ג. "חלק לשבעה וגם לשמנה" – פרצוף פירושי חלק

שוב, בכמה וכמה הזדמנויות דברנו על הפירושים השונים שיש ב"חלק אלוה ממעל ממש". הרי סודות התורה הם בתוך האותיות והמלים, וכדי להבין דבר לעומק צריך להתבונן בשרש המלה, עם כל גווני הקשת של משמעויות המלה. לכן, היות ש"חלק" זו מלה כל כך חשובה, שיהודי הוא "חלק אלוה ממעל ממש", אז ראוי מאד להתבונן, וכדרכנו גם לבנות פרצוף של פירושים שונים לביטוי זה.

יש פסוק בספר קהלת – "תן חלק לשבעה וגם לשמונה". כך אומר החכם מכל אדם, שלמה המלך, ששלמה שלנו נקרא על שמו (שלמה נקרא קהלת על שם שהקהיל קהלות בישראל ללמדם תורה ומוסר אלקי. כך גם לגבי שלמה שלנו, מעתה עיקר העסק שלו הוא להקהיל קהלות בישראל וכו', וד"ל). אז יש פסוק שאומר שלמה, "תן חלק לשבעה וגם לשמונה". איך חז"ל מפרשים את זה? בשתי צורות, שני פירושים (במסכת עירובין). פירוש אחד אומר ששבעה זה "שבעה ימי שבתא" – שבת שלום, זה שלמות, אבל יש קשר למושג חלק, "תן חלק לשבעה". שבעצם כל השבוע, כל ימי השבוע, נכלל ונקרא בשם שבת – הכל זה שבת, "יום ראשון בשבת" וכו', יש שבעה חלקים בשבת הזאת, עד כדי כך שגם יום השביעי עצמו הוא גם חלק. מה זה "וגם לשמונה"? שמונת ימי מילה, "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". זה פירוש אחד בחז"ל. הברית היא "עד שתעבור עליו שבת אחת", ובכלל יש קשר פנימי בין ברית מילה לברית של שבת. שני הפירושים קשורים לזמן, השני קשור למועדי השנה – שבעה זה שבעת ימי הפסח ושמונה זה שמונת ימי החג (סוכות). זה שני פירושים בחז"ל ל"תן חלק לשבעה וגם לשמנה", אבל לעניננו נאמץ את הפסוק ונאמר שצריכים להיות שבעה פירושים שונים במלה חלק, או שמונה פירושים.

חסד: תן "מלחמך ומשלך" – משפיע בעצם

פירוש הפסוק לפי רש"י

שני הפירושים שאמרנו זה בחז"ל, זה דרוש, אבל איך רש"י מפרש את פשט הפסוק? שהפסוק מדבר במצות צדקה – "חלקת מלחמך ומשלך [תוספת מאד מענינת של רש"י, למה צריך להוסיף 'משלך'? סימן שצריך לתת את העצם שלך. יתכן ש'מלחמך' זה בששת ימי החול ו'משלך' זה בשבת] לשבעה צריכי חסד, חלק עוד לשמונה שיבואו אחריהם ואל תאמר די". לא רק להוסיף שמיני, אלא עוד שמונה, ולא להגיד שחלקתי כבר מספיק. אז בסוף יוצא שצריכים לחלק ל-15 (יה – שלם וחצי). גם כאן אנחנו רואים ש"תן חלק" זה מתן צדקה (= פלג אלהים, וכפי שיתבאר), לחלק כסף לנצרכים – "צריכי חסד" בלשון רש"י. ודאי כאן יש איזה פירוש שקשור לספירת החסד. [לחלוק זה לתת, ושני השרשים – חלק נתן – הם ר"ת חן, כאשר שאר האותיות עולות י"פ חן].

"שחלק מחכמתו ליראיו"

כשרואים חכם מחכמי ישראל בתורת הוי' אומרים "ברוך אתה הוי' אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו" – "ליראיו" רומז לפסוק "סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם", שזה סוד השבת, סוד השלמה ("מזמור שיר ליום השבת" ר"ת שלמה). כשרואים חכם מאו"ה, להבדיל, גם צריך לברך ברכה – "בא"ה אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם". אז יש כאן שני שינויים – אחד שלא אומרים "שחלק" אלא "שנתן", ושינוי שני שיותר פשוט, שאצל חכם יהודי אומרים "ליראיו" ואצל חכם גוי אומרים "בשר ודם" (אם כי ש"בשר ודם" = תלמיד חכם וגם בר נש, בכל אופן הפשט ברור ש"בשר ודם" זה כמו שאמרנו קודם, שכל הבשר ודם שיש בעולם לא שוה ירא אחד).

