[המשך הלימוד, למחרת – טלפונית]

(ודבר זה נראה בחוש בכמה בנ"א בר"ה ויוה"כ שמתפעלים מאד בנפשם ואין זה פועל לשנות באמת דרכם והילוכם בכל השנה בבחי' ויעקב הלך לדרכו כו', ובזה יש כמה אופנים שהרי גם הקלים וגם עוברי עבירה ר"ל מתעוררים בי"נ ובפרט בעתים מיוחדים כמו בתקיעת שופר ובנעילה דיו"כ ומ"מ אח"כ ה"ה כמו שהיו מקודם בלי שינוי, ויש מהם אשר בר"ה ויו"כ בוכים מעומק לבם על מצבם החומרי ומתפללים ומבקשים על הפרנסה וכה"ג איש איש כפי הצטרכותו ואינם שמים על לבם לתקן מצבם הרוחני ולהיות סו"מ וע"ט בפו"מ עכ"פ [את אלו זה ודאי לא משנה, כי הם גם לא מקבלים על עצמם שום דבר]. אמנם גם ביר"א ואשר בכלל עובדים יחשבו [המסקנה שלו תהיה שאם האדם עבד כל השנה ההתעוררות כן פועלת, ומכאן ש"בכלל עובדים יחשבו" זה עדיין לא עובדים אמיתיים. נמצא שיש כאן ארבעה סוגים: בנ"א הבוכים וכו' על פרנסה וכיוצ"ב, יראי אלקים, אלו אשר בכלל עובדים יחשבו, עובדים אמיתיים שעבדו כדבעי במשך השנה שחלפה. יש לומר שהעובדים האמיתיים היינו שעובדים מתוך נקודת אמת של בטול הרצון לה' לבדו (בהכנעה אמיתית כדלקמן), ואזי קל לסדר את ד הסוגים הנ"ל כנגד ד אותיות הוי' ב"ה מלמטה למעלה, כאשר רק אלו שזכו ל'מוחין דאבא' לפי ערך סוד הוי' זה (כללות ההוי' כאן הוא בנשמה לא במקיפים דח"י) מסוגלים לזכות לזיווג פורה בנפשם, שההתעוררות דימים נוראים תחזיק מעמד ותוליד פירות במשך כל השנה כולה, להמשיך את ה-י דיעקב שתאיר ותפעל ישועות ב-עקב שלו בבחינת "ויעקב הלך לדרכו" הנ"ל, וד"ל.] שמתעוררים באמת בר"ה ויו"כ בעצם נפשם בתשובה ובקבלת עול מלכות שמים, שבאותה שעה באמת צר לו מאד על ריחוקו מה' ובוכה ע"ז באמת במר נפשו ומקבל עליו באותה שעה עול מלכותו ית' להיות מסור ונתון לאלקות כל השנה בעסק התורה וקיום המצות ולא יתן נפשו לענינים אחרים ובד"כ להיות משועבד לה' לבדו [פרט הצריך לכלל – הפרט זה עסק התורה וקיום המצוות והכלל זה שמשעבד עצמו לה' לבדו], ובעבור הזמן הנ"ל חוזר לחומריותו וטבעו איש איש כפי מדותיו הטבעים אם בתאוה וחמדת הלב או בהגבהה והתנשאות או בכעס וכה"ג [זה הקצוות – תאוה וחמדת הלב זה החסד הנפול, והגבהה והתנשאות וכעס זה גבורה. אפשר לחלק שהגבהה זה יסוד האש, שמאל, ואילו התנשאות זה כמו התפארות, יסוד הרוח – פגם בתפארת ובמלכות (עיקר ההתנשאות במלכות, סוף הקו האמצעי, שיש לו נטיה לשמאל אך בכל אופן ממוקם בקו האמצעי). כעס זה גבורות – זה ממש אש וצמצומים. אם יש בקדושה "ויגבה לבו בדרכי הוי'" זה גם יכול להיות מצד התפארת של הקדושה. מה שכותב בתניא לגבי היסודות הרעים – הגאוה והכעס מיסוד האש, אז אם הגבהה זה גאוה נטו זה אש, ששייך לשמאל. אם המלה הגבהה זה על מישהו – לא רק שאני גדול בעצם – אז זה גם יכול להיות פגם בקו האמצעי.], ונפלא הדבר ממש איך שאינו משתנה הטבע כלל ואיך לאחר התעוררות והסכם כזה יחזור להיות כמקדם [לכן באמת הדרך של החסידות הכללית, שבנויה על התעוררות ספונטנית בכל פעם, יותר נוקטת בשיטה שאדם לא משתנה, ורק אפשר שכל יום יתעורר. דווקא בחב"ד רוצים שהוא כן ישתנה.]