מי שרוצה לראות את הפירוש הזה בקיצור, כולל ההמשך של הפסוקים הבאים, יסתכל בסידור המהרי"ד.

כאן הוא דורש ישר כמו בתניא, ש"אתה" זה האותיות מ-א עד ת. ה-ו זה הז"א, סוד הקו שיתחיל לדבר עליו, וכל מה שמדבר על חקיקה מבפנים זה קשור מאד לחיבור ה-ו עם ה"אתה". בהמשך יאמר שכח הבריאה בא מעצם האותיות אבל האור בא מה-ו הזה.] דבחי' מל' דאצי' ובחי' האור המתלבש בהאותיות [זה מה שרמוז ב-ו, אפילו לא אומר את זה בפירוש. עצם האותיות זה "אתה"] כו' (וי"ל דזהו בחי' הכלים די"ס דמל' דאצי' שנעשים בבחי' נשמה לע"ס דבי"ע [כך כתוב באר"י, שהכלים של המלכות הופכים להיות האורות של ע"ס דבי"ע] ובחי' הארת הקו המאיר בכלים די"ס דמל' שבקע הפרסא עמהם כו' [הפרסא מבדילה בין אצילות לבי"ע, ודרכה יורדת המלכות להוות את התחתונים, ועמה יורדת הארה מהקו (שבאמת הארתו העיקרית מסתיימת ביסוד דאצילות)] כמ"ש באגה"ק סי' כ' ד"ה איהו וחיוהי חד [שם הוא מסביר שיש הארה דהארה של הקו שבוקעת את הפרסא יחד עם המלכות היורדת להוות את העולמות. כאן מעמיק בהתבוננות באור הממלא כל עלמין, ואומר שיש בזה שני ממדים – ממד של אותיות, "אתה", וממד של אור הקו, ה-ו (קצת פלא שלא אומר זאת בפירוש), שיאמר שזה כח ואור ביחס לנבראים.], ובפרטיות בנבראים דבי"ע י"ל שזהו ב' מיני חיות דבחי' כח ואור [בסוף שער היחוד והאמונה כותב שיש שלש מדרגות: אור-חיות-כח. זה אחד הדברים הכי חשובים שמקבילים להשראה-התלבשות-השתלשלות. שם החיות זה בין האור לבין הכח, אבל כאן הוא אומר שלעניננו פה זה שני סוגי חיות – חיות דכח וחיות דאור. למה רוצה ככה להגדיר? הכל לפי הפסוק "ואתה מחיה את כֻלם", הכל חיות, והחיות גם כוללת את עצם ההתהוות כמאחז"ל הנ"ל. מכיון שהכל נקרא חיות אומר שמבחין כאן בין שני סוגי חיות – חיות דכח וחיות דאור. הכל כאן זה "יש לומר", והכוונה שזו התבוננות שלו, שככה יוצא לו.] דבחי' כח זהו מבחי' הכלים דבי"ע [פנימיות הכלי, הנשמה של הכלי, זה גם אלקות, ברוח ובנפש אין את היחוד של "איהו וחיוהי חד בהון", אבל בנשמה – גם של הכלים – יש יחוד זה, ומשם יש את הכח להוות, מכח הא"ס ב"ה. הכח הזה, שנמצא בכלים דאצילות, נמצא גם בנשמה של הספירות דבי"ע. זה מאפשר להוות, וגם נותן חיות דכח], ובחי' אור הוא מבחי' אור הנשמה [הארה דהארה ממה שהקו בקע את הפרסא וירד יחד עם המלכות, בסוד ה-ו של "ואתה מחיה את כלם". אומר שה-ו זה ה"חיות דאור", אבל לפי הפשט הכי פשוט ה"אתה" זה דבור (של אותיות) וה-ו זה קול. כלומר, שזה ממש כמו הפסוק שאמרנו קודם – רק לא במדרגה זאת – של "וכל העם רואים את הקולות". ב-ו יש איזה התכללות – או שמכוונים שהקו, ה-ו, זה קול או שזה אור. אור וקול זה שני מושגים כלליים מאד (גם היום בפיזיקה, גלי אור וגלי קול זה שני סוגים של גלים; בטכנולוגיה יש אודיו ויש וידאו, וכך בכל העולמות יש שני מושגים משלימים, אור וקול) שמתחרים כאן בכוונת ה-ו.

ורמז: אור קול = גשם = 7 בחזקת 3, "ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", שבע בחזקת שלש, "כצאת השמש בגבורתו". זה גם קשור לטל תחיה, "גשם נדבות תניף אלהים" זה טל תחיה. יצא משהו מושלם ביותר, אז נמשיך עוד: אור קול בהכאה פרטית (חתן וכלה, אבא ואמא) – אפ"ק, ופ"ו, רפ"ל – 6136 (רק שתי ההכאות הראשונות = קול, אפ"ק = ק, ופ"ו = ול). אם יש 13 באמצע ואותה ספרה בשני הצדדים, וזה גם זוגי, אז אוטומטית יתחלק בשם הוי' – יש כאן 236 (שזה "ורב כח", שעור קומה של יוצר בראשית) פעמים הוי'.