נצח והוד: חלקי זמן וחלקיקי אור

הנצח וההוד הן שתי ספירות שתמיד הולכות יחד, כזוג, "תרין פלגי גופא". כאן נחזור למשמעות הכי פשוטה במלה חלק – שזה חלק של משהו. יש שני הקשרים עמוקים בקבלה שיש בהם חלקים, דברים שבנויים מ'חלקים':

חלקי שעה – שיעור נשימה ממוצעת

אחד זה המושג זמן. כל אחד יודע וזוכר שלפני שמברכים את החדש כל שבת מברכים מכריזים את המולד וכשמכריזים את המולד אומרים באיזה יום, באיזה שעה וכמה חלקים. התכלית זה להגיע לחלקים. מה זה חלקים של זמן? שבתוך שעה אחת יש 1080 חלקים (1080 = ג"פ "חלק אלוה ממעל", חזקה של שלשה חלקים). בכל דקה (בלשוננו) יש חי חלקים, היינו שחלק זה שלש שניות ושליש (לפי איך שאנחנו מחשבים). כל שיעור בתורה מתקשר לאיזו תופעה מוחשית, ולאיזה תופעה מוחשית מתקשר חלק? אומר רבי שלמה קלוגר (מגדולי המשיבים, כפי שמכנה אותו הצ"צ), בתחלת או"ח, שזה השיעור של נשימה ממוצעת, נשימה בינונית. יש לפעמים שיש עוד חלקיק זמן יותר קטן, שנקרא רגע – בכל חלק יש 76 רגעים, היינו שכל רגע זה בערך 1 חלקי 23 משניה. בכל שניה שלנו יש בערך חיה רגעים. מה זה כשיעור מוחשי? אומרים שזה הרף עין. אם באמת יש תנועה יותר מהירה מזה, אתה לא יכול לראות את זה. כמו בסרט, אם הסטילס עוברים יותר מהר מהרף עין זה מתקבל לעין האדם כרצף אחד. כשאנחנו מכריזים על המולד איננו יורדים עד לרמה של רגעים, מסתפקים ברמה של חלקים. ושוב, חלק לפי רש"ק זה שיעור הזמן של הנשימה הממוצעת של האדם. כלומר, לפי דבריו – אפשר לנסות עם סטופר, כל אחד ואחד – כשאדם לא רץ, לא בתנועה מהירה שמגבירה את תדר הנשימה, ולא ישן שאז הנשימה ארוכה יותר, אז הוא נושם חי נשימות כל דקה, 1080 נשימות בשעה. יש בדבר הזה סודי סודות, שאין כאן המקום להאריך בחשבונות, ורק רוצים כאן את המושג הזה שחלק של זמן זה נשימה.

