חיפוש בתוכן האתר
| ז אייר תשס"ט - שלשים לקדוש שלמה נתיב הי"ד - דף 4 |
 |
 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL גבורה: כח המחלוקת בקדושה חוש במחלוקת לשם שמים נאמר את זה בקיצור, כי רוצים לחזור לזה, שזה יהיה העיקר שלנו הערב: הפירוש השני זה שחלק הוא לשון מחלוקת. מחלוקת זה נשמע משהו גרוע ביותר, אבל פותחים פרקי אבות – שלומדים כעת בימי ספירת העומר כהכנה למתן תורה – ורואים שיש "מחלוקת לשם שמים" שזה טוב מאד, "שסופה להתקיים". זו מחלוקת הלל ושמאי. יש מחלוקת שאינה לשם שמים, מחלוקת קרח וכל עדתו. יש גם רמז מופלא ביותר בגימטריא, ש"הלל ושמאי" שוה בדיוק חצי מ"קרח וכל עדתו" (יש הרבה הסברים למה כתוב קרח וכל עדתו, ולא קרח ומשה, בכל אופן התנא ודאי גם כוון לגימטריא, שהשלם זה קרח וכל עדתו והחצי זה הלל ושמאי). בכל אופן זו מחלוקת טובה. כשלומדים תורה בעיון בדבוק חברים המחדדים זה את זה בהלכה, זה נקרא "מלחמתה של תורה", בלי מחלוקת זה לא הולך – אין תורה בעיון בלי מחלוקת. זה בגלל שכל יהודי הוא חלק, הוא צד, ו"כשם שאין פרצופיהן שוין אין דעותיהן דומות". זה חייב להיות ככה, ככה ה' רוצה – רוצה מחלוקת לש"ש בתוך עם ישראל. זה כנראה כי גם לה' יש איזה כיף במחלוקת, שגם בשמים הוא משתעשע. הרי לה' יש שעשועים עצמיים, וזה בתורה הקדומה, שאומר שאליעזר בני אומר ככה ומאיר בני אומר ככה – הם חולקים אחד על השני, אלו (בית הלל) מתירים ואלו (בית שמאי) אוסרים – איזה כיף שיש פה מחלוקת, ו"אלו ואלו דברי אלהים חיים". כתוב בחסידות ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים" זה השעשועים העצמיים של הקב"ה, בחינת יצחק, "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי". ומה הצחוק של התורה? שאחד אומר הפוך מהשני. זה יכול להיות רק בתורת ישראל, שבכל התורה אחד אומר לבן ואחד אומר שחור (אחד אומר לבן אחד אומר שחור = בראשית ברא = כתר מלכות, וד"ל). עד כאן זה פירוש אחד פשוט, שה' נותן לך חלק – שאתה "חלק אלוה ממעל ממש" – זה שהוא מכשיר אותך ומכין אותך שתוכל לחלוק על מישהו. לכאורה זה בדיוק ההיפך מהפירוש הראשון של חלק – הפירוש הראשון שתהיה משפיע בעצם, שתוכל לחלוק את עצמך עם מישהו, והפירוש השני שתוכל לחלוק על מישהו. מחלוקת על הרשעים עד כאן אמרנו שהחוש במחלוקת לש"ש זה רק לש"ש, שזה הלל ושמאי, שממש חולקים וזה הגיע לדברים מאד חמורים, ואף על פי כן כתוב "את והב בסופה" – "והב" לשון אהבה (ו-והב גם בגימטריא אהבה), אהבה עזה כמות וקנאה קשה כשאול, "רשפיה רשפי אש שלהבת יה" זה דווקא ה"והב בסופה" שלאחר מחלוקת לשם שמים. אבל אנחנו נסביר בהמשך – לזה נחזור – שיש גם פירוש הרבה יותר פשוט של מחלוקת. לא שהלל ושמאי חולקים, אלא שיש דברים שצריך לקום ולהתקומם ולחלוק עליהם – לומר "אני חולק", לא בגלל שאתה חכם כמוני והמחלוקת שלנו הוא בעצם השעשוע האלקי שיש במלחמתה של תורה, אלא זה בגלל שאני חושב שאתה רשע, אתה היהודי (שבעצם אתה טוב) מתנהג כרשע, אתה