ד. בענין רבא: על רבא דברנו ועל אביי לא מספיק. אמרנו שאביי משרש קין. יש כלל גדול אצל האריז"ל שכל מי שהוא משרש קין יכול לעשות גרים. שלשת הגדולים בבריאת נשמות גרים בחז"ל – ר"ע ובן עזאי ואביי. כולם משרש קין, אבל יש משהו שאביי עולה על כולנה – ר"ע ובן עזאי – שהוא בורא גרים בלי לפרוש מהאשה. בן עזאי כדי לברוא גרים היה צריך להיות רווק, ואצל רבי עקיבא ברא גרים בשנים שהלך ללמוד ופרש מאשתו. גר = רבא (מנעמה העמונית כנ"ל בשם האר"י). אביי בורא גרים, והגר הראשון שבורא זה רבא בעצמו (הכי מתאים לדעות שאביי גדול מרבא בשנים). אביי הכי גדול מכולם כי לא צריך לפרוש מהאשה, ולמה? כי היה יתום. נשמות גרים זה כי מתערב בנשמתם ניצוץ קין שלא נמשך על ידי הוריהם הביולוגיים. מי שהוא יתום הוא רגיש – צריך להתעמק באר"י איך זה בדיוק עובד – ובזכות זה שהוא יתום ומזרע קין יש לו רגישות לניצוצי קין שמתערבים בנשמות הגרים בפוטנציה שלא על ידי אב ואם.

איך יודעים שיש קשר בין שלשה אלה? כי כתוב שאביי כשבדחה דעתו אמר הרי אני כבן עזאי בשוקי טבריא. בן עזאי אמר כל חכמי ישראל חשובים לפני כקליפת השום חוץ מהקרח הזה – רבי עקיבא.

דבר שנוגע לכל בעית הגיורים היום: האריז"ל מסביר שכולם כקליפת השום חוץ מהקרח הזה, שכל חכם מוסמך יכול לגייר ולקרב, הכל כהלכה כמובן, אבל אומר שכל הגיורים (חוץ משל אלה ששרש הנשמה שלהם שייך לזה במיוחד, כמו, בדורות האחרונים, רבי זלמן זעזמיר, תלמיד אדמו"ר הזקן, שמסר את נפשו ממש לגייר גרי צדק) הם מהצינור הדק כקליפת השום – ביסוד יש צינור של ג"ק הטמאות, פסולת, ויש צינור של קדושה, זרע, וביניהם קרום דק כקליפת השום שהוא מק"נ. כל החכמים מגיירים גרים בבחינת קליפת השום, לכן כולם לפני כקליפת השום – מסוגלים לקחת מישהו מג"ק הטמאות, גוי, ולעשות אותו ק"נ (שהיא כבר קליפה יהודית, שדין יהודאין) – יש בזה גיור, אבל רק לק"נ (שלפעמים נכלל בקדושה גמורה, שעל כן הוא יהודי לכל דבר). אבל אני ואותו קרח – ר"ע – לא כך, אנחנו יכולים להעלות את ניצוץ הגר עד שרש קדושתו באצילות ואחר כך לברוא-להוליד מחדש כולו בקדושה. זה נושא מאד געשמאק בפני עצמו. מה נוגע לנו היום בגיורים? שכל הגיורים, גם של רבנים כמוסמכים וכהלכה, זה גיורים של קליפת השום – שזה רק קליפת נגה. קשה לומר זאת, כי אם זה גיור כהלכה צריך לקבל נפש אלקית, אבל כנראה שבתודעה שלו הוא ק"נ (כמו בינוני). המומחיות לברוא גרים שכולם בקדושה זה ר"ע ובן עזאי ואביי.

הם משלימים: רבי עקיבא שמעון בן עזאי אביי = לב בריבוע, ריבוע חשוב (מספר האותיות בקריאת שמע, מתאים לגר צדק שבא לכלל ישראל ובא ליחד את השי"ת, להתכלל ב"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", וד"ל). אם אני מוסיף לריבוע הזה קין, שכולם משרשו – שגם הוא מתחלק ב-לב – סה"כ זה לב פעמים הבל. רק קין אביי = עקיבא. קין רבי עקיבא = יה פעמים הבל. זאת אומרת ש-שמעון בן עזאי אביי = יז פעמים הבל. כלומר, הלב (פעמים הבל) מתחלק ל-יה ו-טוב, סוד טוביה (שמו של משה רבינו ע"ה).

רבי עקיבא נקרא קרח, כי הוא כמו הלויים – על ידי הגילוח נמתקו הגבורות בחסדים. בזהר יש ביטוי מיוחד לר"ע, חידוש כי זה לא ידוע כל כך – סבא חסידא. אף על פי שהוא מצד קין, גבורות, כ"כ המתיק עצמו שנקרא סבא חסידא. רבי עקיבא סבא חסידא = ישראל.

ה. ההפרש בין אדם ל-עצמו זה קסא = איני יודע. אדם כל כך קרוב אצל עצמו עד שלא יודע את עצמו – תכלית הידיעה שלא נדע. "למד לשונך לומר איני יודע" (= ז פעמים ענוה, מדת משה רבינו) לומדים ממשה רבינו ע"ה, ואיתא בכתבי האריז"ל שמשה = קפד קסא, ויש לומר שמצד קפד (אחורי עב דאבא) הוא יודע את עצמו ואילו מצד קסא (דאמא) הוא אינו יודע את עצמו, וד"ל.

אדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע = אין ועוד המשולש של אין (= אני פעמים טוב מאד).