"ואתה מחיה את כולם" – מלכות דאצילות (המחוברת בז"א)

כל ההקדמה הזאת כדי שנוכל להבין את המשך הדברים כאן, שה"ואתה מחיה את כלם" – האתה השלישי זה כבר המלכות דאצילות, אך היא פועלת למטה רק בגיבוי היחוד שלה עם בעלה, ה-ו, וזה נותן את הכח להחיות את כולם, וגם "אל תקרי 'מחיה' אלא 'מהוה'". זה בגלל שיש חיבור בין ה-ו לבין ה"אתה" השלישי. אם כן, אלו שלש מדרגות.

מבנה דומה: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן"

איפה יש מבנה כזה דומה, שבארבע מדרגות – י-ה-ו-ה – זה שלש מדרגות ממעלה למטה ורביעית ממטה למעלה? הדוגמה הכי מפורסמת בתורה – שלכאורה אין לפרש שמתחיל מהעצמות כמו כאן, אבל זה אותו מבנה – זה בפסוק הסמוך לעשה"ד. אומרים את זה כעת כי יוצאים מהשבע ברכות של מתן תורה. הפסוק שכתוב מיד לאחר עשרת הדברות הוא "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" – זה אותו הגיון, שיש גילוי מלמעלה של קולות-לפידים-קול שופר (ולראות את זה זה כמו לומר "אתה", לראות ולומר "זה" – נבואת משה רבינו, ראתה שפחה על הים – זה היכולת לראות ולומר "אתה") ומלמטה למעלה – "ואת ההר עשן". מתחיל מ"רואים את הקולות" – רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. זה שיכול להיות "אחליפו דוכתייהו" של ראית הנשמע ושמיעת הנראה זה מצד אבא (עליו נאמר פנימיות אבא פנימיות עתיק, דהיינו הגילוי של ימות המשיח כו' כמבואר באר"י ובדא"ח, והיינו גם סוד הגילוי של "אחד האמת" בספירת החכמה דווקא, כמו שמביא אדה"ז בתניא פל"ה בהגהה בשם רבו הרב המגיד נ"ע. והיינו שבאמת יש כאן גילוי של עצמות אוא"ס ב"ה לפני הצמצום הראשון – שרק ממנו יש חלוקה בין תופעות שונות כמו ראיה ושמיעה, שתהיה ראיה לחוד ושמיעה לחוד, ודוק – על דרך "אתה הוא הוי' לבדך", ודוק). אחר כך יש לפידים – אש, מצד אמא. אחר כך "קול השופר" – השופר זה יסוד אמא, והתפארת שנולדה מתוך יסוד אמא זה סוד קול השופר, כי קול זה סוד הקו (קול זה קו ל... – קו אל). קול השופר זה כמו כאן "ואתה מחיה את כלם". בסוף זה משהו אחר – " ואת ההר עשן", שכל ממדי המציאות, עולם-שנה-נפש, עולים בעש"ן. זה כמו "וצבא השמים לך משתחוים" בפסוק שלנו. זה אותו מבנה, אם כי שכאן הסוד הרבה יותר מקיף וכולל הכל (במבט ראשון), שמתחיל לפני הצמצום וכו' עד שבסוף "וצבא השמים לך משתחוים".

אתה – עיקר התפלה

בכל אופן, זה הכל היה כדי שנבין כמה חשוב הפסוק הזה, ונבין שכאן זה ה"אתה" השלישי. ושוב, אתה זה גילוי ויכולת לדבר לנוכח ה', כאילו להסתכל בבורא – כמה שיש העלם והסתר הבורא מהנברא (נושא שדברנו עליו בסעודת משיח) – ולומר "אתה". בתניא כותב שאם צריך לבחור מילה שהיא עיקר התפלה לה' זה "אתה" – שם כותב שזה כולל עצם היכולת לדבר נוכח פני ה', וגם שיש בזה הכי הרבה מסירות נפש. אם מישהו באמת יכול לדבר נוכח פני ה' אז "נפשי יצאה בדברו" – הנפש יוצאת תוך כדי שאומר "אתה" – לכן זה עיקר התפלה, המס"נ תוך כדי אמירת אתה. זה גם כמו מ"ת, ש"על כל דבור ודבור פרחה נשמתם". על כל התגלות אלקית, בין אם אתה אומר "אתה" ובין אם לא אומר בפועל, פורחת הנשמה.