יסוד: פריעת חובות האב

שלש דעות בחיוב הבן בפריעת חובות אביו

יש דין, שנשייך אותו לספירת היסוד, שמצוה על הבן לפרוע את חובות אביו לאחר מאה ועשרים. אם האבא נפטר כבעל חוב כספי למישהו אז הבן חייב לשלם את החובות שאביו לא הספיק לשלם בחייו. יש בכך שלש דעות:

·         דעה אחת אומרת שיש בכך חיוב מדאורייתא, משום מצות כבוד אב, אבל צריכים לשלם רק מתוך ירושת האב, כמו שמחיים כבוד אב הוא רק משל אב ולא משל בן (ואע"פ שברגע שהאבא נפטר לא שייך לומר שהירושה הוא משל אב, כי אוטומטית הירושה עוברת לבן וכעת הכסף הוא של הבן ולא של האב, אף על פי כן זה נחשב ככבוד הורים משל אב הואיל ומכח האב באה הירושה לבן).

·         לדעה השניה אין חיוב מדאורייתא, היות וכעת הכסף הוא משל בן (כנ"ל) וחיוב כבוד אב ואם הוא רק משל אב ולא משל בן, אבל חכמים תיקנו שהבן חייב הבן לשלם את החובות בכל זאת, והיינו חומרה בכבוד הורים לאחר מיתה (משום בזיון, כדלקמן, ומכאן אנו למדים שאף על פי שהדין הוא מדרבנן אבל כבוד האב לאחר מיתה גדול וחמור מכבודו מחיים).

·         יש דעה שלישית, שהחיוב הוא מדאורייתא ואם האב לא השאיר ירושה החיוב הוא משל בן, או מפני שמדמים זאת לאין לו לאב מחיים, שאז על הבן לפרנס את האב משלו, או משום שאם לא יפרע הבן את חובות אביו יש בכך בזיון לאביו – שייתפס בעיני הבריות כרשע שאינו משלם חובותיו – ובבזיון אומרים שחייב גם משל בן. לטעם זה (המשותף גם לדעה השניה, שהדין הוא מדרבנן), כופין את הבן לפרוע חובות אביו אם הוא לא משלם מעצמו. אם הדין היה רק משום כבוד אין כופין, כי מתן שכרה בצדה, והכלל הוא שכל מצוה שמתן שכרה בצדה לא כופים עליה (כי התורה כבר אמרה – אם אתה רוצה חיים תעשה ואם לא אל תעשה, וראה גם שיעור כ"ד תמוז).

יסוד – גילוי "צדקת הצדיק" של אביו

כל הדין המורכב הזה שייך לספירת היסוד, כי היסוד הוא הצדיק – "וצדיק יסוד עולם". הבן צריך לדאוג להצדיק את צדקת הצדיק, לגרום שאביו יהיה צדיק, ולא רק שיש בכך כבוד הורים אלא שאם לא יעשה זאת יש כאן בזיון הורים (כפי הטעם האחרון). הבן צריך לדאוג שהאבא יהיה צדיק, ולשם כך חייב לפרוע את חובותיו – "איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם... רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום, שנאמר "לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן" (וסתם צדיק ורשע הם בספירת היסוד, כנודע). אמרנו שיש בכך כמה דעות, אבל טוב לחוש לדעה הכי מחמירה, שחייבים לפרוע את החובות אפילו אם לא ירשת שום דבר (ועוד יותר, היות שיש בזה בזיון, אם היה בית דין כדבעי – שלדאבוננו אין כזה דבר היום – בי"ד היה יורד לנכסי הבן כדי להחזיר את חובות האב).

"מל ולא פרע כאילו לא מל"

ורמז עיקרי לשייכות המצוה של פריעת חובות האב לספירת היסוד: מצות היסוד, האות ברית קדש, היא מצות המילה, ובה כתוב "מל ולא פרע כאילו לא מל" – עיקר (שלמות) המצוה היא הפריעה, בה יש גילוי העטרה (על ראש צדיק, היינו ענין "צדקת הצדיק", שהאבא יתגלה לעיני כל כצדיק). בדרך מליצה, "מל ולא פרע" היינו מי שמסתפק במלה, שאומר "הריני כפרת משכבו" מן השפה ולחוץ (שאזי גורם ש"הודי נהפך עלי"), אך אם אינו מוכן להתייסר במקצת, לפרוע את חובות אביו (תיקון היסוד), כאלו לא מל – המלה שלו אינה שוה כלום. בחסד הבן עושה מצוות לזכות אביו וביסוד "פריעת בעל חוב מצוה" – כאן הבן מתעצם ומזדהה עם אביו ביותר, ומתגלה הקשר העצמי בין האב לבן, שחובות האב נחשבים כחובות הבן ממש ומצוה עליו לפרוע (לשון גילוי, גילוי הקשר העצמי בין האב לבן). לפי זה, הפירוש של "מל ולא פרע כאילו לא מל" פשוט יותר, המלה של האב כשלוה – התחייבותו להחזיר את  החוב – אינה שוה כלום אם הבן אינו פורע. לכן, על הבן לקיים את מלת האב כמלה שלו ממש. מצוה זו היא מצוה תמציתית ביותר – מצוה המגיעה עד מיצוי הנפש (של הבן להזדהות עם אביו). ועוד, מצוה היא לשון צוותא וחיבור, וכאן נעשה עיקר הצוותא והחיבור בין האב לבן.