הדבר הזה נוגע לחידוש מאד חשוב של הרבי לגבי הדור שלנו. ידוע שבחב"ד – שחב"ד זה אויר גבוה, אטמוספירה גבוהה – מאד זלזלו במופתים. כתוב שאצל המגיד כל המופתים היו תחת השולחן, זלזלו בהם, לא היה זמן להתכופף ולהרים את המופתים מתחת השולחן. כ"ש וק"ו מאדמו"ר הזקן והלאה, שמופתים זה היה משהו לא חב"די. בא הרבי, בהיותו אברך אצל השווער שלו, היה לו ויכוח עם הרבי הקודם. ככה הוא בטל ומבוטל במאה מליון אחוזים לשווער, אבל יש התכתבות בספר התמים שהשווער כותב את הענין הזה שבחב"ד מופתים לא היה חלק מהענין (הכל שם בעילום שם, מי כותב למי), והרבי כותב לו חזרה שלדעתי דווקא בדור שלנו – הדור שצריך להביא את המשיח – הענין של מופתים מאד מאד חשוב. צריכים לראות שיש כח לצדיקים לעשות מופת – שייך לאמונת צדיקים – ורואים שככה זה אצל הרבי. גם בתור רבי חב"די, הרבי ניסה והצליח ככל האפשר להלביש את המופתים בדרכי הטבע. למשל, אם היה איזה מופת ברפואה הוא היה מסביר שב"ה למדתי הרבה ספרי רפואה והעצה מתוך הידע שלי ולא מופת. אז מצד אחד הרבי ניסה להלביש את המופתים בדרכי הטבע, ומצד שני צצו מופתים על כל צעד ושעל, ולא התנגד לזה בכלל. לפני שאתה נחשף לאיזה מופת מעל הטבע אתה לא מעל הקרקע. מה שרבי שלמה מקרלין היה טפח מעל הקרקע – בכך שעשה מופתים. לכן, אם נחזור לסיטואציה הראשונה שלנו, זה כבר קשה. שאחרי שהפרעתי את המנוחה של מישהו, השלב השני לעשות לו איזה מופת – שזה להגביה לו מעל הארץ. אחר כך צריך להכניס אותו עמוק לתוך האוירא דכיא של ההשכלה. משם הוא צריך ליפול – זה גורם שיפול טוב. כמו שרבי אייזיק כותב, משיח זה לא השכלה אלא מודעות טבעית. נאמר דבר פשוט, יש הרבה קטעים ב"היום יום" שאברך מוכשר בא לליובאוויטש בזמן אדמו"ר הזקן, שגשג בלימוד החסידות, וכשנכנס ליחידות אדמו"ר הזקן אמר לו שאתה מאה אחוז בסדר בלימוד – אבל תשובה לא עשית, תיקון הנפש לא עשית. כל ההשכלה זה רק הכנה והכשרה לנפילה על העיקר, בטול האגו וכיו"ב דברים שלא כלולים בהשכלת החסידות בלבד.

אצלנו הכי בעיתי זה להגביה מהקרקע. לזרוק לאויר – נשלח אותו לשיעור שלך. להפריע את המנוחה – כמה בחורים כאן יעשו בכיף. עיקר הבעיה כעת זה להרים אותו מהארץ, לעשות לו מופת. בכל אופן אמרנו שזה קשור גם לחסידות. אם אין לנו את אותו רבי שלמה מקרלין בעצמו, יש משהו בחסידות הכללית – גם כתר שם טוב – שיש בזה סגולה מופתית להרים מהקרקע. משכם והלאה אמרנו – לא יודע אם מקיימים – כל בחור כאן צריך ללמוד הרבה כתר שם טוב והרבה שמע-שלמה, דברים עמוקים ונוקבים שבמקרה הכי טוב ירימו אותך מהקרקע, אחרי שתלמד אותם בעומק. הרבי מקוצק הפריע לחסידים, אבל אמר שלא הצליח להגביה אותם טפח מעל הקרקע – זה שני דורות אחרי רבי שלמה מקרלין, אמרנו שזה הקושי.

