ב. חלק והכל

בהמשך נתייחס למלה "פלג", שחוץ מזה שזה מלה בלשה"ק – "פלג אלהים" – זה גם התרגום של "חלק" בכל מקום. כמו שצריך להיות שלם וחצי, יש עוד זוג מלים מקביל – כל וחלק (חלק חצי = צלם אלהים; חלק = מנחם, שמו של משיח). יש הכל ויש החלק. זה דבר מאד מאד משמעותי לגבי נשמה, ועכשיו אנחנו מתייחדים עם נשמת שלמה הי"ד. ידוע מה שכתוב בריש פ"ב בתניא קדישא, שהנפש השנית בישראל היא חלק – "חלק אלוה ממעל ממש". זה חלק, רואים שכל נשמה זה חלק, ואם זה חלק (לכאורה) זה לא הכל. [הענין של השלמת החלקים את השלם רמוז בביטוי "חלק אלוה ממעל" עצמו: ידוע הרמז ש"חלק אלוה" עולה "ממעל" – כל 'צד' עולה 180 וביחד יש כאן סגירת מעגל של 360 מעלות (בהשלמה של "פנים אל פנים").

חלק מן העצם – חלק שהוא הכל

כתוב שהעצם – יש משהו עצמי – "כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו". אם יש דבר עצמי, דבר שהוא באמת שלם, והוא הכל, אז אף על פי שאתה רואה איזה פן מסוים של הכל הזה, ושעל כן אתה מזהה את הפן המסוים כחלק, אבל אם זה חלק של הכל – שהוא "כל" עצמי, שהוא עצם – אז "התופס בחלק מן העצם תופס בכולו". יש עוד ביטוי, עוד פתגם, "כל עצם בלתי מתחלק". דבר שהוא עצמי אי אפשר לחלק אותו. אם אפשר לחלק אותו, הוא לא עצמי. אם כן, שני הפתגמים הללו הולכים יחד. מחד "כל עצם בלתי מתחלק", שלא יכול להיות חלק נפרד מעצם, ומצד שני "העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס [בפנימיות] בכולו". ככה זה הנשמה האלקית. אפשר לחשוב שהחלק זה איזה דמיון, שבאמת כל יהודי – כל מי שיושב כאן – זה הכל. אבל כמו שאמרנו, צריך שכל אחד ירגיש – ה' ברא הרבה יהודים, רוצה שיהיו כמה שיותר יהודים, ומשיח יבוא כאשר "יכלו כל הנשמות שבגוף", להרבות את הדמות דווקא בכמות, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו" (אם רוצים לכבוש לא מספיק יהודי אחד, אפילו אם זה משה רבינו או הרבי מליובאוויטש – אף יחיד בעולם לא יכול להגשים את רצונו של ה' יתברך בבריאת העולם, לעשות לו דירה בתחתונים, אלא אם כן יש הרבה יהודים, הרבה "צלם אלהים". התכלית של "ורדו", שזה מלכות, תלוי ב"פרו ורבו", "פרו" יותר באיכות ו"רבו" זה הכמות ההכרחית), וכשיש כמות זה משהו אמיתי (וכידוע הפתגם "כמות מאכט איכות") – שאני חלק. מצד אחד כל חלק כולל הכל, אבל מצד שני צריך באמת להיות חצי. אם כן, נשיאת ההפכים זה להיות שלם וחצי בעת ובעונה אחת, להיות כל וחלק מן הכל. זה השלמה האמיתי, הכל והחלק ביחד. ורמז: "חלק אלוה ממעל ממש" עולה שלם שלם (כמו ש"חלק אלוה ממעל" עולה פנים פנים), היינו שהחלק אינו רק שלם אחד, אלא שלם-שלם, דווקא בשל היותו גם חלק וגם שלם – חלק מן העצם, שהוא כל העצם.

"חלק הוי'" ו"חלק אלוה"

כמה פעמים דברנו על המשמעויות השונות בביטוי "חלק אלוה ממעל ממש", מה גלום בתוך הביטוי הזה, שהנשמה זה "חלק אלוה". יש שני פסוקים – בספר איוב כתוב "חלק אלוה" ובשירת האזינו כתוב "חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו". אנחנו "חלק הוי'" ו"חלק אלוה". לפעמים מוסבר בחסידות ש"חלק הוי'" זה מה שכל יהודי מושרש באחת מארבע אותיות שם הוי' ב"ה. זה גם דוגמה מצוינת, כי בלשון חז"ל שם הוי' נקרא "שם בן ארבע", על שם ארבע אותיותיו, אבל הוא יותר מכל שאר השמות "שם המפורש", "שם המיוחד", "שם העצם" שלא מתחלק. פלא שדווקא השם שלא מתחלק, "הוי' אחד", אחד יחיד ומיוחד, אומרים עליו שהוא "בן ד [אותיות]" – שיש לו ארבעה חלקים, ארבעה מרכיבים. שוב, זה דבר והיפוכו לחלוטין, שמצביע על כך שהשלמות האמיתית חייבת לכלול חלקים-לא-חלקים. שוב, כשכתוב ש"חלק הוי' עמו" זה אומר שכל יהודי שייך לחלק מהאותיות הללו. "חלק אלוה" זה שרש הנשמות בלבוש, מה שנקרא מלבוש החשמל העליון (שלא נאריך כאן להסביר מה זה בדיוק). שם אלוה זה הלבוש של כל ארבע אותיות שם הוי' (הוי' אלוה = אהיה הוי' אהיה = חיים, כמבואר סודו בכתבי האריז"ל, הוי' היינו יה וה ואלוה הוא אל וה, בהכאה פרטית ב השמות = 221, מספר ההשראה ה-11, אחד פעמים טוב, חילוף אחד באטב"ח כנודע). יש על שם הוי' מלבוש (= ט"פ אלוה), שנקרא סוד החשמל, ומהמלבוש הזה – גם שלמה, מלשון שׂלמה, כפי שדברנו – יוצאת כל נשמה, ולכן כל נשמה היא "חלק אלוה ממעל ממש".

"חלק אלוה" הוא הכל – דם יהודי סומק טפי

אז שוב, הענין הזה של חלק הוא משהו אמיתי מאד. שמצד אחד יש הכל, לכן חיי יהודי שוים הכל. זו הזדמנות לחזור על יסוד היסודות של תורתנו הקדושה, שדם יהודי סומק טפי, וזה בהיות שכל יהודי הוא לא סתם עולם מלא, אלא הוא כל העולם, לא רק כל העולם אלא כל העולמות, לא רק כל העולמות אלא ה' עצמו, בורא העולם, כידוע הביטוי שנשמה יהודית זה "חלק בורא שנעשה נברא". לכן יהודי שוה הכל, כל חלק זה הכל, וכל מיליארדי הגוים בעולם לא שוים יהודי אחד. זה נקרא כל – זו מודעות שחייבים לחנך אליה את ילדינו, כל ילדי עם ישראל. זה הכלל הראשון של היהודי, שאם יש מאזנים עם יהודי אחד וכל מיליארדי הגוים כנגדו, אז הוא מכריע את הכף מיד, בלי הו"א הפוכה. ואף על פי כן הוא חלק, אך הוא חלק מן העצם, חלק מהכל.