חיפוש בתוכן האתר

כט כסלו תש"ע - נר חמישי של חנוכה - קליפת התרמודאי - כפירה בחום היהודי הטבעי הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כט כסלו תש"ע - נר חמישי של חנוכה
יש שבר - יש סבר
Page 3
קליפת התרמודאי - כפירה בחום היהודי הטבעי
מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהגדרת ההווה
Page 6
נשיאת ההפכים בחנוכה - צירוף טעמים חלוקים
זרוק חוטרא אאוירא אעיקריה קאי - החזרה לתורשה האמהית
Page 9
ג שלבי ''זרוק חוטרא'' - הפרעת המנוחה, הגבהה מהארץ, זריקה באויר - בדורנו
Page 11
כל הדפים

ג. קליפת התרמודאי – כפירה בחום היהודי הפנימי

נאמר עוד משהו מהדף הזה: "עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי". רש"י מסביר: "שם אומה, מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן". ראשית זמן ההדלקה הוא משתשקע החמה, לכן השמש זה שמשון – כי זה סוף בין השמשות, זה הזמן שמדליקים את החנוכיה. כולם בשקיעה הולכים הביתה ומדליקים את התנור, אבל יש אחד שהלך הביתה ורצה לחמם את הבית ולא היו לו מספיק עצים, אז הוא יודע שיש "תרמודאי" שכל ענינם ללכת בשוק ונשארים שם עוד חצי שעה שמי שהלך לביתו ולא מצא עצים חוזר לשוק בחצי שעה זו וקונה מהם עצים. עד החצי שעה הוא חייב להיות בבית עם העצים שלו להדליק את התנור.

ידוע מה שכתוב בקבלה שהקליפה של תרמוד היא הקליפה הכי קשה שיש. צריך להבין למה הסיפור הזה, ללקט עצים כדי למכור לאנשים להדליק את התנור, כל כך גרוע. תרמוד (זה תדמור שכתוב בתנ"ך) זה אותיות מורדת, צריך לכלות את הרגל של קליפת המורדת. אמרנו לפני שבוע הרבה פירושים על "ויוסף הורד מצרימה", ואחד מהם לשון מרד. כששמים אותך בגלות, אז כיהודי – בעיקר אם אתה חניך של הישיבה כאן, וכאן כולנו שייכים ליוסף – ברגע שאתה בגלות אתה צריך לעורר את כח המרד, אתה מורד. מי שם אותך בגלות? מורדים. הפסוק אומר "המה היו במורדי אור". יש אנשים שמורדים באור, ב"נר מצוה ותורה אור". כל הזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים, ולומדים את זה מהפסוק "כי נר מצוה [הזהיר בנר מצוה, כנר חנוכה, זוכה לבנים שיש להם] ותורה אור". אבל יש מורדי אור, שמורדים בתלמידי חכמים שיש להם גירסא דינקותא – תרתי משמע, שגם לומדים תורה וגם יודעים לשבור דברים, לשבור שינים, לשבור שיני רשע – ואנחנו מורדים במורדים. אמרנו שאחת הקריאות שלנו זה "מרד במורדים". יש כאלה שהם "מורדי אור" וצריך למרוד במורדי אור – זה ההכנה של "ויוסף הורד מצרימה", שבזכות זה נעשה שליט על כל ארץ מצרים. הוא לא נכנע למורדי אור, לא נכנע לקליפת מורדת. אשת פוטיפר שמנסה לפתות את יוסף היא מורדת בבעלה ("מורדת" זה מורדת בבעלה). בכל אופן, השאלה היתה מה אשמים הסוחרים שמלקטים עצים ובין השמשות מוכרים אותם למי שאין להם עצים בתנור, מה כל כך גרוע באנשים אלה? כנראה שהם מחליפים חום של קדושה בחום של קליפה. כמו שהיום המסחר הכי גדול בעולם זה קירור בקיץ, מזגנים (שפעם לא היה), אחד הצרכים והמסחרים הכי חשובים זה חשמל או אמצעים אחרים לחמם את הבית בחורף (במיוחד ברוסיה, שקר, אבל גם כאן ביצהר זה קר). אבל יש כאן מי שהולך עם חולצה קצרה, ואני מסתכל עליו ומתפלא איך לא קר לך – ב"ה, אתה מורד במורדי אור.