עוד משהו שמתבקש מזה: אותו אחד שהפרעתי את המנוחה שלו, אם הפרעתי את המנוחה שלו מספיק שהוא אפילו ירצה לפגוש צדיק – עצם הפגישה עם הצדיק זה כבר הגבהה מהקרקע.

נספר עוד סיפור שספרו לי עכשיו, סיפור של חנוכה: היה ראש צא"ח לפני כמה עשרות שנים, ר' ישראל ליבוב, יהודי חסיד שהיה חשוך בנים והקדיש את כל חייו לענינים של הרבי (בכפר חב"ד). פעם אחת הרבי נתן לו בחנוכה דמי חנוכה לחלק בכנסת – שילך לכנסת ויחלק לכל חבר כנסת (שרוצה) דמי חנוכה. הוא הזדרז ולקח דמי חנוכה לכנסת, וכל מי שרצה בא ולקח. אחד האנשים שבאו ולקחו זו שולמית אלוני. כעבור כמה ימים היא עשתה שאילתא בכנסת איך זה שמכניסים חב"דניק לתוך הכנסת. שיעברו חוק שאסור לו להכנס. פנוי אליה ושאלו מה זאת אומרת, את עצמך לקחת דמי חנוכה וכעת את עושה שאילתא?! היא אמרה שזה צווי דינים, התפקיד שלי זה לעשות שאילתא, אבל באופן אישי שלא אקבל ברכה מהרבי?! רצינו גם לקשר את זה עם נושא שדברנו עליו לפני שנה – זה דוגמה להבדל בין סוד אישי לסוד צבאי (וחנוכה זה סוד צבאי). הסוד האישי שלה זה לקחת דמי חנוכה, אבל התפקיד שלה – הענין הצבאי שלה – זה בכל התוקף להתנגד ולעשות שאילתא איך איש חב"ד נכנס לתוך המקום הקדוש הזה. אם עושים את השלב השני בלי השלב הראשון, כנראה שזה לא עובד. אם אמרנו שהשלב השני זה להפגיש עם צדיק, אבל אם לא הפרעת את המנוחה זה לא מספיק. בכל אופן, אפשר להבין מכל המהלך שאמרנו, למה הרבי – אותו רבי שאהב מופתים – גם כל השנים האחרונות עיקר הענין שלו, ואמר לכל השלוחים, זה שרצה שיביאו אליו כמה שיותר אנשים. פשוט שכמה שיותר אנשים יבואו, יעברו בדולרים ויקבלו 'דולר מאיוב', "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", ורק כמה שיותר שיביאו אליו יהודים. זה גם קשור עם השלב השני. כנראה שבשביל שיגיע צריך קצת להפריע את מנוחתו, וכשנפגש עם הרבי זה להגביה אותו מהארץ, ואחר כך צריך להכניס אותו לבית המדרש – להתחיל לזרוק אותו לאויר של דברי אלהים חיים, של תורת חנוכה, של נשיאת הפכים.

