ח. "למעלה למעלה... ולמטה מטה..." – "נסתיימה עבודת הבירורים"

לחיים לחיים.

מה שלא הסברנו זה ה"למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית" רק אמרנו דבר ששולל הו"א בענין הזה – הו"א שעולים למעלה מעלה עד אין קץ ואחר כך יורדים למטה מטה עד אין תכלית. אם הפירוש היה ככה זה היה מה ששללנו, "רצוא ושוב", בחינת "אדם" ולא בחינת "לא אדם". אם זה היה ככה היינו צריכים לחלק בין שתי התנועות ולומר שה"למעלה מעלה עד אין קץ" זה יותר מה"למטה מטה עד אין תכלית". אבל הענין לא כך, אמרנו שכאן זה שוה ממש – לא משה עולה להר ואז יורד לעם. כתוב שזה חידוש הבעל שם טוב ביחס למשה רבינו, שאצלו זה "אין וועלט אויס וועלט", "כי כל בשמים ובארץ", בלי הפרש, בלי עליה ואז ירידה. והוא ענין הכח של הממוצע המחבר הנ"ל, "רקיע עזו", גילוי עז החכמה דמשה במקום הנצח (והוא גם סוד הנצח מלשון ניצוח, שהוא היכולת לחבר כחות שונים, נשמות שונות, לפעול ביחד "כאיש אחד בלב אחד" כנ"ל). כשאני אומר את זה אין לי מנוס אלא לחלק לשנים, ובדיוק על זה כתוב "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים", אבל הכוונה היא שזה בעת ובעונה אחת, בשוה ממש. כשאומרים "אין וועלט אויס וועלט" הופכים את הסדר, קודם למטה ואז למעלה, וזה גם לומר שזה היינו הך ממש. למה הדבר הזה בא לידי ביטוי דווקא במלחמה? זה עוד דבר שהוא פשט. מלחמה זה יותר מחתונה – יש כאן רמז יפה למה חתן וגם כלה יוצאים מחופתם למלחמת מצוה (המתקת הענין ד"עזר כנגדו" – להלחם בו, אלא להלחם עמו כנגד האויב המשותף), כי מלחמה זה יותר מחופת חתנים. כמה שהשיגו את האוצר העליון בחופה שלהם לא מסתפקים בזה, ומאחלים לעצמם שמי יתן שתהיה לנו הזדמנות לצאת מהחופה ולקבל את הנשק, שימסרו לנו את הנשק ממש של בזבוז האוצרות (מחתונה למלחמה הוא סוד נצח פנים ואחור: נ נצ נצח נצח צח ח, שעולה ד פעמים נצח, נצחון בכל ד העולמות, ודוק).

השאלה שוב, למה דווקא בהקשר של מלחמה על מנגד בעצם – דבר שגם עוד לא הסברנו, מה זה מנגד בעצם, וזה שייך לחלק השני שלנו – מתגלה הדבר הזה. ידוע שהרבי אמר, וזה דבר שאנחנו דשים בו שוב ושוב, ש"נסתיימה עבודת הבירורים". אם נסתיימה עבודת הבירורים לכאורה אין יותר צורך להלחם. מלחמה זה לשון לחם, ולחם זה בירורים. אם נסתיימה עבודת הבירורים, לא צריך לברר את הטוב מהרע, אז בשביל מה צריך להלחם? שהכל יתנהל על מי מנוחות, נגמר "עת מלחמה" ועכשיו זה רק "עת שלום". אפשר לומר שזה באמת קושיא, רואים שעדיין יש מלחמות אז סימן שלא נסתיימה עבודת הבירורים, אבל זה ודאי לא מה שהרבי התכוון. נחדד את זה עוד טפה – רק נלך על הרבי, אליבא דידך, שאתה אומר שנסתיימה עבודת הבירורים, למה אתה עדיין מדבר על צבאות ה' (שכל ילד יתגייס לצבאות ה'), וכל כך אוהב טנקים ומבצעים וביטויים של צבא ומלחמה?! הרי אמרת שנסתיימה עבודת הבירורים, אז הכל בסדר ואין יותר מלחמות, ומה זה? לכן, לאור כל מה שאמרנו הערב, יוצא פירוש יפהפה וחדש ל"נסתיימה עבודת הבירורים". קודם כל, הרבי אומר שיש מנגד. כשהילד מתגייס, עוד לפני גיל בר מצוה, לצבאות ה' אז הרבי מסביר לו מי זה האויב – בהרבה שיחות רק לילדים – שהאויב זה היצר הרע, וצריך להלחם בו ולנצח אותו. כך מסבירים לילד קטן, וזה שייך גם לגדול. אם כן, מה זה נסתיימה עבודת הבירורים? יש יצר הרע, וצריך להלחם נגד יצר הרע. הבעל שם טוב לפני דורות למד ש"עזוב תעזוב עמו", לא סתם להרוג אותו אלא אם יש בו משהו טוב לשקם אותו. אז הכל זה בירורים – להלחם נגד היצר הרע ולשקם מה שאפשר ממנו.

