[השלמה: "חלק לבם עתה יאשמו"

יש פסוק בהושע שבפשטות מגנה לחלוטין את המחלוקת – "חלק לבם עתה יאשמו [הוא יערֹף מזבחותם ישֹדד מצבותם]". יש בזה שני פירושים: או שלבם חלק על הקב"ה ועל התורה – פסוק של פורענות – וברגע ש"חלק לבם", מלשון מחלוקת, שחלקו על ה', אז "עתה יאשמו", הם נאשמים. יש פירוש שזה פסוק מגנה מחלוקות ומתאר את התוצאה שלהם – רש"י מביא בשם מדרש אגדה כי רק כאשר יש מחלוקת בעם ישראל שולט בהם השטן המקטרג והמלבי"ם אף מפרש כי כשה' רוצה להפרע ולהאשים את עם ישראל פועל שתהיה מחלוקת בעם ישראל, "חלק לבם" לכן "עתה יאשמו", על זה הם נתפסים. זה בגנות המחלוקת. איך אפשר להעלות את זה בדרך החסידות (שהופכים-סותרים כל פשט, בדרך הנסתר, מלשון סתירה כו', כנודע)? בפרק בעבודת ה' כתוב שעיקר התיקון של רגש האשמה זה לקבל את זה. אם אני מפנים את ה"חלק לבם", מפנים את הענין הזה שבאמת אני רק חלק, ולאו דווקא חלק מן העצם שהוא כל העצם – והסימן שאני חולק על אנשים, ולפעמים על התורה, ולפעמים על ה' – אז אפשר להגיע להאשמה עצמית חיובית, "עתה יאשמו", שאני לוקח את האשמה על עצמי ולא משליך על מישהו אחר.]

הכח משלמה הי"ד: שלמות עם הגורל ועם העם יחד עם הכח למחות ולשנות – להיות אופוזיציה פעילה

שלמה הי"ד, שהוא שלמות, חולק לנו עכשיו את הכח לחלוק על מי שצריך לחלוק בענין הרצח שלו, מתוך זה שיש גם נקודה פנימית של שלמות, שאני שלם, שלם עם הגורל שלי ושלם עם כל יהודי שבעולם. אבל זה לא אומר שאני לא קם ולא חולק, שאיני תובע את עלבוני ממי שצריך לתבוע, שאיני מסיק מסקנות ולא מתקן תקנות בתוך הישוב לאור מה שקרה. כל הדברים האלה באים מכח הפלג שבי. שוב, אם אנחנו זורמים עם המדינה אז – קמעא קמעא, הכל יסתדר, הכל יהיה בסדר, לא עושים כלום, הכל זורם. אבל אם אנחנו יודעים את הסוד של פלג זה לא ככה, צריך לעשות דברים, צריך גם מחאה, אבל לא מספיק מחאה. במקום שאפשר לעשות יותר ממחאה – מחאה זה לא מספיק. אם כדי לעשות יותר ממחאה לא צריך למחות כדי שלא יקלקל, אז לא למחות אלא לעשות כמה שיותר. לא לצאת ידי חובה במחאה אם אפשר לעשות יותר. חובת מחאה זה בדיעבד שבדיעבד – זה גם חובה, אבל כאשר אני חסר אונים ולא יכול לעשות שום דבר. אנו אופוזיציה – משמעות זו של חלק זה אופוזיציה בלע"ז (אופוזיציה = עבר אבי פלג). אנו אופוזיציה פעילה ביותר, ששואפת לתפוס את השלטון, ואופוזיציה שלא מוכנה בשום פנים ואופן לכופף ראש. זה הפלג, ומי שחושב שהוא לא באופוזיציה אין לו מקום כאן בכלל. זה מקום של אופוזיציה, וככה צריך להיות כל ישוב ביש"ע וכל ישוב בא"י בכלל, ואז יבוא משיח. מתוך הפלג של הקדושה יבוא מלך המשיח, שהוא יגלה באמת את ה"פלג אלהים מלא מים", שהאלקים הזה זה "צחק עשה לי [= תריג] אלהים כל השמע יצחק לי". אמן כן יהי רצון, שנקבל את הכחות האלה משלמה הי"ד, את היכולת להכליל גם יחד את השלם והחצי. לחיים לחיים!