נסיים ונאמר הכל באותיות של קבלה (הכל זה קבלה): איפה שהוא ישן, שנרדם וצריך להזיז אותו, זה עולמות התחתונים בי"ע. להפריע, לעשות הזזה עצמית, זה לגלות ש"אצילות איז אויך דא", לגלות שיש ניצוץ אלקי ממש. שלא תישן בעולמות התחתונים. העולמות התחתונים זו מודעות אישית ואצילות זה בטול. להאיר נקודת בטול "באשר הוא שם" – כל העולמות התחתונים הרב הגדול שצריך להפריע את מנוחתו – בחיצוניות הבריאה. בדרן טוב, הרבה רגש – זה יצירה. פעיל טוב בשטח – עולם העשיה. כל אני שם, אני ואפסי עוד, אני ישן שם. צריך איזה זעזוע, ובהחלט גם ה' יכול לעשות זאת – זה יכול להיות גם דברים שליליים שקורים – אבל זה צריך להיות שלב ראשון מתוך תכנית-על (רק להפריע זה שום דבר). במקרה הטוב זה להאיר את "אצילות איז אויך דא". מה זה להגביה מהארץ טפח? כבר באצילות, שמלכות דאצילות תעלה ותתחבר עם היסוד. היסוד של עולם האצילות זה רבי שלמה מקרלין, הצדיק יסוד עולם. המלכות דאצילות עדיין נוהגת כדרך הטבע. זה מה שהרמב"ם פוסק שגם בימות המשיח – מלכות דאצילות – עולם כמנהגו נוהג. כדי שיהיה איזה מופת כאן צריך להרים את המלכות עצמה טפח, שזה ספירת היסוד. לזרוק לאויר, בכתבי האריז"ל אוירא דכיא זה אמא – זה השכלה. זה פשט בכתבי האריז"ל. יש מדרגות יותר גבוהות של אויר – אוירא בין גלגלתא למו"ס דאריך (שם שורה דעת דרדל"א). יש אויר קדמון לפני כדור טהירו תתאה, ששם יש יג ממין, שרש יגהמ"ר, וגם לאותו אויר שלפני הצמצום (לפני עץ חיים) – צריך חסידות שמדברת על האויר שלפני הצמצום. תלוי כמה כח יש לזרוק. איפה הכי חשוב המושג לזרוק בקבלה ובחסידות? כתוב שמשיח בא לדרוש טעמי תורה, והטעם הראשון זה זרקא. הכל מתחיל מזרקא – מונח זרקא מונח סגול. בתקו"ז זרקא זה לזרוק את המלכות לכתר, זריקה בכח אדיר ממטה למעלה. אחר כך הסגול זה אעיקריה קאי – "והייתם לי סגֻלה מכל העמים" (הסגולה זה האמא, דרך אגב). צריך קודם זרקא ואחר כך ליפול על הסגולה. אחרי שעולים לאמא "אעיקריה קאי" זה להמשיך הכל למטה. עוד יותר גדול, כמו שרבי הלל מסביר לגבי "שמע ישראל" – שכל העליות זה התבוננות, עד למעלה מעלה, וה"ישראל" זה "אעיקריה קאי", שרש עוד יותר גבוה בבחינת יחיד ממש, וזה מה שיורד ומתגלה למטה. הזריקה זה "שמע", ומה שנופלים על השרש זה ישראל.

שוב, זה נושא שאפשר לפתח הרבה – לתת לדמיון לרוץ, איך עושים את שלש הפעולות של להפריע את המנוחה ולהגביה מעל הארץ ולזרוק באויר. צריך להפריע דווקא לפרעה שמשעבד אותנו – כשמו כן הוא – והוא הכי רגיש להפרעות ("למה תפריעו את העם"). אעיקריה קאי זה לחזור למודעות טבעית. כל האצילות זה מודעות אלקית. צריך לזעזע את המודעות העצמית, לזרוק למודעות אלקית, וליפול למודעות טבעית.

במודעה של נהג מונית אפשר כל פעם להחליף את התמונה, לא חייב להיות תמיד ביבי. כל מיני אנשים חשובים, ולאחל להם הצלחה רבה בתפקיד החדש. תמיד אומרים לשבח את הנהג, שבלשון חז"ל נהג נקרא מנהיג. אז לכל ה"מנהיגים" (במרכאות) – התפקיד הכי טוב זה להיות נהגים.

[נולדה בת לאחד הר"מים] כשיש בת יש בת קול, שמפריעה את מנוחת ההורים – אז היא מקיימת את השלב הראשון. שתהיה הרבה בת קול.

ברכת המזון. ניגנו עוד ניגון "גירסא דינקותא" מהגן (ימי החנוכה).