נפסיק כאן, אבל נחזור רגע למה שלמדנו קודם. למדנו שיש מצד החיה שני אופנים, שאם הגילוי מתעורר מצד זרז של התבוננות בהפלאת אוא"ס זה לא כל כך פועל על הגוף ונה"ב, אבל אם מצד העלם והסתר הנה"ב זה כן פועל. אחר כך דבר על גילוי היחידה, ואמר שאם יש גילוי היחידה זה אוטומטית פועל, בלי קשר להעלם והסתר. זה כמו הסיפור שהרבי אוהב לספר מהרבי הקודם על הפצצה בורשה במקלט, שנופלת פצצה וכולם – גם יהודים רחוקים, חילונים מהעריסה – צועקים שמע ישראל. ההסבר הוא שזה בגלל שהיו בד' אמות של צדיק אמת, הנשמה הכללית של הדור. שמע ישראל שיוצא ספונטאני מפיות כולם ברגע של אמת ומסירות נפש – שחושב שהולך למות, כמו שאמרו קודם – זה בגלל גילוי היחידה האמיתית בקרבם, שזה הרבי שנמצא שם. כשמבקשים שהמשיח יתגלה זאת אומרת שזה יקרה כל הזמן, שלא צריך הפצצה. על זה מבקשים שהמשיח יתגלה. זה שמאמינים שהרבי הוא המשיח שבדור, שיש משיח, אז מדי פעם זה מתגלה. רוצים שהמשיח יתגלה לגמרי (היה דיון עם ישראל איך זה פועל – צריך להיות נזכר כדבעי ואז נעשה שוב).

נאמר עוד משל: שאם למשל אחד היה מתנגד בדם, מתנגד בעצם, אז להיות חסיד זה מופרך אצלו, היפך הכוונה, כפירה, ע"ז – מתנגד מושבע בעצם בטבע. פתאום יש איזה גילוי של רבי אמיתי והוא מתהפך מן הקצה אל הקצה, שפתאום נעשה חסיד, ואז אתה שואל האם הוא צריך שהרבי ישאר. אז זה כבר כמו פרדוקס – אם התהפך ממתנגד להיות חסיד הוא חייב רבי, כי זה עצם ההגדרה (כמו שכתב על הגדרות בעצם) של חסיד שצריך רבי. אז הוא התהפך מן הקצה אל הקצה בזכות הרבי, אבל זה מחייב שכל הזמן יהיה לו רבי כדי שיהיה חסיד. זה כמו ברמב"ם שם – שהמשיח מלמד את כולם איך לא ילמדו עוד איש את רעהו. יש מי שמסתפק בזכרון. השאלה מה קורה לע"ל – אם יש "דור דורים" של משיח, הוא ובנו ונכדו, ואחר כך הופך למלכות ה' (מלכות העשירית, אחרי המלכות התשיעית של משיח). ואז הכל עולה ונכלל בה', ונשאר רק הקב"ה. אז ברור שלא רק שההיפוך מן הקצה אל הקצה אידיאלית זה לא רק שנשאר, אלא שהסיבה יכולה להעלם – למעליותא, באיזה מקור עצמי – ואז כל שכן וקל וחומר שאתה ממשיך להתעלות. כמו שהמתעלם, כי עולה – עלם נדרש כעולה-מעלה – כך גם המקושר עולה ועולה. יש גם מהרבי מכתבים, שכמה שחושבים שהסוף זה ירידה – הסוף זה עלית העולמות עד אין סוף, הכל עולה ועולה ועולה, וממילא גם מה שקראתי משיח עולה ונכלל ומתעלם בתוך העצמות, וכל שכן שגם אני עולה איתו יחד. אז אם זה ככה ודאי שלא רק שזה נשאר אלא זה עולה מחיל אל חיל.