[השלמה:

המפלגה הרצויה – להפליג למדינת הים

עוד נושא עיקרי ב"פלג" (החלק השני) שלא הגענו אליו: יש עוד שימוש לשרש פלג, שאמנם לא מופיע בתנ"ך, אבל מופיע הרבה בחז"ל ועוד יותר בחסידות: בחז"ל יש להפליג – להפליג לים. מה זה? כאן מתחיל הדבר העמוק, לאיזה סוג מפלגה אנחנו חותרים. להפליג זה להבדל, לצאת מהמציאות הקיימת ולהפליג לאיזה עולם אחר, מעבר לים, אברהם מעבר הנהר. רוצים את המדינה הזאת, רוצים את מדינת הים (גם, כשם שהפלג חוצה ומפליג בין שתי חלקות שדה, כך עצם מציאות הים חוצה ומפליג בין שתי "מדינת הים" מכאן ומכאן, והרמז: פעמיים מדינת הים = שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד!) – איזה מדינה חלומית, שלא כאן אלא באיזה מקום אחר. זה נקרא להפליג.

מופלא ומופלג

מתוך זה יש עוד ביטוי, שמקורו בחז"ל אבל אחר כך זה מתחזק דווקא בחסידות – דבר מופלג, דבר שיוצא מהכלל לשבח. הרבה פעמים זה שם נרדף למופלא. יש דבר מופלא, גם לשון פלא, שמובדל ופלאי, והדבר שמופלא הוא גם מופלג. בספרי החסידות הכללית (בפרט בספר באר מים חיים) יש הרבה "מופלאה ומופלגה". אצל המהר"ל מפראג יש גם כמה פעמים "חכמה מופלגה", שמי שהוא החכם הכי גדול הוא בעל חכמה מופלגה. בחסידות זה הולך ממש יחד, כמו צמד (מכלול) מלים – מופלא ומופלג. מתבקש מזה שפלג נוטריקון פלא-גדול (יותר מסתם פלא). על גבי השבעים סנהדרין יש אחד שיושב למעלה מכולם, שקוראים לו "המופלא". אותו מופלא הוא גם מופלג. ידוע שיש מחלוקת במשנה הראשונה של מסכת סנהדרין אם המופלא שבסנהדרין יושב יחד עם השבעים, או שנמצא במקום אחר ורק כאשר צריכים אותו קוראים לו, אבל לא מתדיין איתם יחד. בין כך ובין כך, המופלא הוא מופלג. יש בחינה בשער ה-נ שמצטרף עם ה-מט שערים, ויש בחינה שאינה מצטרפת כלל, זו המופלג באמת. כלומר, מופלג זה הכי מופלא שיכול להיות. אם רוצים להדגיש את הפן החיובי של פלג ומפלגה (וגם להסביר קצת את מה שנראה כסתירה, שהרבי הקודם היה נגד מפלגתיות, אבל כמה וכמה פעמים נמצא אצלו הביטוי "מפלגת חב"ד") – יש מפלגה במובן של מצוינות של משהו מופלג. רוצים ישיבה מצוינת, שגם יודעת לחלוק על מי שצריך לחלוק – זה דבר מופלא ומופלג. הרבי משתמש בביטוי "הצלחה רבה ומופלגה" – וצריך להתרגל לאחל כך – שזה כנראה הולך רק אם אתה שייך למפלגה פלאית. זאת אומרת שהדרך האמיתית להתקדם בעולם זה רק אם  אתה מופלג, מפלגה מופלאה ומופלגה (ורמזים בלשון הרבי: הצלחה = חלק = מנחם וכו'; רבה ומופלגה = שמואל = שנה טובה = מחשבה טובה, היינו שבכל חלק של זמן צריך לחשוב מחשבה טובה, ועל ידי חשוב טוב יהיה טוב, יהיה הכי טוב, בודאי; הצלחה רבה ומופלגה = תפלה, של יד ושל ראש, בבחינת "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך [ב-כח מה, חכמה, שבראשך] עשה"). זה גם קשור לשמאל, שהגבורה היא בהעלאה. לפי זה להתפלג זה הדבר הכי גדול בעולם, אם זה מצד הקדושה, רק שהיו שהתפלגו לרעה, כמו ויקח קרח, ואז זה הכי גרוע.]