"חלק אלוה" – נשימה אלקית

אם רוצים לקשר את זה למה שהקב"ה נותן נשמה וקורא לה "חלק אלוה ממעל", שיש את זה לכל יהודי, ואני רוצה לפרש ולדרוש את זה, הכוונה שנותן לכל יהודי חלק אחד של זמן. גם הזמן של הקב"ה זה "עצם בלתי מתחלק", ואף על פי כן הוא גם מתחלק. כמו שאמרנו קודם שהחלק הוא חלק-לא-חלק. מה זה חלק אחד של הזמן של ה'? לפי הפירוש הזה זה נשימה אחת של הקב"ה. הדבר הזה הוא מאד מאד מתאים, לקרוא לנשמה "חלק אלוה ממעל ממש", כי כתוב "וייצר הוי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", וזה מאד קשור לאיך שאדה"ז מסביר מה זה "חלק אלוה", שמיד מביא את הפסוק הזה ואת הזהר (שאין לנו) ש"מאן דנפח מתוכיה נפח", שהנשמה זו נשימה אחת של הקב"ה, "ויפח באפיו נשמת חיים" (בכל בקר אנו מברכים את ה' "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי וגו'", טהורה-בראתה-יצרתה-נפחתה כנגד אבי"ע, "כל הנקרא בשמי וכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", "יצרתיו אף עשיתיו" סוד "וייצר... ויפח באפיו וגו'", ודוק. הרי נהי"ם שייכים לעשיה דווקא, וראשית העשיה בנצח, סוד נפיחת הנשמת חיים באף האדם הנוצר זה עתה עפר מן האדמה, וד"ל). אז מה יכול להיות יותר מתאים מאשר לדרוש את חלק כנשימת ה'. יוצא שאורך החיים של אדם, "הלא צבא לאנוש עלי ארץ", השבעים שנה של האדם לפי זה היינו נשימה אחת של ה'. אחד הסודות החשבון הזה של זמן, שאם מוצאים יחס בין חלק של זמן ליום אחד שלם – אמרנו שבכל שעה יש 1080 חלקים, ואם מכפילים את זה פי 24 אז היחס בין חלק לבין יום שלם, באורח פלאי, זה אותו יחס בין יום לבין שבעים שנה (ליתר דיוק, 71 שנה, סוד המופלא מעל לשבעים, וד"ל). רמז מופלא ביותר שהשבעים שנה, שזה "הלא צבא [זמן מוגבל, אמרנו שחלק זה כח הגבול שבאין סוף; כל איש צבא צריך לדעת שיש לו זמן מוגבל – זמן מוגבל לשרת, ועוד יותר חשוב זמן מוגבל מאד לבצע את המבצע] לאנוש עלי ארץ", וזה בעצם נשימה אחת של ה'. אז כל יהודי זה נשימה אחת של ה'.

רגע אחד וחיים נצחיים

למה הפירוש הזה שייך לנצח? כי שייך לחיים נצחיים. כל מה שקשור לזמן קשור לספירת הנצח, במיוחד כאן שאם כי מצד אחד זה זמן מוגבל, "הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו", אך מאידך "התופס בחלק מן העצם תופס בכולו". הזמן של ה' הוא עצמי, וממילא מי שתופס שאני נשימה אחת של ה' – יש לי בעצם חיים נצחיים. גם הנשמה של שלמה, שה"צבא" שלו היה קצר, אבל אם תופסים את הצבא הקצר כנשימה של הקב"ה, שזה חלק מהזמן של הקב"ה, זה זמן אין סופי. זה סוד השארת הנשמה, הנצחיות של הנשמה. אמרנו שכל מה שה' נותן באדם הוא גם מכשיר את האדם למסור את זה הלאה. כלומר, שאם ה' נופח נשמת חיים לתוך האדם, שזה החלק של הזמן שלו – הנשימה שלו – אז הוא גם נותן כח ביהודי להפיח רוח חדשה בזולת, להפיח נשמה בעם. הרבה פעמים אמרנו שכאשר מחלקים את עם ישראל לשבע קבוצות טהורות, שבע חיות טהורות, אז החלק של עם ישראל שה"זהיר טפי" שלו זה להחיות את ארץ ישראל בדור שלנו הוא כנגד ספירת הנצח. שוב, מי שהנשמה שלו נתפסת אצלו כהפחת רוח ה' בי, אז הוא גם מסוגל – זה מה שה' נותן לו (חולק עמו) – להפיח רוח חדשה ותקוה בעם כולו.

זה הפירוש הרביעי של חלק, שכולו בדרך דרוש. אמרנו שלפי המדקדקים יש רק שתי משמעויות, חלק או חלק, אבל אנחנו דורשים לפי משמעויות שונות שהמלה חלק מקבלת.

