ז. "קול התור נשמע בארצנו"

נאמר עוד כמה דברים יפים, קינוח סעודה:

יש שני פסוקים בשה"ש שסודם "נעשה ונשמע". פסוק בפרק א' "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף" ובפרק ב' "וקול התור נשמע בארצנו". שניהם תור, אבל במובן אחר – בראשון זה תכשיט (משולש דווקא) ובשני זה עוף. "תורי" זה יתרו – הפרשה בה מתן תורה – ו"התור" אותיות תורה. בפסוק הראשון כתוב "נעשה" (אם כי החתן הוא זה שאומר זאת לכלה) ובפסוק השני כתוב "נשמע". יש פה הרבה מה להתבונן, אבל לא סתם שיש פה "תורי" ו"התור" וכאן זה "נעשה" וכאן זה "נשמע".

[השלמה: תורי אותיות יתרו = ז"פ פח = מד פעמים זהב (המלה הבאה). היינו ש"תורי זהב" = דוד פעמים אדם. "תורי זהב נעשה" "וקול התור נשמע" (ה-ו של "וקול" זה "נעשה ונשמע") = ו"פ חשמל (ממוצע כל מלה) = כח פעמים אנכי (3 בחזקת 4) = ז"פ חי ברבוע (שלמות, הולך יחד). הכל קשור לדבור, סוד החשמל.

קודם כל פשט – אמרנו ש"תורי" זה תכשיט. רש"י ועוד אומרים (לפי חז"ל) אומרים שזה לשון שורה. האבן עזרא אומר שתורים הם תכשיטים בצורת תורים ממש (כמו "וקול התור"). ה"תור" הקשור לתורה המשולשת, ול"נעשה ונשמע", ולכל המשולשים שלנו – מופיע גם בפסוק של המשולשים, "קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל" (התור רומז לעם ישראל, יוצא מהמשולשים). עוד פסוק של תור בשה"ש, לפני "תורי זהב" – "נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים" ואז "תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף" ובפרק הבא "הנצנים נראו בארץ עת [עגלא תלתא] הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו". לפי האבן-עזרא הכל קאי על אותו תור, רק שבשני הראשונים מדובר בתכשיטים בצורת תור. הפסוק הראשון, "בתֹרים", רומז לכך שיש בהמשך שני תורים – בהתחלה תכשיט ומזה נעשה תור אמתי, בטבע, נשמע קול תור, קול הגאולה, וממילא קול תורת משיח. בתורה ה"ותר" אחרי כל המשולשים לא משולש, אבל רומז שבשיר השירים יהיו שלשה תורים – גם התור יהיה משולש. "נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים. תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף" "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" – סה"כ 22 מלים, שעולה יחד 6500 – י"פ תֹרים = 1000 פעמים א-דני = נר פעמים הוי' (רמז לשנת ה-נר לבעל שם טוב). נראו הגיע = משה = יה פעמים חיה. נשמע = כ"פ חיה. נראו – חכמה, נשמע – בינה, כנראה ש"עת הזמיר הגיע" זה דעת (ד-עת).]

בלשון הקדש "נעשה" זה גוף ראשון רבים ("מדבר בעדו") בעתיד. גם את "ונשמע" נוהגים לפרש אותו דבר, אבל "ונשמע" בלשון הקדש לא חייב להיות אותו דבר – זה יכול להיות לשון נפעל (נעשה עם סגול לא יכול להיות לשון נפעל, כי אם היה נפעל היה צריך להיות נעשה עם קמץ). ונשמע בנפעל – "ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה [פסוק עם רמז לרבה, חברו של רב יוסף] היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן". יש כוונה כשאומרים "נעשה ונשמע", שאני מתחייב לעשות את התורה כי אני רוצה שמתוך ה"נעשה" שלי משהו יישמע בעולם – "ונשמע". "נעשה", והדבר הזה יישמע. אפשר לפרש את זה פשט בתוך המלים (אם כי מן הסתם זה לא הפשט, אבל על פי דקדוק אפשר לפרש כך). למה "נעשה"? כי אני באמת רוצה שפתגם המלך ישמע בכל מדינות מלכותו, וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, או "קול התור נשמע בארצנו", או "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", או "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה". יש כאן פרצוף קטן – שנשאיר להשלמות – מה אני מתכוון שיישמע על ידי המעשה שלי, כשאני מתכוון לגילוי אלקות בעולם. אני עושה את המצוות לא רק כדי שאהיה טוב ואקבל שכר טוב, אלא אני עושה כדי שה' יהיה למלך על כל העולם – "והיה הוי' למלך על כל הארץ" – וזה "ונשמע". גם פה יש הרבה מה להאריך – נשאיר את זה.

[השלמה: מהפסוק "וקול התור נשמע בארצנו" הגענו לכך ש"ונשמע" יכול להיות לשון נפעל (אפשר לפרש כאן שאנחנו נשמע את קול התור, אבל זה כמובן לא הפשט, וכל הפסוק בלשון נפעל – גם "הנצנים נראו בארץ").

