(וכן הוא בעבודה בהעובד בהתבוננות בבחי' כללות [שלמעלה מידיעה כללית באלקות שעליה דובר עד כה, אבל גם שם זה נכון] שנת"ל פ"ו שהרי גם הוא אינו מחזיק באיזה ענין באמת ומכ"ש שאין סדר בעבודתו [סימן שהיסוד – הסדר והאמת – תיקון הברית שייך דווקא למוחין דגדלות.] דהיינו שנאמר שעומד בדרגא זו והולך מדרגא לדרגא, דזה שייך רק בעבודה אמיתית דמה שהוא משיג הוא משיג באמת ובהרגש פנימי [קודם השגה-התבוננות, ואז הרגש] ובמה שמתעורר ה"ה מתעורר באמת ורוצה באמת בהענין ההוא אם בבחי' קירוב ודביקות [מים] או בבחי' רצוא וצמאון [אש] כו', וה"ה עומד באיזה דרגא באמת, ולפ"ע זה הוא תובע מעצמו בהנהגתו בפועל [זה רק חב"דניק אמיתי], או שבאמת מתנהג כן בפועל [ווארט יפה, שיש שני שלבים: יש לתבוע, ויש להתנהג בפועל. זה קצת חידוש. קודם אדם אכפת לו משהו, אז אומר שהייתי צריך להיות ככה. זה שתופס מלאכים – הייתי צריך להיות מלאך, תובע מעצמו דברים שלא לפי הערך שלו.], וכ"ז הוא באמת שאיכפת לו הדבר באמת והוא אצלו בתוקף וחוזק ואינה משתנה [זה האיתן שבנשמה – איתן לשון קשה, ישן נושן ובלתי משתנה, כשלשת הפירושים של איתן.], וכן הוא הולך מדרגא לדרגא כו', אבל זה שאינו מחזיק באיזה ענין (ער האלט ניט ביי עפעס א זאך [האידיש עוד פחות מהעברית, כנ"ל.]) כי אינו משיג הענין כלל, ומכ"ש שאין בו הרגש פנימי ולא התעוררות אמיתי וכמשנת"ל פ"ו הרי אינו עומד באיזה דרגא, וממילא אינו רוצה באיזה דבר באמת שיחזיק בה [איזה הידור או דקדוק], ומ"מ להיותו מתעסק בעבודה עכ"פ, הרי נפשו תובעת להיות במעמד ומצב טוב לקדש עצמו כו' [אותו חסיד פולין שיש לו התבוננות כללית, היות שמתעסק בעבודה כל פעם, וגם משקיע בזה שמתבונן – עם היות שזה התבוננות כללית, ולכן אין בזה סדר – נפשו תובעת לקדש עצמו וכו', לכן בחסידות פולין יש המון תביעה להתקדשות. זה בא לידי ביטוי בכל סדר היום של כל הרביים. זה בכלל ראוי לומר: הדוגמה להידורים זה מה שכל רבי היה כותב סדר היום בתחלת הספר שלו, שיש שם ריבוי הידורים. כמובן, הרבה מאד קשור לקדושת הברית, שזה סתם קדושה. חסיד שמתעסק בעבודה נפשו תובעת שיקדש את עצמו קצת. יש ספר שאוסף את כל סדרי היום יחד. כל רבי היה כותב בשביל החסידים שלו. הכי מפורסם מהכל זה ה'צעטיל קטן' של רבי אלימלך.], אך [אף על פי שנפשו תובעת שיקדש עצמו, כי עוסק בעבודה, בכל זאת –] מצד העדר הסדר וההדרגה ומצד שהתביעה בעצם אינה באמת לאמיתה [יש בזה איזה אמת, אבל לא אמת לאמיתה – ביטוי שלא השתמש בו כל כך קודם.] שנוגע לו הדבר באמת, תופסים (חאפט מען זיך אן) בדברים גבוהים ונעלים דוקא, כי בנקל יותר לרצות (וגם לקיים לעתים) דברים גבוהים שלא באמת מלהחזיק בדבר נמוך במדריגה אבל באמת [זה גם קצת חידוש, שיותר קל לתפוס מלאכים ולהתנהג בקדושה יתרה שלא על פי מדרגתך מלהחזיק בקביעות בהידורים יותר נמוכים. על דרך זה יותר קל לקיים בין אדם למקום מבין אדם לחברו – בין אדם לחברו זה במישור שלי, ובין אדם למקום זה לעלות למעלה. בין אדם לחברו זה הידור ששייך לכל אדם.], וע"כ מתחילים כמה ענינים שהן טובים ונעלים ונפסק מיד ועומדים תמיד בשינוים כו' [לא עקבי. צריך בדור שלנו 'עקבתא דמשיחא', להיות עקבי בעניני משיח וגאולה, בלי שינויים בזה.]).

