חסד-גבורה-תפארת: "חסידיך ישמחו בטוב", "יראיך יראנו וישמחו", "ישרים יראו וישמחו"

שלשת הפסוקים הבאים קשורים. בחנוכת הבית בדברי הימים כתוב "חסידיך ישמחו בטוב". בתהלים כתוב "יראיך יראוני וישמחו", סימן שיראים שמחים. עוד פסוק בתהלים, "ישרים יראו וישמחו". חסידים ויראים וישרים זה חג"ת. יש עוד הרבה פסוקים כאלה.

נאמר ווארט אחד: כתוב שכל תריג המצוות הן בשביל שמחה של מצוה. לאיזה כח בנפש שייכת שמחה של מצוה (חוץ מזה שבכלל שמחה זה בבינה)? סתם מצוה זה לעזור ליהודי, גמ"ח, בממונו או בגופו. כל המצוות נקראו גמילות חסד – או עם יהודי או עם רבש"ע. "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". כתוב שגמ"ח כולל כל רמח מצוות עשה (חסד לאברהם). אז שמחה של מצוה זה "חסידיך ישמחו בטוב". מי שעושה גמילות חסד הוא חסיד, כל מצוה שעושים זה מעשה חסד. גם הנחת תפילין היא גמילות חסדים, עם רבש"ע. מי שעושה פעולה של חסד אמור להתמלא מתוך זה בשמחה. סימן שיש מאגר אין סופי של שמחה בתוך החסד עצמו, וצריך רק לגלות אותו. זה שמחה של מצוה, ובזכות שמחה של מצוה זוכים לארץ ישראל – כל המצוות של ארץ ישראל הן מצוות שמחות, המצוות התלויות בארץ. זה מאמר מוסגר, שכל המושג "שמחה של מצוה" זה בעיקר שמחת החסד בנפש. שמי שזוכה לעשות חסד, יהודי שהנשמה שלו חשופה וגלויה, אמור להתמלא שמחה.

שוב, "חסידיך ישמחו בטוב", "יראיך יראנו וישמחו" ו"ישרים יראו וישמחו" (וכן "לישרי לב שמחה" ועוד, רק שאלה שלשה פסוקים דומים).