שהרי הי' אצלו התגלות עצם הנשמה ממש וזה בודאי פועל על נפשו הבהמית הטבעית לשנותה ולהפכה לגמרי וכמו שפועל בו עצם המס"נ שיהרג על קדה"ש [שאם היה מת ודאי היה פועל עליו, וככה זה פועל עליו גם אם ניצל מאיזו סיבה. זה לא בדיוק מה שאומר, אבל מספיק קרוב שאפשר לדרוש כך.] שהנה"ט מצ"ע רוצה רק לחיות ([כעת אומר דבר מאד חשוב, שבשעת מס"נ – אם אדם באמת היה מת על קידוש ה' כמו שצריך – אז לא רק שהנפש האלקית היתה מסכימה ורוצה בכל עוז ותוקף למות על קידוש ה', אלא גם הנפש הבהמית. זה חוזר לציור של שינוי מהקצה אל הקצה בתוך הנפש הבהמית. מה השינוי הכי גדול שיכול להיות בנפש הטבעית, השינוי המוחלט, שאני אומר שהוא השתנה מן הקצה אל הקצה (הבריח התיכון המבריח בתוך הקרשים-השקרים מן הקצה אל הקצה)? שבמקום שרוצה לחיות הוא רוצה למות. עד עכשיו חשבתי שקודם היה בעל גאוה וכעת ענו, או שקודם היה בעל תאוה וכעת אין לו – אבל זה חלש, זה עדיין לא עצם השינוי. עצם השינוי הוא רק זה שבמקום הרצון הכי טבעי ועצמי של הנה"ב לחיות, כמו כל דבר חי, הוא רוצה למות. כמובן לא מדברים כאן באחד שרוצה למות כי רוצה להתאבד – אין לו שום סיבה לרצות למות, רק הסיבה הזאת שרוצים שהוא ישתחוה לצלם או כיו"ב. מי רוצה למות במקרה כזה? לכאורה רק הנפש האלקית לא יכולה להיות נפרדת, אבל אני אומר שבאותו רגע גם הנה"ב מסכימה במאת האחוזים עם הנה"א ש'בא נמות' וחייבים למות. זה נקרא שינוי מן הקצה אל הקצה. מי הכריח את הנפש הבהמית? מי עשה את זה? מילא הנפש האלקית לא יכולה להיות נפרדת, אז היא רוצה למות ברגע הזה. אבל הנה"ב שכל ענינה רק לחיות – מה פתאום שתרצה למות? בזה דן בסוגריים, שאולי יש משהו נעלם בנה"ב של רצון למות. הרבה פעמים כותב הרבי הרש"ב שבכל דבר, אפילו בקליפות, יש איזו נקודת בטול ובלי זה לא היה קיים. אז אולי נאמר גם לגבי נה"ב, שכמה שהיא יורדת למטה לארץ ושקועה בגשמיות וחומריות, יש בה בהעלם איזה רצון למות על קדה"ש אם יזדמן, כמו שיש נקודת בטול לאלקות (לא מביא את זה כאן, אבל הוא עצמו מאריך להסביר זאת בהרבה מקומות). זה לא פשוט לו, מתחיל סוגרים בצ"ע, כאילו לא יודע, אבל בסוף זה פשוט לו – פשוט לו שמצד עצמה אין לנה"ב רצון למות, ולכן אם פתאום רוצה למות זה באמת שינוי מן הקצה אל הקצה. מה פעל את השינוי הזה? התגלות היחידה של הנפש האלקית. שוב, כמו שאמרנו קודם, זה כאילו יש שני אנשים בתוך עצמי. יש אחד כזה שאם הוא מתגלה כולם הולכים אחריו. יש צדיק כזה שאם הוא מתגלה כל הרשעים הולכים אחריו. זה ציור של התגלות מלך המשיח – שפתאום הוא מתגלה וכל העולם התחתון נוהר אחריו, כל הפושעים. יש אחד שאומרים – רק שיתגלה, ואז כולם נוהרים אחריו, והוא לא צריך לעשות שום דבר. רק שהוא מתגלה, וזה המקיף הרחוק, אז כולם נוהרים בלי שום דבר. זה הציור כאן בתוך הנפש. שוב, השאלה היא מה קרה כשהוא התגלה – גם בתוכם התגלה אותו שורש? אולי, הגם שהוא נפש בהמית יש לו עמוק עמוק בתוך עצמו את הנקודה של לקדש שם שמים באיזה מקום. הוא רע, הוא רשע. אם מדובר ביהודי אומרים שגם קל שבקלים יש לו יחידה שבנפש. אז אי אפשר להשוות, כאן מדברים על נה"ב שהוא "הגוי אשר בקרבך", ולא יהודי (הכופר בעצם בע"ז). זה קשור גם לחקירה בנגלה, אם גוים מצווים על קידוש ה', והיות שההכרעה בנגלה היא שלא – אז ההשלכה בנסתר אותו דבר. אחרי