ט. מעשה מרכבה בנפש האדם בדורנו

נעבור לחלק השני:

החלק השני בעזרת ה' גם יבהיר לנו כמה נקודות מהחלק הראשון, במיוחד מה נקרא מנגד בעצם. זה המשך של כמה שיעורים קודמים. היה שיעור לפני כמה זמן על המרכבה, וגם בתחלת השבוע היה שיעור על חיות. הסברנו שיש ארבע מדרגות של חיות – בהקשר של עבודת ה', שצריך לעבוד את ה' חי, והבעל שם טוב מלמד שצריך לעבוד את ה' עם "אבר חי", שזה התלהבות אמיתית. הסברנו ארבע מדרגות: חי, חיה, חיים, חיוּת (מי שרוצה להבין את זה יקרא את השיעור מ-ז שבט, על קונטרס העבודה, אבל כעת נסביר כמה נקודות). מה החידוש במלה חיוּת? כתוב ש-חיות זה בגימטריא משיח בן דוד. מה חיות אומר שחי-חיה-חיים לא אומרים? חי-חיה-חיים זה מצבים, חיוביים, אבל חיות זה כח והתלהבות. היום בלועזית מלה שמאד קרובה לחיות זה אנרגיה. אנחנו יודעים היום לפי המדע שאנרגיה וחומר זה שתי צורות של אותה תופעה (כך אינשטיין אמר). זה גם מצדיק לשים את המלה הזאת במלכות, ששם יש חיבור של חומר וחיות – כלומר שכל חומר הוא חי, כי גם את הדומם, את האבן, אפשר להפוך לאנרגיה כמעט אין סופית. כלומר, שטמון בו, חבוי בו, אין סוף חיות.

מאיפה המלה חיות? זה "אל תקרי" של הפסוק במרכבת יחזקאל "והחיוֹת רצוא ושוב כמראה הבזק", ודורשים "אל תקרי 'חיוֹת' אלא 'חיוּת'". חיות הקדש הם בעולם היצירה, ולפי הדרוש צריך לעבור את המסך של "אף עשיתיו" ולגלות שגם בעשיה יש בכל דבר חיות, "רצוא ושוב כמראה הבזק". לכאורה זה לא מתאים למה שאמרנו קודם, ש"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" זה לא תופעת רו"ש, לא תופעה של דופק, ואם כן לכאורה זה לא שייך לאף אחד ממושגי חי-חיה-חיים-חיות, שלכאורה כולם דופק. מצד אחד הכי דופק זה חיוּת, "והחיות רצוא ושוב", ואם רוצים להגיד שיש כאן מדרגה שאינה דופק זה חי – יש "חי בעצם" ו"חיים להחיות". ברגע שהנשמה, חי בעצם, מחיה גוף שהוא דומם מצד עצמו – זה חייב להיות ברצוא ושוב, לא יכול להכנס לגמרי וגם לא להסתלק לגמרי. זה השרש והדינמיקה של רו"ש – ברגע שחיים מתלבשים בתוך דבר להחיותו. אבל גם הקב"ה נקרא חי, "הוא וחייו ודעתו אחד", והחיים של הקב"ה זה לא "חיים להחיות" כי "אין לו גוף ולא כח בגוף", אז הוא חי בעצם, וזה בלי דופק, בלי רצוא ושוב. לפני כמה ימים למדנו שה"חי בעצם", הדרגה הגבוהה, משתקף – נסב"ת ונתב"ס – בתוך החיות. יש השתקפות של חי בעצם בתוך החיות, בתוך משיח בן דוד, וזה מה שדברנו לחבר את ה"לא אדם" עם ה"אדם" (ר"ת אדם-דוד-משיח).

בכל אופן, המקור של חיוּת זה חיוֹת המרכבה, ויש שם תופעה מאד מופלאה, שלכל חיה יש את כל ארבע הפנים. אם היו רק ארבע חיות – אדם, אריה, שור, נשר – זה בסדר. יש בעולם היצירה ארבעה טיפוסים, לכולם יש מכנה משותף – חיות קדש – ויש ארבע חיות, אדם מצד פנים ואריה מימין ושור משמאל ונשר מאחור, והם נפרדים. אם זה היה ככה זה לא היה מעשה מרכבה אלא מעשה בראשית. הרי במעשה בראשית ה' ברא (גם) את כל החיות האלה. אם זה רק הרכב, להקה שמנגנים יחד – הרכב נחמד של ארבעתם – זה עדיין בגדר של מעשה בראשית. אבל זה לא ככה, כאן כתוב שלכל אחד מהם יש ארבע פנים, נצייר את זה: כתוב ש"פני אדם להנה", מצד קדם יש לך פנים של אדם, אבל בפרופיל מצד ימין יש פנים של אריה, ובפרופיל מצד שמאל שלך זה שור, ומאחור זה נשר. בשביל פסיכולוג זה שישו ושמחו. בדרך כלל הפסיכולוג לא יודע יותר מאשר פיצול אישיות אחד – כל הסכיזופרניה זה שיש שנים, מאד מנגדים אחד לשני. הקטע הזה בשיחה זה להסביר את המושג ניגוד, בהמשך לענין שבשביל לנצח את המנגד יש בזבוז האוצרות.