מה שמענין, בתור מאמר מוסגר, שבשניהם יש כן מילה זהה – "מחכמתו". אם יש את המלה הזהה "מחכמתו", סימן ששתי החכמות – שלכאורה זה מן הקצה אל הקצה, חכמת ישראל שהיא חכמת התורה נקראת "מחכמתו" של הקב"ה, וגם החכמה של החכם מאו"ה, המדען, נקראת "מחכמתו" של הקב"ה. אז אם רוצים לחפש אסמכתא הכי הכי בסיסית שגם המדע זה חכמת ה', וממילא בסופו של דבר צריך לחבר אותו עם התורה, שהתורה זה חכמה עילאה והמדע זה חכמה תתאה, חכמת שלמה דווקא, זה מהנוסח של שתי הברכות האלה.

רק שעיקר ההבדל זה המלה הראשונה, שבברכה הראשונה כתוב "שחלק" ובברכה של או"ה כתוב "שנתן". הייתי חושב בהשקפה ראשונה ש"נתן" זה מאד יפה, "כל הנותן בעין יפה הוא נותן", אבל פשוט כאן ש"חלק" צריך להיות אין סוף יותר. מה ההבדל? יש הרבה הסברים, אבל הכי פשוט לעניננו – כשהקב"ה חולק מעצמו יש את העצם שלו בתוך החכמה שהוא חולק עם הירא, כי אנחנו שני חצאים, שתי חצוצרות כסף (הקב"ה והחכם היהודי, וכידוע ש"כסף" לשון כיסופין – לכל חצי צורה יש כיסופין אדירים להתחבר עם החצי השני, וזה קשור בעיקר לסוד החכמה האלקית שכוספת ביותר להגיע ולהשיג את האחדות האמיתית, כמבואר באריכות במ"א איך שגם המדע, ככל שמתקדם ועולה לקראת התורה, שואף וכוסף להגיע להבנה אחדותית של כל המציאות כולה, שבסופו של דבר יתגלה כ"הוי' אחד ושמו אחד", וד"ל), אז הוא מתחלק איתו, "שחלק מחכמתו ליראיו" (ר"ת שלם). לגוי הוא נותן איזה חכמה, ויפה מאד שהוא נותן לו בעין יפה – בלי זה לא היו כל החידושים, התגליות המופלאות של המדע החדש. רואים שכשהקב"ה נותן חדושי מדע הוא נותן בעין יפה – כן ירבה. אבל זה לא חלק, זה לא נקרא "שחלק מחכמתו". אז מה נלמד מזה? שלחלוק זה "מלחמך ומשלך" בלשון רש"י, שהוא נותן מעצמו ממש. זה נקרא חלק, שזה פירוש רש"י על הפסוק "תן חלק לשבעה" – שככה צריך לתת צדקה ליהודי, לתת לו גם מהלחם וגם "משלך". זה כמו שחז"ל אומרים שמי שנותן ולא מפייס, לא בסבר פנים יפות, זה "חצי דבר" לגמרי, לגריעותא. צריך לתת "מלחמך ומשלך", וגם אף פעם לא להסתפק ולהגיד שנתתי די – אם נתת לשבעה תן לעוד שמונה. שוב, בסוף מקבלים יה, שלם וחצי, 15.

יהודי – משפיע בעצם

אם כן, הפירוש הראשון – אנחנו מפרשים לפי סדר הספירות (אח"כ נצטרך להבין מה זה שמונה) – ש"חלק אלוה ממעל ממש" זה כמו "מלחמך ומשלך". תכונת הנשמה להיות משפיע בעצם, תכונה של אברהם אבינו, ומאיפה מקבל את זה? כי ה' נותן לו חלק בתוכו. פעם שאלו את הרבי מה ההסבר הכי פשוט להבדל העצמי בין יהודי לגוי – למי שבחוץ, שלא שמע אף פעם שיש הבדל אמיתי בין יהודי לגוי – אז אמר שצריך להסביר שיהודי הוא משפיע בעצם וגוי הוא מקבל בעצם. אז צריך גויים – אם יש משפיע צריך מקבל. גם אברהם היה צריך גוים בשביל להשפיע להם. הוא ישב בחוץ "שומר ומצפה מתי יבוא אורח" – "שומר מצוה [בחוץ, במקום הרע דווקא] לא ידע דבר רע [ששמירת המצוה, הצפיה לקיום המצוה, שומרת מיניקת החיצונים ושואבת מתוך החיצונים את הנצוה"ק שבהם]" – והאורחים היו גוים. צריך את הגוי, כי הוא המקבל, ואברהם משפיע בעצם – הגוי צריך לקבל, אם הסדר עובד טוב. זה שיהודי הוא משפיע בעצם זה הפירוש הראשון של "חלק אלוה ממעל ממש", על דרך "שחלק מחכמתו לבשר ודם".