שאומר צ"ע הוא פוסק בוודאות שאין מצד עצם הנה"ב רצון למות על קידוש ה', אבל מה שקורה בשעת מעשה, כאשר היחידה של הנה"א מתגלה, היא מתעוררת באופן ספונטאני ללכת אחריה. כלומר, לא רק הפושעים היהודיים הולכים אחרי משיח אלא גם או"ה (אמרו: כמו הגוי שקפץ לאש אחרי רחב"ת), וזה נקרא שינוי מן הקצה אל הקצה. כעת נקרא בפנים:] וצ"ע אם יש בהנה"ט גם בבחי' כח נעלם למס"נ בפו"מ על קדה"ש שהרי הכח דמס"נ הוא מצד ההתקשרות עצמית שא"א לו להיות נפרד מאלקות [מכאן כבר עונה על הצ"ע:] וזה שייך רק בנה"א לא בנה"ט שהיא מק"נ, [אז איך שניהם הולכים וקופצים לאש על קידוש ה'? האם יש לו מלחמה פנימית – שאחד אומר לקפוץ ואחד לא? לא, שניהם קופצים יחד במאה אחוז. אם בסוף לא הלך על זה – זה אומר שלא היה גילוי היחידה. כתוב שלת"ח יותר קשה למסור את הנפש, כי השכל מפריע להתגלות היחידה – אז יכול להיות מאבק פנימי והנה"ב תנצח ח"ו.] והמס"נ דנה"ט וכן בחי' תוקף הרצוא דנה"ט שהוא בתגבורת יתירה מהרצוא דנה"א מצ"ע כנודע [אומר עוד משהו – שגם קשור לסיפור של רחב"ת – שאם הגוי גם קופץ יקפוץ יותר חזק ויותר מהר. יש כך גם בסיפור של בעל תשובה אמיתי, שעד כאן נהג כגוי, שקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין – יקום איש צרורות – עליו אמר דודו, מי שעוררו לכך לפני שהוצא להורג, רבי יוסי בן יועזר איש צרידה, ש"קדמני זה לגן עדן". וכמה רמזים בזה: יקום = יוסף, היהלום של זה. יקום איש צרורות = 1369 = יחידה בריבוע = "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", רוחו של משיח, הקודם ל"ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", בחינת התורה של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה (בן יועזר = משה). שניהם בחינת "איש" ("איש צר..."), "איש ואיש יולד בה" – איש צרורות איש צרידה = 1833 = 3 פעמים תורה = 13 פעמים מצוה = טל פעמים בטול. יקום איש צרורות רבי יוסי בן יועזר איש צרידה = יום פעמים בטול, "קדמני זה לגן עדן" = ט פעמים בטול, הכל = 3055 = אדנ-י פעמים בטול, הוי' אהיה, שעולה ה פעמים תורה, שלמות של ה חומשי תורה, תורה חדשה של מלך המשיח, תורה של בעלי תשובה. מה שנכנסו דבריו של רבי יוסי בלבו של יקום כארס של עכנאי היינו שהתעוררה אצלו היחידה שבנפש האלקית שבו עצמו, וכרמוז בשמו כנ"ל שעולה יחידה בריבוע, והיינו בהיותו יהודי. בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר איש צרידה = ג"פ אחותו = "ונח מצא חן בעיני הוי'", מספר ההשראה ה-יה, "הנסתרת להוי' אלהינו", וד"ל.], הכל מהנה"א שפועל על הנה"ט [כמו רב ששכנע תלמיד למשהו שאין בו בעצם, וכעת הוא עושה יותר מהרב אך הכל מצד הרב, וכאן הרב זה המס"נ של הנה"א. אחר כך עובר לדבר שהוא כאילו טפה אחרת, אבל לא נושא אחר לגמרי. עד כאן דברנו על מסירות נפש, אך אותו דבר לגבי מושג יותר כללי – העלאה. הנפש הבהמית רצונה לרדת, רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, ואילו לעומתה רוח האדם עולה היא למעלה – לאדם יש טבע של עליה ולבהמה טבע של ירידה, כמו שיסביר תיכף. לפעמים אני רואה שגם הנפש הבהמית רוצה לעלות, נגד הטבע, איך זה קורה? כאן זה לא מסירות נפש, אלא משהו אחר קצת, אבל זה גם דוגמה של שינוי הטבע בנה"ב מן הקצה אל הקצה, שהנפש הבהמית עולה. מה זה לעלות במילים