אחרון אחרון חביב, גם בחיי הרבי הרש"ב (כך רוב הסיפורים כאן, כשהוא עדיין אברך אצל אביו), בשנות המהפכה ממש, ע"ה-ע"ו: באיזה שלב במהפכה היה מחסור במדינה במטבעות קטנות. היות שלא היו מטבעות קטנות אי אפשר היה לקנות בחנות כי לא היה עודף. היו לאנשים שטרות, אבל לחנווני לא היה עודף לשלם, אז אי אפשר היה לקנות. אז מה בא לרבי הקודם לעשות? הוא לקח ניירות וכתב על ניירות סכומים של כסף, וחתם את החתימה שלו, וכך הוא הוציא כסף. כל החנוונים קבלו את זה בשמחה, ובמשך חודש שלם השתמשו בשטרות של הרבי הריי"צ בתור כסף קטן, עד שהכומר שהיה שונא ישראל גדול, ימח שמו וזכרו, הלשין לממשלה שהאברך הריי"צ מדפיס כסף ושהוא מורד במלכות. כל הסיפור הזה תפס חדש אחד. זו היתה סכנת נפשות, וכנראה שאביו נתן הוראה שיאספו חזרה את כל הכסף, וביני וביני הגיעו כבר מטבעות קטנות מטעם הממשלה. הבעיה הזאת היתה בכל המדינה, בכל רוסיה, אז היו חייבים לטבוע מטבעות, וכך היה.

בכל אופן זה סיפור מלכות. כולם יודעים שהגדרת מלכות בהלכה שמטבעו יוצא בעולם. זה גם רעיון מאד חשוב לנו. חשבתי שיהיה מאד כיף לחתום על שטרות. אני רק יכול לעשות את שלי, לחתום – זה שיתקבל אצל הסוחרים תלוי בך. כך אתה נעשה מלך – "טבעו יוצא בעולם". ברמב"ם כותב "מטבעו" ובטור "טבעו". איך שלא יהיה, טבעו זה לשון טבע – טבע זה המלכות (גלגל החוזר בעולם, שייך לגלגלת כמבואר בשיעור יג שבט). הטבע של המלכות, "עולם כמנהגו נוהג", זה הדפסת כסף – גם בימות המשיח. לדעת שמואל עולם כמנהגו נוהג, שצריך להדפיס כסף.

בזה סיימנו את ששת הספורים, עם קצת אריכות בספור התפארת. זה ספורי גבורה, שמתאימים לאופי של הרבי הריי"צ שצריך ללמוד ממנו, ואחרון אחרון חביב – להדפיס כסף. לחיים לחיים. [ננגן ניגון חב"ד שמח].