ד. יום הבר-מצוה – פרקים יג-יד בתהלים

עוד ווארט לסיום: מענדי היום מסיים את פרק יג בתהלים ומתחיל פרק יד (ביום הולדת אומרים שני פרקים). בכל אופן, מה שמענין, ביחס לפרקים יג-יד – בפרק יג יש ו פסוקים ובפרק יד יש ז פסוקים, היינו שיחד הם יג פסוקים. בשניהם יש מילה יחסית נדירה – שרק עוד פעם אחת בתהלים – "יגל" (כתבנו על זה ביין משמח). לעניננו זה הולך יחד. בפי"ג יש ד"פ "עד אנה" – שייך לבר מצוה, פרק שמאד מקונן על הגלות של עם ישראל. פי"ג יותר על הגלות ופי"ד יותר על הרשעים, אבל שניהם מסיימים בטוב. כתוב ד"פ "עד אנה" ואחר כך "האירה עיני". "עד אנה" = עין (ה"פ הוי', ממוצע כל אות; זה גם מתחיל ב-ע). ד"פ עד אנה = כ"פ הוי' = י"פ בן (מנין של בני ישראל, בנים להוי'). אחר כתוב "האירה עיני" – צריך לפקוח ולהאיר את העינים, וגם בגלות לראות את ה-א שהופכת את הגולה לגאולה (שאזי מתעוררים משינת הגלות, מהמצב בו "היינו כחולמים"). אזי "יגל לבי [ער, שגם בגלות היה ער, אך עכשיו יגל בהארת ה-י של הוי' לתוך ה-גל של הגלות] בישועתך [כאשר כולי מתעורר, ומעתה] אשירה להוי' כי גמל עלי". אחר כך יש "יגל יעקב ישמח ישראל" בסוף הפרק השני.

פעמיים "יגל"

רצינו להסביר לגבי השם מנחם-מענדל. יגל זה המלה שמקשרת בין שני הפרקים, ופעמיים יגל זה שם אלהים. עכשיו נדרוש את זה במספר קדמי: יגל = 166, וב"פ יגל = מנחם מענדל (כמו שבגימטריא פשוטה זה אלקים, "אני אמרתי אלהים אתם וגו'"). יגל זה גם אותיות גיל – בני גיל זה גם בני מזל וגם גיל של אדם. הגיל המיוחד זה המעבר הזה של הבר-מצוה, בין פרק יג לפרק יד. אפשר לדרוש את זה כ-יג ל... – "בן יג למצוות". למה פעמיים יג? יג למצוות ו-יג לחופה, כפי שצריך להיות לכתחילה "מצוה מן המובחר". ה"יגל" הראשון הוא למצוות והשני הוא לחופה (ולפי רש"י, ש"סמוך לפרקן" זה לפני בר מצוה, זה מתפרש הפוך).

רמז "חן" בפרשת "הודיעני נא את דרכך"

רצינו לקשר את זה לפרשת "הודיעני נא את דרכך": בפרשה זו יש רמז שנותן הוכחה מוחשית שהתורה סופרת את המיקום של המילה בתוך הפרשיה, אחד הרמזים היפים בתורה (זה מהעשרה... ;אוהבים לדרג רמזים, אין הרבה סוג א' – על דרך אלפא לשמנים, לרזים דרזין דאורייתא; היה מדען רוסי בשם לנדאו – אחד הכי גדולים, בזמן אינשטיין – המציא שיטה איך לדרג פיזיקאים, אז הוא דירג את אינשטיין שהוא א-פלוס-פלוס, לא מתקרב לאחרים, ואחר כך התחיל לדרג את השאר, אז ככה יש גם ברמזים). בכלל, יש מושג של ריכוזי מילים בתורה, ולגבי המלה חן – מהמלים שאנחנו הכי אוהבים – כתוב כאן (רק בפרשיה הזאת) ד"פ חן, שאין ריכוז של חן שמתקרב לזה בתורה. יש סך הכל 82 מילים בפרשיה הזאת ("שלישי" של כי תשא; "שני" של כי תשא זה העליה הכי ארוכה בתורה). צריך לספור את מיקומי ה"חן": 26, 32 – יחד זה חן, שמתחלק ל-כבוד הוי'. ומהסוף: 16, 42 – חן בחלוקת מב ו-טז (שגם כתובה בקבלה, כי מב זה 16 יותר מהוי', והוא סוד יהושע במספר סדורי: יהוש = 42, ו-ע = 16, יהושע הוא סוד האור חוזר של משה – פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה). יש כאן חן-חן מההתחלה ומהסוף. תופעה כזו אין בכל התורה, כך נראה. חן זה סימטריה, יפי של סימטריה – ישר והפוך. יש סדרה פשוטה שמתחילים מ-י וכל פעם מוסיפים הוה (סדרה של שם הוי') – כשמוסיפים פעם אחת זה הוי', פעם שניה זה מב ופעם שלישית זה חן, ופעם רביעית זה עד. בכל אופן, יש פה חן מהתחלה ו-חן מהסוף. אם סופרים הכל מכיוון אחד, אז סכום שני האחרים (41, 67 – אם ו-בינה, "אם לבינה תקרא", חתך הזהב של 67 הוא ל-41 ו-26) היה 108 – חנן. כך גם אם נספור הכל מהסוף (51 ו-57). חן-חנן = 166 = יגל במספר קדמי. כך שאם נספור גם מהתחלה וגם מהסוף זה עולה מנחם-מענדל. זה רמז מאד יפה של מנחם-מענדל (= צמח צדק, מנחם = צמח, מענדל = צדק, כנודע) בתורה.

מה שהרבי כתב בשיחה, שיש "אני" לפני ה"מודה", ובסוף אמרנו שהמדרגה האחרונה – אם מדייקים בשיחה – זה "מודה אני" יחד ("אך צדיקים יודו לשמך" של מעריב). אני-מודה-מודה אני. מודה אני = חן חן. לפי זה אני מודה מודה אני = ד"פ חן כנ"ל. באמת היה צריך לומר חן חן על הבוקר, כמו שהרבי רוצה לומר למישהו תודה אומר חן חן... אבל רוצים לקיים את סוד הנסירה, "גורעין ומוסיפין ודורשין", והרבי הכי אוהב את המספר 3 – לכן גורעים מ-חן 3 ומקבלים מודה ומוסיפין 3 ומקבלים אני.

[לגבי הדרוש של הבתולים, של הזהר, ג"כ העבודה זה "מודה" – מה שצריך לומר זה אני מודה]