הענין זה ככה: נספר עוד סיפור של אדמו"ר הזקן. יש סיפור מפורסם שלקחו אותו בסירה כי היה מים בין הכלא למקום המשפט. כל הזמן חקרו אותו, ולילה אחד לקחו אותו בסירה, בתחלת חשון, כשבועיים אחרי שהגיע למאסרו. הוא רצה לקדש את הלבנה, וככלל – כמו שהסברנו בפעם קודמת – הוא לא עשה שם יותר מדי מופתים, זה לא היה ענינו, אבל פעמיים עשה מופת לצורך. גם כשהביאו אותו עשה שהעגלה תשבר והסוסים ימותו כדי שלא יחלל שבת, וגם פה כאשר רצה לקדש את הלבנה ולא הרשו לו הוא עשה מופת שהסירה לא תמשיך. אז הסירה עמדה, ואז הוא היה יכול לעמוד ולכוון ולעשות קידוש לבנה. ההמשך הוא סיפור שהתפרסם רק לאחרונה – ידוע ואמיתי, אבל לא היה כל כך ידוע. חסידים שואלים מה עשה בקידוש הלבנה השני, של י"ט כסלו. הסיפור הוא, שהיות שגם בתוך הכלא ראו כולם שזה איש אלקים, וכולם נהגו כלפיו מאד ביראת כבוד, וגם הסוהרים. לילה אחד פשוט בקש לצאת החוצה לחמש-עשר דקות, יש לי מצוה לקדש את הלבנה – אני יוצא עשר דקות וחוזר. זה היה מסוכן לסהר, אבל לא רק שהיה מסוכן לו אלא שדאג לאדמו"ר הזקן – היה בחוץ קור אימים, ולא היה לו לבוש מתאים, והוא פחד על אדמו"ר הזקן שתהיה 'הקפאה'. כך מסופר, שהסהר פשוט רחם עליו – אמר לו: אתה יודע מה קורה בחוץ, כמה קר?! אדמו"ר הזקן אמר לו – אל תדאג, תן לי רק לצאת החוצה לכמה דקות ואני חוזר, והכל יהיה בסדר. בלית ברירה הוא נתן לו, והוא השתהה בחוץ יותר זמן, והסהר ממש פחד על חייו – שאולי הוא קפא – אז הוא התקרב אליו, כשהוא עמד שם בדבקות, ואומר שחייבים מיד לחזור לתא הכלא, רצה למשוך אותו. אז אדמו"ר הזקן עשה לו סימן – אל תדאג, אני בסדר גמור. אם אתה רוצה להווכח שאני בסדר גמור אני מרשה לך לגעת בי נגיעה קלה. הסהר הגוי נגע בו, והתחיל לבעור מחום. אדמו"ר הזקן היה גוף חם. זה הסיפור של הפעם השניה שהוא קדש את הלבנה.

מה זה חנוכה? זה אור, אבל עוד יותר מאור זה חום. אמרנו שאור שייך לעינים וחום שייך ללב. חנוכה זה חג של יצור חום יהודי טבעי, מבפנים. כמו שיש מורדי אור יש גם מורדי חום. קליפת מורדת זה כמו קליפת כפירה – מלשון כפור. מי שכופר הוא כופר בזה שיכול להווצר חום יהודי מבפנים (כמו בסיפור הזה של אדמו"ר הזקן, סיפור של חדש כסלו ברוסיה). לכן הם הקליפה הכי קשה. אם כל אלו שבאים הביתה בין השמשות היו מדליקים נר חנוכה לא היה עולה על דעתם שחסרים לי עצים דקים לתנור. בכל אופן, זה הענין של "רגלא דתרמדואי", המסר הוא שדווקא בחג הזה צריך לייצר המון חום יהודי בפנים, להמיס את כל ההקפאה שיש בחוץ. בכל אופן, חשבנו על מבצע ראוי – אם רוצים לעשות מבצע נגד ההקפאה – אחרי נר חנוכה, וגם אחרי חג החנוכה, לעשות מדורות בכל מיני מקומות בארץ. לעשות כמו לג בעומר, אבל הרבה לג בעומר בכל הארץ, ואם שואלים מה אתה עושה – אתה אומר שאני מפשיר את ההקפאה, זה מבצע של הפשרת ההקפאה. זה רעיון שעלה מה אפשר לעשות.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com