אור ל-ז' אייר ס"ט – שלשים לקדוש שלמה נתיב הי"ד – בת עין

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. שלם וחצי

שלמה זה לשון שלמות. המקובל (מתקופת הראשונים) רבי אברהם אבולעפיא אומר שכדי להיות שלם באמת צריך לכלול את החצי עם השלם. הוא קורא לזה "שלם וחצי" (שעולה בגימטריא שלמות של כב בריבוע, סוד כב אתוון דאורייתא, בגימטריא יחד). מי שהוא בבחינת "שלם וחצי" הוא השלם האמיתי. מי שהוא רק שלם, או חושב שהוא שלם, הוא לא שלם – זו אשליה. השלמות האמיתית זה להיות "שלם וחצי" דווקא.

בלי גבול וגבול

בלשון החסידות, על פי המקובל – שהיה אולי תלמיד תלמידו של אבולעפיא – בעל עבודת הקדש, שלם וחצי היינו בלי גבול וגבול. הוא מסביר את זה שהקב"ה נקרא בזהר "שלמותא דכולא" (אוא"ס שלפנה"צ), ואומר שכדי להיות שלם הוא צריך לכלול בעצמו גם את כח הגבול, ואם הוא רק כח ה"בלי גבול" (אין סוף) הוא לא שלם באמת (וכידוע הרמז שאין סוף סוף – בחינת "עד ולא עד בכלל" ו"עד ועד בכלל" – עולה בגימטריא "סוד הוי' ליראיו" וכו', וד"ל). הוא הראשון שאומר שהשלמות של ה', אור אין סוף ב"ה – על דרך אבולעפיא – חייבת לכלול כח הגבול, שזה סוד החצי (הגם שכח הגבול בטל בתכלית בתוך כח הבלי גבול). גבול זה כמו להגיד שאני מוגבל, שאני רק חצי דבר ולא דבר שלם.

מחצית השקל – דבר וחצי דבר

זה כח הגבול, שאני מבין שאני סך הכל חצי דבר, כמו במצות "מחצית השקל" שכל אחד נותן דווקא מחצית ולא שלם (מחצית = מרדכי מרדכי). כל אחד צריך להבין שהוא רק חצי – או ביחס ליהודי אחר, שביחד הם שלם, או ביחס לקב"ה, שהיהודי הוא החצי התחתון והקב"ה הוא החצי העליון. כדי לקיים את הפירוש שהקב"ה חצי והיהודי חצי (הקדוש ברוך הוא יהודי = משה משה, לא פסיק טעמא בגווייהו), אז צריך לומר שהקב"ה עושה את עצמו רק חצי (מגלה את כח הגבול שבו כנ"ל) ובכך מתחבר עם היהודי שגם יודע שהוא רק חצי דבר.

[חצי דבר = שדי, שאמר לעולמו די. דבר חצי דבר = כ פעמים הוי' ב"ה, שלימותא דכולא. אני חצי דבר, ר"ת אחד, עולה שלמה, לשון שלמות כנ"ל. אמצעי התבות – נצב – סוד "אתם נצבים היום כלכם לפני הוי' אלהיכם וגו'" (בכל חמשה חומשי תורה יש י פעמים "נצב", כנגד י הסוגים שבהמשך "אתם נצבים היום וגו'", כאשר כל נצב בפני עצמו הוא סוד אני חצי דבר וזקוק לעוד נצב להשלימו, וד"ל), וסוד "אך כל הבל כל אדם נצב סלה" ("אך כל הבל כל אדם נצב" = משה, משרש הבל כנודע, "הבל כל אדם נצב" = מרדכי, "מרדכי בדורו כמשה בדורו"; ידוע שמרדכי = בלק בלעם, הבל כל אדם = בלק, נצב = בלעם, ה ה"נצב" האחרונים של התורה כולם בפרשת בלק ובלעם, ודוק), וד"ל.]

