אחרי זה יש שני סיפורים דומים, שאחד נשים בהוד ואת השני ביסוד. כל שלשת הסיפורים של נה"י ענינם גבורה ועזות של הרבי הקודם שבאו לידי ביטוי בדבור.

פעם אחת בא לרבי הרש"ב אחד התומכים הגדולים של הישיבה. שני הסיפורים האלה בשביל איתמר, בשביל המנהל הגשמי של הישיבה (קשור לכל אחד, אבל במיוחד לו – לכל מנהל גשמי). יש גביר מספר אחד, שהוא תומך, וכל הישיבה קיימת בזכותו. אחד הגבירים הגדולים שתמכו בישיבה קראו לו נוטקע פאזיץ. זה היה בשנות המהפכה, גם קודם הוא היה עשיר אדיר, אבל בזכות המהפכה הוא עשה עסקים תוך כדי המלחמה והתעשר בצורה שאי אפשר לשער את העשירות שלו. כטבע העשירים הגדולים ביותר הוא קבל הרבה ישות, אז הוא בא לרבי הרש"ב – הוא התומך הגדול בישיבה – והתפאר בפניו שאני עשיתי מה שאף רב לא הצליח לעשות, שמחוץ למוסקבה ייסדתי ישיבה חדשה שבה לומדים גם תורה וגם לימודי חול. הוא אמר את זה בהתפארות, שעשה משהו מופלא, חידוש יוצא מהכלל – שלומדים גם תורה וגם חולין (כמובן שלא היו חולין על טהרת הקדש), וצריך לדעת גם את זה וגם את זה. כמובן שזה חרה מאד לרבי הרש"ב, אבל לא היה נאה לו להגיד לו ישירות, אז הוא התחמק – סלח לי, אני חייב ללכת לפגישה, ותוך כדי שהוא קם והלך הוא רמז משהו לרבי הקודם שישב שם, היה נוכח בשיחה, שידע מה לעשות איתו. אז כשהרבי הרש"ב יצא מהחדר פנה אליו הרבי הריי"צ, שהיה אברך צעיר, והתחיל לדבר איתו במלא התוקף. שמעתי שהתפארת בפני אבי שיסדת ישיבה, שאף רב לא הצליח לעשות, ישיבה מפוארת בה לומדים גם תורה וגם חולין. אז התחיל לרדת עליו (כתוב שם כל הלשון, אבל אומר בקיצור) – אתה עם הארץ פשוט, איזה הבנה והשגה יש לך. אתה שקוע בכסף שלך, כל הראש שלך רק בלהשיג עוד כסף, ומה אתה מבין בכלל ברוחניות?! מה אתה מבין בתורה?! אתה איש פשוט, כלך מישיבות. כך צעק עליו שעה ארוכה, ובבושות גרש אותו מהחדר.

שמנו את זה בהוד משתי סיבות. כתוב ש"בינה עד הוד אתפשטת". אותו גביר בא והתפאר בפני הרבי הרש"ב כי חשב שעשה תקנה עצומה, משהו גדול בשביל עם ישראל. קודם כל, רואים שלרבי הרש"ב לא ניחא מזה בכלל, והבינה המשובשת הזאת גם מתפשטת עד ספירת ההוד, שם כתוב "הודי נהפך עלי למשחית" – ההוד הופך להיות סיבה של משחית לעם ישראל. הדבר הזה בתור חינוך, שכל החינוך שייך לנה"י – הרגלין, החל מנו"ה – וזה דבר שסופו להשחית את הדור הבא בעם ישראל, ולא לבנות אותו. לכן אומר לו מה אתה מבין – הבינה שלך משובשת, ולכן ההוד שלך "הודי נהפך עלי למשחית". גם הערבוביא של קדש וחול זה פגם בספירת ההוד – גם "הודי נהפך עלי למשחית". גם זה שהוא גביר גדול, שמוכיח אותו שראשו בכסף (פעם הרבי הרש"ב אמר לאיזה גביר שעסקו היה במגפיים שהראש שלך בתוך המגפיים, בעסקים), והכלכלה שייכת לספירת ההוד (באקדמיה התורנית שלנו). כל מה שקשור לצבירת הון קשור לספירת ההוד (וההתעשרות מהמלחמה היא בסוד "אלהים צבאות" שבהוד). לכן גם המנהל הכלכלי צריך לתקן את ספירת ההוד. עיקר התיקון של המנהל הכלכלי זה ספירת ההוד, ובסיפור הבא נראה שזה קשור גם ליסוד.

הסיפור הבא הוא דומה, לא בחיי הרבי הרש"ב אלא כשהרבי הריי"צ הוא כבר רבי. אז היו ישיבות לא רק בליובאוויטש אלא בעוד מקומות, והיו ישיבות בשביל נוער לא הכי הכי – בשביל לחזק את הנוער. אחד ממנהלי ישיבות השדה שהיו קשורות לליובאוויטש בא ליחידות אצל הרבי הריי"צ. בין היתר, כששאל כל מיני שאלות על הניהול, סיפר לו שבישיבה אצלו יש בעיירה – כמנהג רוסיה בימים ההם – מועדוני נוער. היו מועדונים של נוער יהודי בלבד, אבל זה היה מעורב – גם בנים וגם בנות. כמו שאותו גביר חשב שלעשות ישיבה עם חולין זה הישג עצום, היו הרבה הורים (לא החסידים האמתיים) שחשבו שהדבר הזה שאפשר להפגש ולהשתדך זה מצוה, דבר גדול וחשוב, תרבותי ביותר. אז אותו מנהל אמר שאותם הורים שתומכים אצלי בישיבה הם אלה שהקימו את המועדון. אז יש לי שתי אפשרויות – או לאסור בכל לשון איסור ולנקוט בכל האמצעים למנוע מהבחורים ללכת למועדון, ואז יהיה פה פיצוץ ובלאגן, או להעלים עין, לעשות עצמי שאיני יודע, זה לא ענין שלי, אני פה בשביל לתת את שעות הלימוד שלהם, ומה שעושים מחוץ לשעות הלימוד זה בעיה של ההורים שלהם (ואדרבה, הולכים למועדון בעידוד ההורים, אז מה יש לי להתערב). אם אתחיל להתערב זה יגרום נזק אדיר לישיבה. כשהרבי הריי"צ שמע את הסיפור הזה הדם שלו רתח. זה בתקופה שהוא היה רבי, וידוע שהדבור היה מאד קשה לו – בקושי הוציא מלה מהפה – אבל הוא כל כך התרגז, כל כך נכנס לסערת רגש, שהוא קם ואמר בחוזק, שלש פעמים (עם כל הקושי שלו לדבר): ליובאוויטש איז עמידה בתוקף. תדע לך שההגדרה של ליובאוויטש זה עמידה בתוקף, ואם יש עקרון מה טוב לתלמיד ברוחניות ומה רע, אז כל הענין של ליובאוויטש זה עמידה בתוקף, וח"ו שתוותר. אם אתה יודע שהבחור הולך למועדון ואתה יכול למנוע, אפילו אם נדמה לך שזה יעלה בנזק לישיבה, אבל תדע שהענין של ליובאוויטש זה עמידה בתוקף.

הסיפור הזה שייך ליסוד כי שייך לפגם הברית ותיקון הברית. לימודי חול שייך להוד, אבל טהרת וקדושת הברית – ששייכת ל"עוד יוסף חי", הישיבה שלנו – זה שייך לספירת היסוד.