העליה – נשמה בתוך גוף

החידוש העיקרי במאמר כאן הוא מה שהרבי מוסיף בסוגריים שהעליה המדוברת היא באופן "שנשארת נשמה בתוך גוף". כלל בחסידות שעליה בלי הגוף היא רצוא בלי (יכולת של) שוב – תופעה שלילית של הסתלקות האורות מן הכלים, כמיתת נדב ואביהוא, שריפת-עליה נשמה כשהגוף נותר למטה בעולם התחתון (והוא גם הפשט של שבירת הלוחות כנ"ל, לאחר שהאותיות, הנשמה, פרחו והסתלקו מלוחות האבן) – ועליה שאינה הסתלקות שלילית היא רק כשהנשמה נותרת בגוף. [עם זאת, צריך להבין מה היא עלית הנשמה בתוך גוף גם בעולמות העליונים, ויש לבאר כי יחוד הנשמה והגוף שם הוא בסוד יחודא עילאה שבין החכמה והבינה – החכמה היא שרש החיוהי-הנשמה והבינה היא שרש הגרמוהי-הגוף. אם כן, מובן כי למרות שמדובר על עליה של נשמה בתוך גוף, אף על פי כן התכלית היא החזרה לגוף כפשוטו בעולם שלנו – ליחו"ת של נשמה וגוף במציאות שלנו. זו המחשה נוספת לכך שאת הפירוש של התורה העליונה צריך לקלוט גם בעולם שלנו, היינו שבסופו של דבר הכל ירד לתוך המציאות שלנו ויתלבש בתוך גוף של העולם הזה, בסוד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", יחודא תתאה, כנ"ל (וליתר חידוד: בסוף המאמר מסביר הרבי כי על אף שאין קושיא בספר הזהר ובלימוד הנסתר, בכל זאת כדי להשיג את העילוי של "אור חוזר" נזקק כאן הזהר לקושיא. במושגים דלעיל, הקושיא והאור חוזר שייכים ל"תורה כאש", שהיא הרצוא שבתורה, אך כפי שנלמד ב"איתא במדרש תילים" התכלית היא המים שבתורה, השוב שבתורה, כאשר גם מה שעלה למעלה בסוף יורד מטה מטה, סוד גילוי כח הא"ס בהולדה, מצוה רבה ד"פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה" כנ"ל, וד"ל)].

"אין לנו פנאי" בבר מצוה?!

לפני שבוע שמענו שואלים מדוע דווקא נער בר מצוה חוזר על מאמר שהנקודה העיקרית שלו היא "אמרו ישראל לפני הקב"ה רצוננו ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי"? הרי בגיל בר מצוה הנער עוזב את בית הספר היסודי  (החיידר) והולך לישיבה קטנה כדי להשקיע את כל עיתותיו בתורה וללמוד בשקידה ובהתמדה יומם ולילה (בשלב זה ה"אין לנו פנאי" שלו איננו רצוי ואיננו חיובי – רצוננו ליגע בתורה יומם ולילה אבל יש לנו פלאפון... אבל יש לנו אינטרנט... ואין לנו פנאי, ח"ו). אפשר להבין איך שנתים-שלוש אחרי החתונה, כשאדם צריך לצאת להביא טרף לביתו לחם לפי הטף, הוא יכול אומר "אין לנו פנאי", אבל מדוע נער בר מצוה חוזר מאמר דא"ח על מאמר חז"ל זה? אפשר לקשר את זה עם מה שהוזכר שבאופן שלם החתונה והבר מצוה באים יחד, כדי לברר את החלק בעולם, ואזי "אין לנו פנאי", אך גם אז יש שנתים-שלוש פנויות לעסוק בתורה (כנ"ל במכתב של הרבי שהוזכר בליל שבת), ובנוסף – המציאות הפשוטה היא שבגיל בר מצוה יש את מירב הפנאי לעסוק בתורה.

[בביאורים שהוצאנו על איתא במדרש תילים נתבאר כי אין לנו פנאי = 288, היינו שעסוק עם בירור רפח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים לתוך העולם, המציאות התחתונה, בכלל, ולתוך חלקו בעולם בפרט. נבנה סדרה ריבועית משלש התבות אין לנו פנאי: עד 5 מקומות הסדרה עולה 855 = אדם פעמים חוה, תיקון הנישואין הראשונים הכלליים. הערך הממוצע של 7 המקומות הראשונים = פרו (אחד פעמים יחד). עד 8 מקומות = 2868 = חשבון עשר ספירות מכתר עד מלכות. עד 9 מקומות = 3969 = 63, סג, חנה, בריבוע. עד 10 מקומות = 5335 = הכל (כלה) פעמים מהיטבאל. הערך הממוצע של 13 המקומות הראשונים = 871 = 13 פעמים 67 – בינה פעמים בינה במ"ק, ודוק. עוד מבואר שם כי ר"ת אין לנו פנאי – אלף-פלא (גם אמצעי התבות = אלף-פלא. הס"ת הן אותיות נוי – נוי מצוה, רמז למצות תפילין), שמגיע בשרשו ל-א של אנכי שלמעלה מה-ב של בראשית (אף על פי שלכאורה המציאות של "אין לנו פנאי" הוא מפני המציאות השבורה של העולם הזה שעלינו לתקן, אך היא הנותנת, שלצורך התיקון צריכים להגיע לאלף-פלא שלמעלה מהעולם הזה לגמרי וגם למעלה מהתורה של העולם הזה, תורת הבריאה, כידוע בכתבי האריז"ל, ובלשון חז"ל התורה של העוה"ז הבל היא בפני תורתו של מלך המשיח, וד"ל).]