוי' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד" ("תהלת הוי'" = 861 = אם במשולש = בית המקדש = ראש השנה וכו' כנודע ומבואר במ"א. ביחד, ראש וסוף הפרק – "תהלה לדוד... תהלת הוי'" = 1345 = כתר כל הכתרים, אלף אורות למשה, סוד כוונת קדושת כתר מהבעש"ט זי"ע).

ד-ד-ד-יג-ד-יג לשונות הלול

צריך כעת לספור בכל פרק כמה פעמים יש "הלל": בפרק קמ"ה (בלי הפסוקים הנוספים) יש ד פעמים, בפרק הבא עוד ד פעמים, בפרק קמ"ז עוד ד פעמים (זה כבר חזקה, כנראה מישהו עשה כאן בכוונה...). בפרק הבא יש בדיוק יג פעמים. יש הלכה בשו"ע, שאם משום מה אדם לא יכול לומר את כל הפרקים האלה בבקר אז שלשת הפרקים העיקריים זה קמ"ה, קמ"ח ו-ק"נ. זו הלכה חשובה מאד, שמי בחסידות יישם אותה? הרבי הרש"ב לפני שנפטר. היתה לו זיקה מיוחדת לפרק קמ"ח, שאותו מביא כאן. בהשגחה עליונה לא היה מסוגל להתפלל ביום האחרון, ורק אמר את שלשת הפרקים הללו. למה קמ"ח הכי חשוב בפרקים שבאמצע? כי יש לו הכי הרבה לשונות של הלול, יג לשונות, כמו בפרק האחרון. בפרק קמ"ט יש שוב ד לשונות של הלול. אז יש כאן מבנה מיוחד מאד – ד-ד-ד-יג-ד-יג. האם יש קשר בין יג ל-ד? כן, הכי פשוט, שבמספר קטן יג עולה ד, בצמצום (כשמצמצמים אחד זה רק ד, ה-אח נעלם בתוך ה-ד – הצד הזכרי של אח-ד בתוך הצד הנקבי). כאן יש ד פעמים ד הילולים – כמו שהאריז"ל כותב שה-ד רבתי של אחד צריכה להיות בגודל של ד פעמים ד.

מב הלולים – סוד שם מב

סה"כ יש מב הלולים (היום בספירת העומר – לכן חכו שנלמד את הסוד הזה היום...). זה כמו סוד השם הקדוש של מב. כל בקר אומרים בחלק הזה של פסד"ז, בששת הפרקים האחרונים של תהלים, מב הלולים. שרש שם מב הוא באמא, בתפלין של רש"י, וזה כח של עליה. זה גם כח של בר מצוה, הכח להתעלות בחיים. בין העולמות, שם מב הוא זה שמעלה מעולם לעולם. ה' ברא את העולם עם שם מב, זה השתלשלות, אבל גם הכח אחר כך לעלות ולכלול עולמות תחתונים בעליונים – מה שנקרא עלית העולמות – זה מכח שם מב. מב אותיות הראשונות של התורה, מ-ב דבראשית עד ב ד-בהו, זה שם מב של הבריאה. שם מב של "אנא בכח" זה הכח להעלות את העולמות, זה מעצם המוחין דאמא.

כוונות הלולי פרק קמ"ח בכתבי האריז"ל

כל זה, עד כאן, הוא רקע להבין מה שכותב כאן בקונטרס העבודה: "וכמ"ש הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וכו' שהן ד' עולמות אבי"ע כו' שמחולקים בהאור והגילוי ובהילול והשבח שלהם כו'". יש כוונה בכתבי האריז"ל – שמוסברת גם בסדור עם דא"ח – שמה שכתוב בתחלת פרק קמ"ח, ארבעת ההילולים הראשונים, זה כנגד אבי"ע. באצילות "הללו את הוי' מן השמים", היינו שכאשר אני אומר מלים אלו צריך לשים את עצמי באצילות. ב"הללוהו במרומים" זה כבר בריאה. שני עולמות אלו הולכים יחד, בסוד י-ה, תרדלמ"ל. אחר כך "יצרתיו אף עשיתיו", ו-ה, בפסוק הבא: "הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" – זה גם הולך יחד, רק צריך להבין את ההבדל. עד כאן הרבי הרש"ב כתב בקונטרס העבודה, כפי שקראנו. אחר כך כותב "וכו'", חושב שאנחנו יודעים מה שכתוב בסדור, ששני הפסוקים הבאים זה עלית העולמות בכח שם מב – עצם הכח של כללות מב ההלולים שיש בכל ששת הפרקים האחרונים של תהלים. כאן יש קצת שינוי בין רוב סדורי האר"י לסדור עם דא"ח. בסדור האר"י הראשון זה התכללות עשיה ביצירה, שני התכללות יצירה בבריאה, שלישי התכללות בריאה באצילות, ורביעי התכללות האצילות בעולמות הא"ס (בא"ק שלמעלה מאצילות). רואים שהלול זה כח להאציל ולברוא וליצור ולעשות כל העולמות ממעלה למטה וגם כח לעלית כל העולמות ממטה למעלה, בדיוק כפי שהסברנו לגבי שם מב – בו ה' בורא את העולם ועיקר כחו זה עלית העולמות. כל זה רמוז כאן בתחלת פרק קמ"ח, כך הכוונה.