י מנחם-אב סז – כינוס ילדים ושיעור למבוגרים – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

(חסר בהתחלה שתי דקות, וקצת מהזכרון)

אתמול, בת"ב, היה הילולא של החוזה מלובלין – דבר מיוחד שהסתלק ביום זה. היה איש עם רוה"ק, עינים רואות בכל העולם. כשהגיע ללובלין היה שם רב 'מתנגד', אייזנער-קאפ – גאון גדול, אם זה התואר שקבל באותו דור, ראש-הברזל. בכלל, כל הזמן היה שם עימות של מתנגדים – אמרו שכאשר הוא יסתלק יעשו חג וישתו לחיים ויאכלו בשר, והוא אמר ברוח קדשו שכאשר יסתלק אפילו מים לא ישתו. זו דוגמה לרוה"ק.

נספר סיפור מתחילת נשיאותו שם. לראש-הברזל חרה שאלפים נהרו אחריו, ואז עוד היה להם דיבור. הוא שאל את החוזה – אתה לא יודע ללמוד, אז למה נוהרים אחריך? החוזה אמר שהוא מסכים איתו, וגם הוא לא יודע למה, אבל לא יודע מה לעשות. ראש-הברזל אמר לו – אתן לך עצה, תעלה בשבת על הבימה ותכריז שאינך יודע ללמוד תורה ואין סיבה לבוא. נשמע רעיון טוב, והוא עשה כך – בשבת הבאה הגיעו כפול אנשים, ואחר כך שוב הכפיל את עצמו. כשנפגש שוב עם ראש-הברזל שאל אותו – נתתי לך עצה ובכל זאת מתרבים האנשים. אמר לו החוזה – קיימתי את העצה, אבל הגיעו יותר, מה לעשות? אמר לו ראש הברזל – אולי זה כי חושבים שאתה ענו, ורוצים ענוה, לכן באו יותר. אז כעת אני מציע הפוך – תעלה ותדפוק על הבימה, ותגיד שאתה הלמדן הכי גדול בעולם, ואז ידעו שאתה בעל גאוה ויברחו. ענה החוזה – נשמעת עצה טובה, אך איני יכול לעשות זאת, כי לשקר איני יכול.

כל צדיק אמיתי הוא ענו מאד, אבל חוץ מזה היה איזה 'קסם' שגרם שאנשים ימשכו אחריו. כתוב על הבעל שם טוב הקדוש שבין ריבוי חסידיו היו לו ששים גבורים – ששים תלמידים צדיקים שכל אחד היה רבי בעצמו. כך גם אצל המגיד היו ששים גבורים. אצל מי כתוב שהיו ששים גבורים? "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה", כך אומרים בקשעהמ"ט. הבעש"ט אמר שנשמתו לא היתה מוכנה לרדת לעולם בלי הבטחה שיהיו לה ששים גבורים. אותו הדבר ביחס למגיד. פעם אחת אדמו"ר הזקן התלונן שלי אין, אבל בא אדמו"ר האמצעי ואמר שכן יש לו, ומנה אותם – שגם לו היו ששים צדיקים בתלמידים (ששים גבורים כארזים, אך לא היו אחר כך רביים, כי לא כך נהוג בחב"ד). אבל, אצל החוזה מלובלין היה דבר יחודי שלא היה אצל אף צדיק – היה לו כפול, היו לו מאה ועשרים תלמידים שנעשו רביים, ואין דוגמה כזו אצל שאר הצדיקים בכלל. כשנלמד את ה"דבר מלכות" של הרבי על השבוע הזה, הוא אומר שעיקר הנקודה של השבוע הזה היא "כפלים לתושיה". לשבת אחרי תשעה באב קוראים שבת "נחמו", ומתחיל ב"נחמו נחמו" – נחמה בכפלים, בחינת כפלים בתושיה. בכל אופן, משהו מיוחד אצל הצדיק הזה – שנפטר בשבוע של נחמו – שהוא בחינת כפלים. באמת המון נהרו אחריו, כנראה בגלל שיש לו איזה נקודת קסם שצריך להתבונן בה לפי דרך חב"ד, מה המשיך אליו כל כך הרבה חסידים וצדיקים.