אבל יש מציאות, כמו החסידים שהגיעו מרוסיה לארצות הרווחה, ואז ודאי נשאר אצלם משהו, אבל זה היה דוגמה שמה שנשאר גם גורם לתסכול לפעמים – שאתה מחפש איזה הזדמנות לקפוץ לאש ואין בזירה שום אש (בסגנון המוכר לך, כנ"ל), אז אתה מתוסכל. זה גם כן הבדל – יש במאמרי הרבי הקודם חידוש שנדמה לי שלא דברנו על זה אף פעם, שלא רק שההבדל בין מס"נ של ר"ע למס"נ של אברהם שר"ע חפש את זה ואברהם אבינו לא חפש את זה, אלא יש מאמרים שהוא כותב יותר מזה. בדרך כלל מחלקים לשני סוגי מס"נ, אברהם אבינו ור"ע, אבל הוא כותב שיש שלשה סוגים – אברהם ודניאל (מס"נ בתפלה, שהיה אסור להתפלל והוא התפלל, וב'זכות' זה הושלך לגוב האריות) ור"ע (שאסור ללמוד תורה והוא לומד תורה). כותב חידוש נפלא, שהמס"נ של התורה זה הרבה פחות מהמס"נ של התפלה של דניאל. הוא לא כותב את זה, אבל זה מזכיר שדניאל הוא דמות משיחית – "אם מן מתיא דניאל איש חמודות". אברהם אבינו הוא בחינת משיח (שפרסם את אלקותו יתברך בכל העולם, עד שנעשה הוא יתברך "אלהי הארץ" ולא רק "אלהי השמים"), וגם דניאל הוא בחינת משיח כנ"ל בחז"ל. אבל לא אומרים על ר"ע שהוא עצמו בחינת משיח (אלא שהיה נושא כלים של מי שהוא חשב שהוא משיח), אף על פי שהוא הכלל הגדול של התורה שבעל פה כנודע. הרבי הקודם כותב עד כדי כך שמס"נ של ר"ע זה לא מס"נ בעצם. מס"נ על תורה זה מהול בשכל התורה – ממש משהו מדהים, שמסירות נפש על ללמוד תורה, שאני מוכן למות על להחזיק גמרא, זה לא מסירות נפש מצד עצם הנשמה, כי יש בזה איזה פן של שכל. ואילו מס"נ של דניאל, להתפלל לה', זה מס"נ אמיתית. אבל עוד יותר זה מס"נ של אברהם, שכלל לא חשב על מס"נ. זה דומה לשמונה המדרגות בצומות של רבי אייזיק, שהכי גבוה זה שאתה פשוט לא אוכל מבלי להתכוון כלל לא לאכול. ככה זה המס"נ של אברהם אבינו. שוב, הרצון לקפוץ לאש זה לא של דניאל ולא של אברהם, אלא כמו ר"ע – וזה לא ממש מס"נ לפי מה שכותב הרבי הקודם (וכמה רמזים: אברהם דניאל = 343 = 7 בחזקת 3, סוד "שבעתים כאור שבעת הימים", הגילוי של "כצאת השמש בגבורתו" לעתיד לבא, גילוי עצם הנשמה היהודית. והם בסוד "ואד [ר"ת אברהם דניאל] יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. וייצר הוי' אלהים את האדם וגו'". דניאל עקיבא = אור הגנוז. אברהם דניאל עקיבא = קן צפור, מקום משכן מלך המשיח. והם ר"ת אדע, תבה החוזרת ג פעמים בחמשה חומשי תורה, כולן בחומש בראשית: "במה אדע כי אירשנה", "ובה אדע כי עשית חסד עם אדני", "בזאת אדע כי כנים אתם". הכל הולך אחר הפתיחה – על ידי המס"נ של אברהם דניאל עקיבא "אדע כי אירשנה" לארץ ישראל. "במה [אדע]" "ובה [אדע]" "בזאת [אדע]" = 470 = 10 פעמים במה = "נעשה אדם" = "יהי אור ויהי אור" כנודע סודו ומבואר באריכות במ"א. שלש ה"אדע" עצמם הם כנגד אברהם, שאמר "במה אדע", דניאל, שמסירות נפשו על תפלה שייכת לתפלת אליעזר לשם יחוד וזיווג יצחק רבקה בגימטריא תפלה כנודע, עקיבא בן יוסף, רבי עקיבא אותיות "[מידי] אביר יעקב" הנאמר ביוסף).