שתי חצאי צורות

המגיד הקדוש דורש את זה על הפסוק "עשה לך שתי חצוצרת כסף" ("עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם" = י פעמים שלמה). זו מצוה מיוחדת שנתנה למשה רבינו דווקא. משה הוא הכי שלם – רבן של כל הנביאים. ידוע ששלמה זה למשה. ואף על פי שמשה הוא הכי שלם הוא גם הכי ענו, תמיד עושה עת עצמו לא יותר מחצי, ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. דווקא בגלל שהוא הכי שלם באמת (שהשלם באמת הוא בעצם שלם וחצי כנ"ל) הוא הכי ענו – מרגיש עצמו חצי. לו יש מצוה מיוחדת – "עשה לך [בשבילך] שתי חצוצרת כסף", ולפני הסתלקותו נגנזו החצוצרות (עוד פעם אחת נאמר למשה רבינו בתורה "עשה לך" – "עשה לך שרף", שרף רמוז בנוטריקון "שתי חצוצרת כסף". "עשה לך שתי חצוצרת כסף" "עשה לך שרף" = 3094 = טוב פעמים יעקב = אחד פעמים רחל, המספר הראשון המתחלק גם ביעקב וגם ברחל, סוד הזיווג השלם בין תרין פלגי גופא דתפארת גופא, יעקב ורחל. שתי חצוצרת כסף = 1664 = 64 פעמים הוי', השאר = 1430 = 55 פעמים הוי', וד"ל). המגיד מסביר ששתי חצוצרות היינו שני חצאי צורות ("חצוצרת" כתיב, חצו צרת, צרת = משה משה, וד"ל), זו השגה שאני חצי צורה והקב"ה כביכול חצי צורה ומשלים אותי. הוא החתן ואני הכלה, וביחד אנחנו כביכול אדם השלם, אבל לבד זה רק "פלג גופא" (= ברא, כל מה שה' ברא הוא בעצם "פלג גופא", היינו מצד גוף הנבראים דווקא, שהגוף משתלשל מכח הגבול שבא"ס – פלג גופא לשון נופל על לשון – אך כדי שהנשמה האלקית תתלבש ותחיה ותפעל בתוך הגוף אף היא צריכה לצאת כביכול ממהותה העצמית הראשונה כשלם וא"ס ולהתגלות כ"חלק אלו-ה ממעל ממש", כאשר הדגש שבתוספת התואר ממש הוא על חידוש היות הנשמה האלקית רק חלק, וכמו שיתבאר לקמן בע"ה, כל זה בסוד "חלק קטן בורא מתלבש בחלק קטן נברא", חלק בורא שנעשה נברא, וד"ל).

שלם וחצי בשלמה

כל זה להבין שהשלם האמיתי, השלמה האמיתי, הוא גם שלם וגם חצי, ואם אין לו את שתי הבחינות האלה הוא לא שלם, וזה רק אשליה של שלמות. איך רואים את זה בתוך השם של שלמה? שלמה זה שלם – הקרי זה עם ו והכתיב עם ה, והאות ה רומזת לסוד החצי. הרמז העיקרי שעל פיו קובע אבולעפיא שהקב"ה הוא שלם וחצי הוא ממה שכך הוא היחס המספרי בין שתי האותיות הראשונות של שם הוי' ב"ה, ה-י היא השלם ("עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה") וה-ה היא החצי. לפי זה, את הרגשת השלמות (בעבודת השי"ת היינו ההרגשה שה' הוא השלם האמיתי והיחיד, הוא הכל ואני בטל אליו יתברך בתכלית וכלא חשיב ממש) מקבלים מאבא, שזה ה-י של שם הוי', ואילו את הרגשת החצי, שאני זקוק לעוד אחד להשלים אותי, מקבלים מאמא, מה-ה (שבעבודה היינו סוד ההשגה והאמונה ש"עבודה צורך גבוה" כמבואר במ"א). אז זה ששלמה הוא שלם-ה, זה רמז שבתוכו עצמו יש את השלם וגם את החצי, רק שהחצי מאד מאד מכוסה ונסתר בתוך השלם של שלמה, בדיוק כמו שכח הגבול מאד מאד מכוסה ונסתר בתוך ה"שלמותא דכולא" של אור אין סוף ב"ה לפני הצמצום – לא רואים שם את החצי, אבל הוא קיים שם.

שיר השירים אשר לשלמה

ככה זה "שיר השירים אשר לשלמה", "מלך שהשלום שלו", שכל השיר הוא מענין חו"כ, וכל אחד בפני עצמו הוא "פלג גופא". הפשט של הביטוי שיר השירים הוא שיש כאן שיר אחד שלם המורכב משני שירים, שיר הכלה לחתן (= תענוג תענוג) ושיר החתן לכלה (= תענוג תענוג, יחד עולה הכל לוי בריבוע כללי, "הפעם ילוה אלי אישי", וד"ל; הכלה לחתן = החתן לכלה = מרדכי מרדכי הנ"ל, ודוק. השיר האחד, השלם, הכולל את שני חצאי השיר, את שיר הכלה לחתן ואת שיר החתן לכלה = 2626 = אלהים בריבוע פרטי, סוד "אני אמרתי אלהים אתם", וד"ל), שכל אחד משני שירים אלה הוא בחינת חצי, פלג גופא, ודוק.