אלא מה? הרבי רצה – למד מהמאמר של באתי לגני – שנגיע לחיל האמיתי הזה, ה"בן איש חי" ו"בן איש חיל" (אחד מהסודות של נשמת המשיח), שנגיע לכזה חיל שמקבל כזה נשק שבנשק שהוא מקבל ה"למעלה מעלה עד אין קץ" וה"למטה מטה עד אין תכלית" שוים. עבודת הבירורים, שהרבי אמר שכבר נגמרה, זה שהמברר יורד להתלבש בלבושי המתברר כדי לברר אותו. תוך כדי שיורד ללבושי המתברר עלול גם להתלכלך כי אלו לבושים מלוכלכים (וכידוע שכל המתעסק עם מנוול מתנוול). עבודת הבירורים תמיד זה בכיוון חד-סטרי של ירידה והתלבשות. הפירוש היום הוא לא שאין מה לברר – עוד לפני שמדברים על מלחמה אפשר לשאול את הרבי, האם לא אוכלים יותר? לאכול זה עבודת הבירורים! "נהמא אפום חרבא ליכול", זה מלחמה לשון לחם, להוציא את ה"מוצא פי הוי'" מתוך ה"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (להכיר בכך שאני חי מה"מוצא פי הוי'", ולא מהלחם הגשמי). הרי אפילו הרבי אוכל, גם אני אוכל וכולנו אוכלים. אפילו שתאמר לי שהכוונה שלי באכילה זה לקיים "בכל דרכיך דעהו", אז גם כן – "בכל דרכיך דעהו" זה לרדת ולהכיר את ה' בתוך המציאות. אפילו יחודים בתוך המציאות, יש בזה איזה ממד של התלבשות במציאות – לעשות משהו. אם אדם מרגיש עצמו יורד ומתלבש בתוך המציאות כדי לעשות משהו זה סוג של עבודת הבירורים, אז לכאורה אי אפשר לומר שזה נגמר. איך בכל אופן אני יכול להסביר ולהצדיק את המשפט הזה, ושזה הולך עם חילים – נסתיימה עבודת הבירורים, אז כעת תתגייס ותלחם חזק – זה רק כך, ולכך הרבי התכוון. כעת תתגייס, ומוסרים לך את הנשק של "למעלה מעלה עד אין סוף ולמטה מטה עד אין תכלית" בשוה, וממילא אתה אף פעם לא יורד למטה ומתלכלך.

זה דומה למה שכתוב בחסידות על "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו הוי' אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תאר". זה מופת ל"למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית" דווקא בהקשר של חיל בקרב. דורשים "על אויבך" שאתה צריך לצאת לקרב כך שאתה בעצם "מעלה מעלה עד אין קץ" ביחס לאויב, אבל בסוף "ונתנו הוי' אלהיך בידך ושבית בשביו וראית בשביה אשת יפת תאר" – אשת יפת תאר זה הניצוץ, זה התכלית, זה ה"אולי יתייהד" שדברנו עליו בשעור שעבר (לשון האב"ע שקשורה לספר תורה של המלך ולהקהל). זה נצוץ כל כך גדול שיתגלה אך ורק אם אתה לגמרי למעלה. ה"וראית בשביה אשת יפת תאר" זה ה"למטה למטה עד אין תכלית" וה"על אויבך" זה ה"למעלה למעלה עד אין קץ". ממילא הבירור כאן הוא אחר, כאשר הגעת לדרגת הבעל שם טוב של "אין וועלט אויס וועלט", "כי כל בשמים ובארץ". ידוע שהבעל שם טוב לא היה ממתיק את הקפה בסוכר, אלא החזיק קובית סוכר ביד ועד שגמר לשתות היא נמסה – זה עבודת הבירורים שלנו היום.