. אך סיבת הדבר הוא העדר העבודה כל השנה [וממילא אלו "בכלל עובדים יחשבו" זה לא שעובדים כדבעי באמת, כנ"ל], דמי שעובד עבודתו כל השנה בהכנעת החומר בכללות, והעיקר בהכנעת הכחות והמדות פרטיות [אם יש לו תאוה או התנשאות או כעס הוא עובד עליהן בפרטיות, היינו במודעות למה שהוא עכשיו הולך להכניע] ע"י העבודה פנימית במוח ולב אם באהבה כמים או בהאהבה דכרשפי אש וכמשנת"ל פ"ד. [ואם באמת עבד אז] ודאי ההתעוררות דעצם הנשמה דר"ה וי"כ פועל הרבה על החומריות שלו, ועבודתו אח"כ בכל השנה היא במדרי' נעלית יותר הן מצד הנשמה [כלומר שיש יותר גילוי הנה"א שלו, גם בגלל שהחומר פחות מפריע ומסתיר וגם כנראה שהנשמה שבתוך הגוף התחזקה. כל עוד שהגוף מאד מפריע זה כמו חלישות דעת, שהנשמה גם כן בחלישות. ברגע שזה מתחיל ללכת – לעשות תשובה – אז הנשמה מתחזקת ומאירה הרבה יותר, גם מצד עצמה, ולא רק כי אין מסתיר.] והן בהזיכוך דנה"ב שהכל הוא בענינים גבוהים ונעלים יותר [הסימן שאדם הצליח באמת להתעלות על ידי ההתעוררות זה שנעשה מפולישער ליותר חב"דניק – שבא לו להתעסק בדברים יותר נעלים, שהכל יותר גבוה. אם העיסוק בשכל – שלומד חסידות יותר גבוהה.] כי בכללותו [גם מצד הנשמה וגם מצד הגוף] הוא נעשה בדרגא עליונה יותר (שהרי גם בהנה"ב יש כמה חילוקי מדריגות, וכנודע מכללות הג' מדרי' דשור כשב ועז [היינו שהנה"ב יכולה להתעלות בין הדרגות הללו], ומי שהנה"ב שלו אינו גס כ"כ יש כמה דברים שא"צ ע"ז יגיעה כלל [כי לכתחילה הוא לא כל כך גס, כמו שכתוב בתניא] מה שזולתו צריך ע"ז יגיעה רבה, וע"י התעוררות הנ"ל אחרי העבודה דכל השנה, הנה גם הנה"ב יוצא מגסותו והוא בדרגא עליונה יותר [משמע שיכול לשנות פאזה לגמרי, משור לעז לכבש. זה ממש חידוש, שאפשר לעשות שינוי מהותי] וממילא העבודה שלו בזיכוך החומריות הוא באו"א [אם קודם אמרנו שהיה פוליעשער ונעשה יותר חב"דניק, בכלל האופן אחר זה שצריך להתאים לו. כמו שאדם באמת עולה מיסודי לתיכון ומתיכון לאוניברסיטה – אז יש לו תכנית חדשה לגמרי. הוא צריך להתחיל עם תכנית חדשה, אופן אחר של התעסקות, ולא רק המשך ישיר שאדם מתעלה בסדר והדרגה לפי אותה תכנית.]) (ואם כי ודאי אינו דומה מעמד ומצב הנה"ב בכל השנה [שבאה אחרי ההתעלות] לכמו שהוא בר"ה ויו"כ וגם יש ריחוקים לעתים [בלשון הבעל שם טוב זה קטנות מוחין] (ע"ד שבע יפול כו') מ"מ הוא בדרגא עליונה כו' [כמו שכתוב בחינוך קטן, שגם הנפילה של הצדיק יותר גבוהה ממישהו אחר – הכל לפי ערך, לפי המהות שלו.]).