וכ"ז הוא מצד הנה"א [כל הפסקה האחרונה היתה סוגריים בתוך סוגריים, לחזור לטיפוס של התבוננות כללית מפ"ו, וכעת חוזר לטיפוס של הפרק הזה שמפצל את הנה"א מתוך הנה"ב, אז כל מה שמחפש מדרגות נעלות לא באמת זה מצד הנה"א שלו], דלהיות שהנה"א אצלו בהתגלות קצת כנ"ל [צריך לדייק, כנראה הנה"א משפיע על הבחירה שלו – כמו שתמיד שואלים מי הבוחר – משפיע על המודעות שלו, שזה לא הנה"א עצמה. הנה"א אמיתית, אבל התגלות הארה חיצונית ממנה כנ"ל משפיעה על המודעות לרצות דברים שלא לפי מדרגתו.] (וכמו"כ בהתפעלות הדמיוני שנת"ל פ"ו הרי יש בו איזה התעוררות) ע"כ הוא רוצה בכל הענינים הטובים רק שאינו רצון אמיתי כנ"ל ע"כ הוא מתחיל ומפסיק כו' (שכן גם ההתעוררות נפסקת ומתעוררת וחוזר ונפסק גם ההארה גופא [כאן רואים שזה לא הנה"א עצמה שמשקרת, אלא מישהו משקר בגלל שיש איזו התגלות של הארה חיצונית מהנה"א] מתגלית ומתעלמת ומתגלה וחוזר כו'), אבל מצד הנה"ב [גם אם הולך על הבוחר, שיש בו השפעה 'מצד' הנה"א וכך מצד הנה"ב] אינו רוצה בשום דבר עדיין כי לא פעל עדיין על הנה"ב מאומה רק הביטל חיצוני הכללי הנ"ל, וגם אם פועל איזה דבר על הנה"ב הוא רק בכח וחיל [לכאורה כל עבודת הבירורים זה אתכפייא, שאדם כופה את עצמו. כמו שאצל הבינוני שהנה"ב ישנה זה טוב, כך גם לכאורה לפעול נגד הנה"ב בכח וחיל זה סוג אתכפייא, אז מה הבעיה?] (בל"א אפגעריסען עפעס פון איהם [שקרעתי ממנו משהו. שוב, מה ההבדל? הרבה יותר קל לעשות משהו חיובי מאשר לעמוד על נפשו בסור מרע. עשה טוב זה הרבה יותר קל. אם בכח וחיל אתה מכריח את הנה"ב לעשות איזה הידור – זה לא עיקר עבודת האתכפייא. עיקר האתכפייא זה סו"מ. אם 'מוציא' ממנו שיעשה איזה הידור עכשיו, זה לא בירור אמיתי. איברא, גם בקו דועשה טוב יש אתכפיא אמיתית כאשר פועל על עצמו ללמוד יותר מרגילותו, על דרך השונה פרקו מאה פעמים ואחד, כמבואר בתניא. אבל באמת זה דומה לסור מרע שכופה את מדת הכבדות והעצלות שלו לא להתעצל אלא לשאת בעול, לא בדרך של קריעת דבר מה מהנה"ב לשעה קלה, אלא טיפול שרש בה, ודוק.]) לא בדרך בירור, ולכן כאשר בא לאיזה דבר הנוגע לנה"ב [שבאמת אכפת לה, אז גם בכח וחיל לא יצליח 'לקרוע' ממנה את זה.], איננו עומד על נפשו כי הנה"ב עודנו בתוקפו (ביותר בהמדה הטבעית המגיע עתה לחלקו כמשנת"ל פ"ו) ולא נזדכך כלל באופן העבודה הנ"ל, וכמשנת"ל פ"ד שהזיכוך דנה"ב הוא דוקא בהעבודה האמיתית, שנחלש הטבעית שלו ע"י קירוב נפשו לאלקות [שם הזכרנו בזה שלש מדרגות], וביותר שבאופן העבודה יוכל גם הנה"ב להבין את הענין האלקי (ונת' שכן צריכים להשתדל באופן ההתבוננות [ובהקשר זה דברנו על כל נושאי המדע, שצריך בכל דור להלביש את זה במושגים שגם הנה"ב 'שוחה' בהם, נושאים המעניינים אותה.]) ועי"ז הוא בא ג"כ לידי אהבה לאלקות, ובאהבה ברשפי אש נעשה כליון וביטל היש דנה"ב כו' כמשנת"ל באורך.