קודם הזכרנו, שתורה שבעל פה נמסרה לכל אחד ואחד. איך מקרבים יהודי לתורה? צריך לתת לו להרגיש שיש לו מה לעשות בתורה. לא רק לקבל עול תורה אלא עם זה יותר ויותר להבהיר לו שיש לו חלק בתורה, ושהוא עצמו יהיה מסכן כל עוד לא ימצא את החלק והנחלה שלו. הוא יהיה נע ונד בארץ. לא ימצא את המקום שלו בעולם הזה. המקום של כל יהודי הוא בתורה. מה עושים בנחלה? מקימים משק. אז יש לך עבודה, יש לך מה לעשות בחיים. בלי זה אתה רק עושה דברים חיצוניים.

חסר קצת בהקלטה

כמה ש"מלכותך" מתגלה יותר כך "מלכות כל עולמים" של היכולת להתייחס יחס אישי מתגלה יותר. מלכות ה' מתגלה בעולם כאשר מתקיימת תכלית הכוונה של בריאת העולם בדירה בתחתונים, שה' ידור בינינו, בעולם התחתון הגשמי. משה הוא שושבינא דמלכא, שמוריד את התורה אלינו מלמעלה, ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, שפועל בנו השתוקקות כלפי מעלה והיא עושה כלי לעשית הדירה שלו יתברך בתחתונים. זו התורה שבעל פה, שהיא ההשתוקקות שבשכל. ההשתוקקות של הכלה אל החתן עושה בית, כלי לאור. התורה שבעל פה היא התורה שלנו. זה להפעיל את כל התשוקה, את כל השכל שלנו, אל הקב"ה.

על התורה של אהרן, שמקרב אותנו לתורה שלו, יש פסוק מיוחד במלאכי: "תורת אמת היתה בפיהו... בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". מה לומדים מכאן? דבר ראשון רואים שהתורה של אהרן היא תורה של "רבים השיב מעוון", תורה של תשובה. בקבלה כתוב שתשובה היא תשוב ה תתאה שבשם למקורה. מאיפה? מ"רבים", מרשות הרבים, מהמקום המפורד עם הריבוי. רשות היחיד זה שאני לא מרגיש את עצמי, רק את ה'. זה נקרא להיות ענו – אותיות עון. זה שמרגיש את עצמו כל הזמן עליו אומר הקב"ה ש"אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", וזו היא מחשבת עון, מחשבה נפרדת שאתה מסיח את הדעת מן הקב"ה. איך עושה את זה אהרן? בכח הפה שלו – "כי שפתי כהן...יבקשו מפיהו". כתוב בקבלה ש"מלאך ה' צבאות הוא", המובא בסיום הפסוק, היא מלכות דאצילות כאשר יורדת לעולמות התחתונים.

עד כאן למדנו את הפרק הראשון בשער. סקרנו את ארבעת מדרגות השלום של אהרן הכהן כנגד עולמות אבי"ע. דברנו על ההמחשה לכך בעבודה – ההתבודדות, חוש השמע שבשיעור תורה, התוועדות לבבית והטיפול האישי. בסוף הוספנו את הממד הכללי של הקרוב לתורה והוא הקרוב למלכות ה' בעולם ולמלכות ישראל בארץ וכל זה בהדגשת התעוררות ההשתוקקות של הכלה אל החתן שיש בתורה שבעל פה.

רק נוסיף עוד דבר בקשר לדוד. כתוב שדוד נכנס במקום רחל. בתחילת הגילוי היו אברהם-יצחק-יעקב-רחל כנגד חסד-גבורה-תפארת-מלכות. אז אמנם דוד הוא מלך אבל הוא נכנס במקום של אשה. זה סימן שהוא במלכות שלו עושה את אותה הפעולה שלה. להיות מלך זה דבר קשה – מלחמות ושפיכת דם של גוים וכו' – אבל בפנימיות, בסך הכך, הוא מעורר אותנו ככלה אל חתן. איפה רואים את זה? במעשה הראשון, בהריגת גלית. מה המעשה הזה פעל בעם? שאול מיד התחיל לקנא בו, למה? פתאום הבנות הבתולות התחילו לשיר "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו". הוא פעל במעשה הגבורה ומסירות הנפש שלו לכבוד ה' יותר התעוררות אצל הבנות. הוא קרב לתורה ופעל התעוררות בכנסת ישראל. בגלל שזה התפקיד האמיתי של המלך שאול מתחיל מיד לקנא, כי הוא מבין שדוד יותר מלך ממנו.

מי שיראה בהמשך הפרק יבחין שהגלגול האחרון של אהרן הכהן – לאחר עלי ועזרא הכהנים – הוא בהלל הזקן שהיה מצאצאי דוד המלך. הוא בחינת מלך. זו התכלית של גלגול נשמת אהרן, מכהונה למלכות. הלל הוא עמוד התורה שבעל פה.

שנזכה להדבק באהרן הכהן ובמה שהוא מלמד אותנו, ושנזכה להידבק במלכות שמים.

לחיים לחיים!

* * *