לגבי לשון נפעל, יש הרבה פסוקים בתנ"ך שיש בהם "נשמע" בלשון נפעל, וכמה הזכרנו. יש אחד חשוב שלא הזכרנו בשיעור, פסוק מאד מענין בעזרא, כאשר בנו את בית שני בכו הזקנים שזכרו עדיין את הבית הראשון (זכרו את רוב הדרו ותפארתו, ובית שני – במיוחד בהתחלה – היה מאד עלוב ביחס לבית ראשון), אבל הצעירים – המשיחסטים ונוער הגבעות – נורא שמחו, הם לא זכרו את הבית הראשון. כתוב שהיה שם קול גדול – ערבוביא של שמחה ובכי (מזכיר את דורנו) – ובסוף יצא "ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק". פסוק מאד חשוב לעניננו, כי גם "נשמע" וגם "הקול" (כמו "וקול התור נשמע בארצנו"). לכאורה זה הקול הכי גדול שנשמע, ודווקא מערבובית הצעירים השמחים והזקנים הבוכים. אם הקול נשמע עד למרחוק, נראה שהרושם הוא יותר שמח מאשר בוכה.

הזכרנו ארבעה פסוקים "נשמע" לשון נפעל, שמהווים י-ה-ו-ה (מכל אחד לומדים כוונה באמירת "נעשה ונשמע", ומכיון שנשאר לנו רק "ונשמע" עיקר הכוונה בזה – מה רוצים שישמע):

י             "וקול התור [תורה, 'אורייתא מחכמה נפקת'] נשמע בארצנו ['אבא יסד ברתא' – זה החידוש של תורת משיח, כי תורת משה נשמעה במדבר; זה קשור לקץ בעצרת – גילוי התורה החדשה של משיח, תורת ארץ ישראל, שהיא המשכה מאבא לברתא]". זו הכוונה הראשונה, שרוצים לשמוע תורה חדשה בארצנו. זה קשור לעוד סוגיה, פלפול הרמב"ם והראשונים והאחרונים, עד דורנו, איך מחדשים את הסמיכה. לפי דעת הרמב"ם יוצא – ואף שיש בזה מחלוקת גדולה, הרבה אחרונים רוצים להכריע כמוהו (אף שכותב בעצמו שאין בכך הכרעה גמורה) – שאם כל חכמי ארץ ישראל מתכנסים בארץ (רק כאן יש דין ציבור, כמו שהרוגאטשובר אומר) אפשר לחדש דין סמיכה. לפי החסידות הסמיכה התחדשה, כי הבעל שם טוב קבל מאחיה השילוני, שהוא קבל ממשה רבינו שקבל תורה מסיני. בכל אופן, על פי פשט, חידוש הסמיכה זה בארצנו דווקא. זה גם קשור ל"וקול התור נשמע בארצנו" – קול תורה, תורה חדשה, שנזכה לחדש את הסמיכה, את הסנהדרין, דווקא בארץ ישראל. הרוגאטשובר מוסיף שכל חכמי ארץ ישראל צריכים ללכת לטבריא, לדעת הרמב"ם, כי היות שהסנהדרין גלו לשם גלות אחרונה ובטלו – משם זה צריך להתחדש. ביאת משיח וחידוש הסנהדרין מטבריא הא בהא תליא. הכל קשור ל"וקול התור נשמע בארצנו".

ה                        "... תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק" בבינה, בה יש חדוה אבל גם בכיה מצד ה"מינה דינין מתערין". העיקר זה השמחה כי זכינו לבנות את הבית השני אחרי שבעים שנות גלות. אפשר לומר שגם בבכי הזקנים יש קצת שמחה, "בבכי יבואו", אבל לפי פשט זה כי זוכרים את הדר הבית הראשון. זה שמתערב יחד ויוצא קול עד למרחוק זה "קול נשמע" של אמא.

ו             "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" שייך לז"א בכלל וליסוד ז"א, "סוף דבר" המכונה "כל", בפרט. כל זה תיקון ה"צדיק יסוד עולם", סוף הו"ק – כל שבעת ההבלים של העולם הזה. אחרי שעברנו את כל ההבלים של העוה"ז שנברא בשבעה ימים מגיעים לתכל'ס, היסוד, "הכל נשמע וגו'".

ה                        "ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים וגו'" – הפסוק ממגלת אסתר – כנגד המלכות, כפשוט. זה פסוק המקשר בין פורים לעצרת (קשר של רב יוסף). פתגם המלך הוא שצריך להרוג את ושתי – את הישות. מה ש"למדתי תורה ונתרוממתי" זה בזכות השפלות – מי ששפל הקב"ה מרים אותו.