"יחלק אור"

איזה עוד 'חלק' יש? זה קשור מאד למדע של היום. בסוף ספר איוב, אחרי כל הויכוח בין איוב לרעים שלו, וגם אחרי הדברים של "אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם" (ש-אליהוא בן ברכאל עולה משיח, ורם זה אברהם אבינו), הקב"ה מגלה לאיוב מתוך הסערה – מתוך סערת הויכוח הקודם (סימן שכדי שה' יתגלה אליך צריך להכנס לסערת הויכוח, על דברים העומדים ברומו של עולם, שזה סערת הויכוח בדורנו) – ה' שואל אותו נ שאלות (כנגד נ שערי בינה, כפירוש הראב"ד בהקדמתו לס"י), החל מ"מי הוליד אגלי טל" (מבואר אצלנו שבתבת "אגלי" יש חיבור של לשון חלק-טפה-חלקיק ולשון גל, והרי טל רומז ל"טל אורות" וכמו שיתבאר סוד חלקי האור תיכף). שם יש ביטוי "אי זה הדרך יחלק אור [יפץ קדים עלי ארץ]" ובפסוק הבא "מי פלג לשטף תעלה [ודרך לחזיז קֹלות]" – פסוק של חלק ופסוק של פלג. נתחיל מהשני, "מי פלג לשטף תעלה" – אם הגשם לא היה מתפלג לטפות, ולכל טפה יש כתובת (כמו שאומרים שלכל כדור יש כתובת), אז זה היה הורס את העולם. לכן צריך שה' עצמו יפלג את השטף לתעלה. את הטפות רואים, אבל לא רואים שהקב"ה שולח כל טפה דרך תעלה מיוחדת. יש מהענן עד הארץ תעלה לכל טפה. האם אתה איוב מכיר את הסוד הזה של התעלות של כל טפה שהקב"ה מפלג?! [כיוצא בכך, מסיים הפסוק, יש לתת דרך ל"חזיז קולות" – לדאוג שהברק והרעם לא יצאו ביחד, בלי מדה ומשקל, ויחריבו את העולם (כפירוש המלבי"ם; התרגום פרש זאת על דרך לעננים, רש"י על כך שהקולות אינם יוצאים יחד שאז היו בלתי נסבלים, והרלב"ג על כך שה' מתוה לברק ולרעם דרך לרדת למטה בניגוד לטבעם)].

פירוש המלבי"ם – הקדמה לתפיסת האור כגל וחלקיק

אז מה כתוב קודם? אותו הדבר לגבי אור, שזה אור השמש – האם אתה יודע איך ה' מחלק את האור?! במלבי"ם שם תראו משהו מופלא, שכנראה מקדים את המדע בכך שמסביר שיש לאור שתי תופעות שאי אפשר להסביר איך פועלות יחד – אחת של חלקיק ואחת של גל. אומר את זה טפה בצורה אחרת – "באיזה אופן יחלק האור והקדים ויפיצנו לפני זריחת השמש, וידוע שסבת התראה אור קודם עלות השמש הוא מה שישתבור קרני השמש בתוך האויר והאדים הסובבים את הארץ, וגם בזה יש שאלות הרבה אם האור הוא חומר נזילי או מתפשט באויר ומתעורר ע"י תנועת המאיר, שבכל זה נחלקים החכמים, והדברים נעלמים ונסתרים" – לכן צריך להעמיק בפירושו, אבל זה משהו מופלא מאד שאומר שם ונוגע למדע היום. האם אתה יודע איך יחלק אור? איך הקב"ה עושה מגלי האור חלקיקים, פוטונים? הפסוק גם אומר שם שלכל פוטון ה' בורא נתיב, כמו שלכל טפה יש תעלה. גם בשמים, לכל חלקיק אור יש מסלול שהקב"ה יוצר ובורא יחד עם חלקיק האור. טפות הגשם זה מהענן עד כדור הארץ, אבל חלקיקי האור זה מהשמש עד לארץ. [התרגום, ראב"ע והרלב"ג בפירושו השני והמועדף מפרשים את סיום הפסוק, "יפץ קדים עלי ארץ", כמתאר את חלוקת-הפצת הרוח – רוח קדים – אך רש"י (ועוד) פרשו כי "קדים" הוא כינוי נוסף לשמש ואורה העולים מקדם, מהמזרח].