נספר עליו עוד סיפור: יש סיפור שפעם אחת בא יהודי בעל תשובה, אבל בעל תשובה מאד רציני, שכבר הרבה זמן עושה תשובה, ועוד לפני שהגיע לחוזה לקח לעצמו דרך של סיגופים בעבודת ה'. מי שעושה סיגופים הוא סגפן – סיגופים זה לצום, לצער את עצמך בכל מיני דברים. הוא למד בספרי המוסר שמי שרוצה לעשות תשובה צריך להסתגף (זה כתוב גם בתניא, אבל כתוב שזה לא העיקר, והיו לפני החסידות שחשבו שזה עיקר התשובה). הוא היה סגפן רציני, ובכל זאת החליט שכדאי ללכת לאיזה צדיק שיתן לו דרך תשובה עוד יותר טובה. בא לצדיק, אמר לו מה ענינו ומה עשה עד כה, במשך שנים, והחוזה אמר לו שלא זאת הדרך. קודם אתה צריך להיות חזק, כי בלי זה לא תוכל לעמוד בתשובה שאני אתן לך – חדשיים תאכל ותשתה טוב שתתחזק. כך הוא עשה, כמצות החוזה, הפוך מהנהגתו עד אז. אחרי חדש בא לחוזה ואמר שאכלתי ושתיתי וישנתי חדש, ואני כבר חזק, אך החוזה אמר לו שלא מספיק, ושצריך חדשיים כפי שאמר לו. נהג כך עוד חודש, חוזר אל החוזה, והחוזה הביט בו ושואל – אתה מוכן? הוא אומר – ודאי שכן. החוזה מפקפק, אני לא בטוח שיש לך מספיק כח, אבל האם אתה בטוח? ענה – ודאי שכן. החוזה אמר לו שאם כן – נאמר ביחד את הוידוי (הרבה פעמים החוזה  נהג לומר עם מישהו משהו מהתורה). הוידוי מתחיל "אשמנו", ואחרי שאמר איתו את המלה הראשונה אותו אחד התעלף ובקושי אפשר היה להעיר אותו. אחרי שהוא התעורר אמר לו החוזה – אמרתי לך שעדיין אין לך מספיק כח לעשות תשובה, אפילו אין לך מספיק כח לומר מלה אחת של וידוי.

זה עוד סיפור, איך שמגיעים לנקודת האמת – בזכות הצדיק – זה עולם אחר לגמרי. כל מה שהאדם עשה, וחשב שאוחז באיזו מדרגה, זה הכל דמיון, וכשמגיע למדרגת האמת יכול להתעלף. בשביל לעמוד בזה, בפרט בעל תשובה, צריך המון כח רוחני בשביל לעמוד בנקודת האמת. כל העולם הזה הוא בלוף, וגם האדם מבלף את עצמו, גם כשאומר שעושה תשובה. לעמוד בפני האמת הערומה ולומר "אשמנו" צריך המון כח רוחני, ולהגיע לזה זה רק בזכות הצדיק שיביא אותנו לאמת הזאת.

עד כאן עוד סיפור של החוזה. כעת נאמר פסוקים, ומי שיש לו כח – אם אכלתם טוב – אפשר להשאר לעוד סיפורים.

[כאן עוברים לשיעור למבוגרים]

התחלנו לספר (לילדים) סיפורים של החוזה מלובלין, שההילולא שלו אתמול, בתשעה באב. נתחיל מהסיפורים שכנגד הכתר, אך קודם נאמר רמז יפה: דווקא הצדיק הזה זכה לתואר "חוזה", ואין עוד צדיק שזכה לתואר זה. נסביר יותר בהמשך תואר זה, אך כרמז – חוזה = 26, שם הוי' ב"ה. ולא רק שזה 26, אלא שמורכב מארבע אותיות רצופות – הוזח – וממילא יש כאן תופעה חשבונית פשוטה. אבגד בזהר זה שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע וביחד זה עשר ספירות (לכן יש "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה"). אם יש קבוצה של ארבע מספרים ראשונים לפי הסדר, מתבקש להמשיך עוד קבוצה כזו, והקבוצה הבאה היא הוזח – אותיות חוזה – העולה כו. יפה שהרביעיה הראשונה היא עשר והשניה היא שם הוי', מתבקש להמשיך – ט י יא יב – זה שם מב, שם קדוש של בריאת העולם. הרביעיה הבאה (מיוחדת, הרביעית) – יג, יד, טו, טז – עולה חן (ידוע ש-מב ו-חן הם זוג בקבלה – כל פעם כנגד מב יש חן, וביחד זה שלמות של מאה, י פעמים י, יפי; גם שתי הרביעיות יחד הן שלמות – עולות ו בריבוע, משולש ח הופך להיות ריבוע של ו, כמו בחנוכה; אפשר לשאול אם תופעה זו ממשיכה הלאה, אבל היא לא – זה יחודי רק לרביעיות הראשונות). זה מאד מיוחד, אז נספר הערב, בעזרת ה', חוזה סיפורים על החוזה – וצריך שהם ילבישו בדיוק את עשר הספירות, כמו ש-הוזח מלביש אבגד, אבל לפי הסדר של חוזה. לכן קודם נעשה את המבנה ואז נכניס את הסיפורים – בג"ר יהיו ח סיפורים, בשלישיה הבאה (דעת חו"ג, כשדעת מתחלקת לעטרא דחסדים ועטרא דגבורות) יהיו ו סיפורים, בתפארת-נצח-הוד (גוף ורגלים) ז סיפורים, וביסוד-מלכות ה סיפורים.