פשוטות? להיות צדיק. להתנהג כמו צדיק. בדרך כלל תלמיד ישיבה, שזה הדמות של הנה"א כעת, רוצה להתעלות ולהיות צדיק. הנפש הבהמית רוצה לישון במטה עד אחת עשרה בבקר – לא רוצה להתעלות. מה לו ולעלות? מה צריך לעלות? רק לשכב! מה קורה שפתאום רואים שהבחור הזה, שעד עכשיו רצה לישון עד 11, קם בבקר? לפי הפרק החדש של הרבי – ק"ח – שרוצה לקיים "אעירה שחר". זה ממש נס, אבל רואים שלפעמים קורים כאלה נסים. (לא ללכת לישון זה קל, זה עבודה בעינים). עוד דוגמה של התעלות. לפעמים איזה בחור – בגלל שהוא יהודי יש לו נה"א, כמו קל שבקלים, אבל זה בשביל הדוגמה – אחד מאד פרוסט, מאד פשוט, מה לא ולהתעלות בקדש. אפשר לצייר ככה גם בחור וגם בחורה. אצל בחור מילא, לומד, נקח דוגמה של בחורה זה יותר טוב (שם בן). מה לבחורה ללמוד חסידות ולהתעלות בקדש? להיפך, המחנך יבוא ויאמר שזה לא מתאים לך – את צריכה רק להיות בעלבוסטע, התפקיד שלך זה ספונג'ה ולא חסידות. את צריכה לרדת, ופתאום היא רוצה לעלות. זה רק דוגמאות. מאיפה בא הרצון לעלות למי שבטבע רוצה לרדת? הנה"ב רוצה לרדת, ואם רוצה לעלות זה דוגמה של היפוך מן הקצה אל הקצה. שוב, נקרא את זה בפנים:], וכן ההעלאה דנה"ב מצ"ע וכנודע בענין ההעלאה מלמטלמ"ע שזהו מה שהתחתונים מצ"ע עולים כו' שז"ע מ"ת בוכין כו' וכמ"ש במ"א [טבע המים התחתונים לרדת וטבע המים העליונים לעלות, אז איך זה מתהפך. האר"י אומר ש"מים מים" זה הסוד של האות א (ה-י העליונה של ה-א בסוד המים העליונים וה-י התחתונה בסוד המים התחתונים), כמו שמוסבר אצלנו הרבה פעמים. זה מתאים להיום, המעבר בין יום ששי לבריאה בניסן (בריאת האדם בראש חדש ניסן, שהוא היום הששי לבריאה לדעת רבי יהושע, שהלכה כמותו לתקופות כנודע, דבר הקשור בפרט לשנה זו שנזכה בע"ה לברך את ברכת החמה) לשבת קדש, ב' ניסן, השבת של בריאת העולם במחשבה (שעצם המחשבה היא בחינת שבת, הרי בקושי התירו לדבר אפילו בדברי תורה בשבת – אז ב' ניסן זה שבת שבתון, יום השבת של בריאת העולם בבחינת שבת), וגם אז יש עליה. לגבי ציור האות א, ציור אחד זה שה-י התחתונה יורדת וה-י העליונה עולה – זה לא הפירוש המופיע בחב"ד, זה הפירוש הפשוט המופיע ומוסבר ברבי נחמן (כמבואר בלקומ"א תורה ו) שיום הולדתו ב-א ניסן – אבל הפירוש החב"די, ששייך ל-ב ניסן, זה שה-י התחתונה זה מים תחתונים שבוכים לעלות וה-י התחתונה שואפת לקיים "שוב לאחד" ולמצוא את עצמות ה' בקיום התורה והמצוה למטה (כמו שמסביר בתניא פ"נ). זה היפוך יוצרות (דבר המצביע על גילוי העצמות, כנודע גם בנוגע לתופעה הדומה של "אחליפו דוכתייהו", והוא תכלית ושלמות התיקון של "טבע שני", העולה אמת, לאחר בחינת התהו של טבע ראשון, בו כל אחד מהקצוות מתרחק זמ"ז בטבע), שינוי מהקצה אל הקצה, ומי פועל זאת? אותו דבר כמו קודם. גם ב"מים תחתונים בוכים", אם מדייקים בלשון חז"ל, זה מתוך קנאה. האם הבכי זה מאה אחוז לשם שמים? לכאורה מסתכלים על הכיף של המים העליונים – הרי מים זה תענוג, מים מצמיחים כל מיני תענוג – ויש למים התחתונים איזו תחושה מרחוק של הכיף של המים העליונים כי הם לפני ה'. אז ה' הבטיח להם "על כל קרבנך תקריב מלח" (פרשתנו), וגם ניסוך המים בחג. אפשר לשאול שוב, אותה שאלה בדיוק, האם זה ממש עצמי במים התחתונים לבכות, או שזה נפעל על ידי המים העליונים? אומר גם כאן אותו דבר:].