מבנה יפה של כוונות ב"ונשמע": שנשמע תורה חדשה בארצנו, "אבא יסד ברתא". שכל הבכיה תכלל ותתמתק בחדוה להיות יחד "תרועה גדולה" (= קר"ע שט"ן, ר"ת פסוקים שאומרים לפני התקיעות = 27 ברבוע = 3 בחזקת 6 = ט"פ אנכי = לא תרצח, ראשית לוח שמאל, בעוד לוח ימין מתחיל ב-אנכי, 3 בחזקת 4; גדר תרועה הוא שלש פעמים שלש. ביטוי שחוזר פעמיים ביהושע, פעם אחת בשמואל כאשר הארון הגיע למחנה, ופעמיים בעזרא – שני פסוקים כמעט סמוכים על יסוד בית ה'. בלוח היום יום כתוב שבשבועות אין קטרוג, כמו ביו"כ שאין לשטן רשות לקטרג, וכמו בתקיעות שהוא מוטרד). "נשמע" של מוסר ותיקון המדות, תכלית ההתבוננות של הבלי העולם הזה ותכלית יצירת האדם. בסוף זה כבר פורים – "ונשמע פתגם המלך".]

אם כן, קודם דברנו על חרות ותורה, אחר כך על רב יוסף, ואחר כך על "נעשה ונשמע" – שני פרצופים. נאמר לחיים, נשמע עוד כמה ניגונים, ואולי יבוא משהו לסיום.

יש ניגון ירושלמי, של החסידות הכללית, לשבועות – מתוך המחזור של שבועות, "עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני, תואר כלה מאד נתעלה בקבלת יום זה עשרת הדברים".

לחיים לחיים!

נסיים עם ווארט: ידוע שיש לנו הרבה דרשות על "עם" ב"אין מלך בלא עם". לפי מה שאמרנו היום, עם זה עגלה משולשת. בשביל להיות מלך, להמליך את הקב"ה על כל העולם – "והיה הוי' למלך על כל הארץ" – צריך את הסוד של "עגלה משלשת". גם "עז משלשת" זה עם ("איל משלש" זה אם). עז שייכת לתורה – "הוי' עז לעמו יתן". הכל מתחיל מ"עגלה משלשת" – הפעם ה-26 בתורה (הבאים זה 27 ו-28 – יחד זה 81, 3 בחזקת 4). מה זה "עגלה משלשת"? ידוע בכתבי האריז"ל שיש יושר ויש עיגולים, אבל יש עיגולים ויש מקיפים של היושר, וזה לא אותו הדבר. אלו שתי בחינות שונות – העיגולים הם עגלה משולשת, אבל המקיפים – לשון תוקף – הם עז משולשת. הפנימיים של היושר הם איל משולש – לשון אל, ישר אל המטרה ולא יחטיא. ככה אפשר לפרש, למה צריך שלש פעמים שלש – אחד בשביל העיגולים, ואחד בשביל העזים (המקיפים של היושר) ואחד בשביל הפנימיים. בכל אופן, "אין מלך בלא עם" – המלך צריך את ה"עגלה משולשת", ה"אוריאן תליתאי" שלו – "אוריאן תליתאי לעם תליתאי", עם המורכב מכהנים לוים ישראלים. גם לפי הפירוש של המשך חכמה – צריך אנשים שכוללים את הצומח והחי והמדבר וגם שולטים על שלשתם. הכל זה "עגלה משלשת" – "עבדי לי עגלאה תלתא". שנזכה שה' יהיה למלך על כל הארץ, "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", שתלוי ב"האי יומא דקא גרים". שנזכה למתנה, נחליאל ("מתנה יש לה הפסק, ירושה אין לה הפסק") וגם זה לא מספיק – שנגיע לבמות. לחיים לחיים. המלך מקבל מהמשולש – הוא הרביעי, הדומם שמקבל מהצומח והחי והמדבר שמעליו. בכל אופן, "נעביד למלכא עגלא תלתא" בעצרת. לחיים לחיים. [היו בוראים עגלה משולשת על ידי ספר יצירה, שיש בו שלשה יסודות – כנגד הצומח החי והמדבר].

אמרנו שהבעל שם טוב הקפיד על בל תשחית. בל תשחית לומדים דווקא מהצומח, "כי האדם עץ השדה" – זה מה שניתן לאדם הראשון. מאדם הראשון, שניתן לו הצומח לפי המשך חכמה, לומדים בל תשחית. גם כי דומה ל"האדם עץ השדה" – גם אדם הראשון, וגם האדם-המדבר. הכל תחת הכותרת הגדולה של בל תשחית. זה ענין הבעל שם טוב. העיקר שאנחנו צריכים לזהות את הבעל שם טוב – "וגם בך יאמינו לעולם". לא להיות מסופקים. עוד לא הסברנו את כל הדעות לגבי "וגם בך יאמינו לעולם" – פרצוף שלם של דעות – אבל בסיפור הבעל שם טוב זה האבן-עזרא נגד הרמב"ן. אם נדייק, הווארט של אדמו"ר הזקן – ער איז דאס – זה לא האבן-עזרא ולא הרמב"ן, אלא משהו חדש שלו, אבל בכל זאת אומר שהאבן-עזרא צודק.

לחיים לחיים, שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות, עם משיח ביחד.