[השלמה: חלקיק בלתי מתחלק

ותוספת לגבי עצם המלה חלקיק (העולה רמח, שהוא מספר החלקיקים ביקום לפי תאוריה חדשה): מלה זו כבר מופיע ד"פ בספר אמונות ודעות לרס"ג (לפי התרגום מערבית לעברית), והוא מגדיר חלקיק – כמו שחשבו להגדירו בפיזיקה – כחלק הכי קטן במציאות, "דק מן הדק", שאינו מתחלק עוד. אם כן, החלקיק הוא סוד הופעת העצם בעולמנו הגשמי. זה כמו שהיונים חפשו את האטום, החלקיק האחרון שלא מתחלק. רואים שיש משהו בחלקיק שהוא עצם, שכל עצם בלתי מתחלק. לפי זה ממש כפתור ופרח.]

חלוקת האור – חלוקת "הוד מלכות"

קודם שואל את איוב – האם אתה יודע איך עושים חלקיקים של אור? אז שואל – האם אתה יודע איך מפלגים שטף מים לתעלות? אחרת זה היה הורס את העולם. אותו דבר, אם לאור לא היתה תופעה של חלקיקים גם היה הורס את המציאות – זה היה שטף של אור. לחלק אור לחלקיקים זה המקביל של חלוקת זמן לחלקים. אז אם אמרנו שלחלק זמן לחלקים זה בנצח, לחלק אור לחלקיקים זה בספירת ההוד. שהוד זה באמת הוד מלכות, זה אור – אורה. אבל צריך שתהיה בו התופעה של חלוקה לחלקיקים (שאז נעשה ההוד מלכות בסוד הדר, "הוד והדר", ו"ברב עם הדרת מלך", ברב עם דווקא, כאשר כל אחד ואחד מהעם זוכה לקבל חלקיק מאור המלך, ובסוד הנאמר בדוד המלך בהעלותו את ארון הקדש לירושלים בשמחה "ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת", וד"ל. ורמז: "חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת" = 2556 = המשולש של 71, חי חי פעמים וחי בהם, סוד עב ד-מה כנודע, 26 ועוד 45, יש כאן 26 אותיות, ודוק).

נצח והוד – חלוקת השפע

איך אני יודע בכלל שנו"ה זה כח לחלק ממש? הרקיע של נו"ה נקרא שחקים, שבגוף זה הכליות, שלפי הקבלה הן מחלקות את שפע הזרע לטפות רוחניות. הכליה הימנית, הנצח, מחלקת כנראה את הממד הרביעי-הפנימי, ממד הזמן, ואילו האור (שיותר גשמי מהזמן) מתחלק לטפות זרע (ברוחניות עדיין) זה הכליה השמאלית (זרע = רז סוד, רז = אור). זה נקרא "כליות יועצות", לדעת איך ללמד. כך מסביר בפירוש בספר התניא באגה"ק, שהפעולה העיקרית של הכליות – נו"ה – לחלק לחלקים, מינון. אם מדובר בחינוך של אבא זה לחלק את החכמה לשיעורים. שאפשר להאכיל בכפית את התלמיד. אם אתה לא יכול להאכיל את התלמיד בכפית אתה הורס אותו. החלוקה לזמן – שאי אפשר הכל בשיעור אחד, יש זמנים. וגם את האור הגדול צריך לדעת איך לחלק לחלקיקים של אור, לפוטונים. שוב, החוש לחלק זה מתחיל מהקב"ה בבריאת העולם, כמו שכאן שואל את איוב, אבל כמו שאמרנו – זה חוש שניתן, שחולק, לכל "חלק אלוה ממעל ממש". החסד זה "יומא דאזיל עם כולהו יומין" – החולק שייך לכולם, כי בכל הפירושים ה' חולק מבחינתו לכל יהודי שמקבל מאתו חלק אלוה ממעל ממש.