שוב, יש ציור שכדאי לצייר לשיעור הזה (אבל לא את המרכבה של פעם, אלא המרכבה החדשה כמו שנסביר). בשביל להתבונן צריך להרגיש על בשרי – מה היה אם מקדימה היו לך פני אדם ואופי של אדם, ומצד ימין פנים אחרות לגמרי עם משיכות אחרות, של אריה, ומשמאל אתה שור, ומאחורה נשר שרוצה לעוף? אז אתה בבעיה רצינית מאד, איך אתה מסתדר? כמובן זה לא מוגבל רק לפנים. יש לנו שיעור על שני ראשים, אבל כאן זה ארבעה ראשים כולם יחד – הכוונה כאן לתמונה הוליסטית, הולוגרמית לגמרי, שבכל תא ותא יש הכל. זה מעשה מרכבה, מבט וראיה של הולוגרמה, שבכל פרט קטן יש את הכל. אם כל אחד לעצמו זה מעשה בראשית, אבל ברגע שכולם בכל מקום ובכל נקודה זה כבר הסוד של מעשה מרכבה. אבל שוב, מעשה מרכבה הפסיכולוגית זה לכאורה משהו קטסטרופאלי – איך אתה יכול להיות אדם ואריה ושור ונשר, הכל יחד? זה פיצול לא נורמלי! כתוב שהיו צדיקים, ואפילו חסידים, שהיו תזמורת של אדם אחד. היה הבעל מנגן של אדמו"ר הזקן, ר' שלמה מצ'עשניק, שהיה מייצר כלי נגינה וגם הולך עם כמה כלים ומנגן כתזמורת של אדם אחד. זה להקה פנימית, לא הרכב חיצוני. בשביל להגיע להרמוניה זה לכאורה מאד קשה – להיות אדם ושור ואריה ונשר זה קשה, אך ה' רוצה להגיע להרמוניה ואחדות.

נלך צעד הלאה: כשמסתכלים כמה פרקים קדימה ביחזקאל, מעשה מרכבה של האדם והאריה והשור והנשר זה בפרק א, אבל בפרקים ח-ט-י המראה חוזר – בזמן אחר, אך אומר שזה כמו המראה שראיתי על נהר כבר – רואה שוב את המרכבה, אבל במקום השור יש כרוב. חז"ל דנים בשינוי הזה. פסיכולוגית כאן יש אישיות עם הרבה פנים, חיה אחת עם הרבה יצורים שונים. זה משהו מורכב מאד, אבל אני רואה שבמשך הזמן יכול לחול שינוי, שפתאום השור – כעבור כמה זמן – הפך להיות כרוב. זה מעורר את הדמיון – "ביד הנביאים אדמה", כל הנבואה זה דמיון מתוקן – וזה מזכיר לי את מה שכתוב בחסידות דווקא לגבי היצר הרע. בחסידות כתוב שבכל דור היצר הרע, כדי לבלבל את האנשים שלא יזהו אותו, הוא מתחפש ומקבל שם אחר, ואז גם מקבל אופי אחר. פעם היה אריה ופעם שור, העיקר שלא יכירו אותו בכל דור ודור. נקח את המושג הזה ונלביש את זה גם על סוד המרכבה. מרכבה זה פיצול אישיות, והתפקיד זה לתקן את המורכבות של האדם.

בדור שלנו – וזה התמונה שצריך לצייר על החוברת של השיעור הזה (נאמר ואחר כך נסביר) – אתה עדיין אדם בפנים, אבל רק האדם הזה נשאר. אם השור השתנה לכרוב, לאיזה כיוון הוא הלך? הרי כרוב זה פנים של תינוק, אז הוא קצת התאנש. אם השור התקדם להיות כרוב זה קצת האנשה, קצת מתקרב. במרכבה של הדור שלנו – וזה אמור להיות לכבוד י ו-יא שבט, עם כל המשתמע מכך – היום יהיה כל אחד, אם הוא מרכבה שלמה, עם "פני אדם להנה" בפרצוף הקדמי, ויש לו חסיד בצד ימין, ויש לו מתנגד בצד שמאל, ויש לו בהמה מאחורה. כלומר שבעצם יש כאן שני זוגות  הימין ושמאל זה חסיד ומתנגד (שוב, הכל לכבוד היום הגדול הזה) – וצריך להסביר מה זה – והפנים והאחור שלו אדם ובהמה (שהפסוק מחבר, "אדם ובהמה תושיע הוי'"). אמרנו שהכרוב קצת מתקרב לאדם, אבל זה עדיין פנים אחרות – יש פני אדם ויש כרוב. האבולוציה במרכבה זה היה בשמאל – משור לכרוב. בדור שלנו זה כבר הגיע למתנגד – זה הרבה הרבה אבולוציה עד שהגיע למתנגד. האריה גם כן התפתח, והוא הגיע להיות חסיד. הנשר בסוף קבל את כל הגן חיות – הכל עבר לצד האחור. כל היצרים החיתיים, כל מה שקשור לבהמיות, הכל זה האחור של האדם. זה הלא-מודע של פרויד, ה'איד' של פרויד. אז האדם עכשיו הוא אדם בפנים ובהמה באחור, כך הוא "אדם ובהמה", והוא חסיד מימין ומתנגד משמאל.