מתנגד לה' ולתורתו, או במודע או שלא במודע. אם אתה רשע, ואתה עושה דברי פשע ורשע, אז אני חייב לקום ולהתקומם נגדך – ושוב, ברור שזה שייך לכח הגבורה בנפש. הרי קודם כל יש מצות מחאה. גם במקום שאתה לא יכול לעשות שום דבר, אבל אתה חייב לקום ולמחות – שומו שמים – ואם אתה לא עושה את זה, אתה מתחייב בנפשך. כח המחלוקת של משה איך זה הולך עם הפירוש של "קרח וכל עדתו" ולא משה וקרח? יש פירוש שמשה לא חולק, אלא שכל המחלוקת זה בישול פנימי במפלגה של קרח (תיכף נדבר על מפלגות) – מפלגה לשון פלג, פלוגתא, ולכן כל המחלוקת שם בפנים, על ראשות המפלגה ועוד ענינים שנוגעים למפלגה. ככה נוהגים לפרש את זה שלא כתוב "מחלוקת משה וקרח" אלא "מחלוקת קרח וכל עדתו". יש פירוש שני, ואפשר לומר שהוא יותר פשוט ואמיתי, שאכן יש מחלוקת בין משה לקרח, אבל אי אפשר לקרוא לזה מחלוקת שאינה לשם שמים, כי קרח הוא לא לשם שמים אבל משה הוא כן לשם שמים. מחלוקת לש"ש ששניהם לש"ש זה יכול להיות רק מחלוקת הלל ושמאי, ומחלוקת שכולה לא לשם שמים זה מחלוקת קרח וכל עדתו, אבל אין הכי נמי שיש מחלוקת אמיתית בין משה לקרח, רק שמשה לש"ש וקרח לא לש"ש, ואת זה חייבים לדעת. כמה שמשה, השייך לימין, זה התכללות וענוה – כשמגיע קרח הוא חייב לחלוק עליו, עד כדי שהתפלל שה' לא יקבל את חלקו בקרבן צבור. זה בדיוק ההבדל בין ה"חלק אלוה ממעל ממש" של הנפש האלקית לבין הנה"ב, שלנפש הבהמית יש גם טבע מאד חזק לחלוק, אבל הכל לא לשם שמים, להיפך. [מאיפה יודעים שיש משהו דווקא במשה, נשמה כללית וכו' ששיך למחלוקת? מהרמז המפורסם ש-משה ר"ת מחלוקת שמאי הלל, שהבעל שם טוב עצמו מביא ודורש בשם המגלה עמוקות. באריז"ל כתוב שמשה היינו ר"ת משה-שת-הבל, אז כמו שזה שרשיו – מאין באת – זה גם משה-שמאי-הלל (לאן אתה הולך), הפיתוח של משה. "[אשר עשה משה] לעיני כל ישראל" = משה שמאי הלל. אבל מחלוקת שמאי הלל = 1000, האלף אורות שנמסרו למשה בשעת מתן תורה. 1000 ועוד משה = כתר כל הכתרים (מה שצריך לכוון בקדושת כתר לפי האריז"ל) = פישון גיחון חדקל פרת (כל ארבעת הראשים המתפרשים-מתפלגים מגן עדן, וראה לקמן בסוד הפישון) = שלמות פלגנות (ה"שלם וחצי" המבוקש כאן, כדלקמן באריכות).] הפירוש השני של "חלק אלוה ממעל ממש" זה היכולת, הכח הנפשי, לקום ולומר "אני חולק עליך"! אמרנו שיש בזה שתי מדרגות, או בין חכמים בבית המדרש, שזו היא דרכה של תורה, מלחמתה של תורה, וזה הכל לשם שמים. או שזה לא בהקשר הזה, ומה שנוגע לנו ביותר זה לא בהקשר הזה, אלא בהקשר שעושים עול – לכל עם ישראל מישהו עושה עול – וחייבים אנשים בישוב הזה, ובעוד ישובים כיוצא בו, לומר "אני חולק", אני אופוזיציה של הממסד הזה. אם אין את הכח לקום ולומר "אני חולק" אז חסר בכח של ה"חלק אלוה ממעל ממש" שלך. לזה עוד צריך לחזור, כי זה מה שמשלים באמת את שלמה. כדי שיהיה שלמה שלם הוא צריך להיות עם כל ה"תן חלק לשבעה", עם כל שבעת הפירושים.
|
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד