העולה מכל הנ"ל דתכלית העבודה היא בהתבוננות בדרך פרט שעי"ז מתעורר במדת האהבה בלב, ועי"ז נעשה בירור וזיכוך הנה"ב, משא"כ בהתבוננות בדרך כלל שההתפעלות היא בדרך דמיון ואינו פועל על הנה"ב שנשאר בתקפו כמו שהוא, [כעת קצת יסתייג מזה. כל הזמן הוא ב"רצוא ושוב" משלילה מוחלטת של התבוננות כללית לגילוי פן חיובי בתוכה, שאינה שקר מוחלט. בעצם לאורך כל הפרק הזה הוא פועל בירור, מברר יותר ויותר את הנושא הזה של התבוננות כללית. אם באמת משייכים את ההתבוננות הכללית למה שנקרא חסידות פולין, בתור שיטה של החסידים הגדולים שהתעסקו באיזה סוג של התבוננות, זה גם לחפש את הטוב שיש בזה, ולא לשלול את זה על הסף לחלוטין. בפסקה זאת יאמר עוד חידוש גדול מאד שזה כן עושה משהו טוב שלא אמר קודם בכלל, ומתחיל מזה בכללות:] והגם שא"א לומר שאינו פועל כלל על הנה"ב דודאי אינו דומה כמו שלא הי' עובד כלל [בשום התבוננות. חשוב לציין שהוא מכנה אותו "עובד"], דגם ע"י העבודה באופן הנ"ל נראה בו איזה זיכוך ודקות (א איידעלקייט) [שזה – במיוחד המלה באידיש – זה שבח גדול מאד בחב"ד. זה גם מה שמבואר בחוברת עדון המדות – איידעלקייט. הבת של הבעל שם טוב נקראת אדל על שם עדינות (בעברית זה עדינה). אם עושה מה שיכול, הגם שלא זכה לדרך חב"ד, זה עושה אצלו משהו – עושה זיכוך ודקות.], הענין הוא דהנה כל אחד ואחד יש לו מדה פרטית מהמדות הטבעיות [מצד הנה"ב] שעליו לברר ולזכך אותה [זה חידוש מאד יפה שאומר כעת, שהנשמה ירדה בשביל תיקון מסוים במדה מסוימת.], כי נודע דנשמות דעכשיו אינם נשמות חדשות [כאן צריך לשים לב ש'נשמות דעכשיו' ו'נשמות חדשות' זה לכאורה הנה"א, אבל כאן מבין – ופשיטא שגם האריז"ל מבין כך – שהנה"א והנה"ב הולכות יחד גם בגלגולים, כמו זכר ונקבה, שזה ע"ד נשמה וגוף.] שלא היו עוד לעולמים כלל, כ"א נשמות ישנות שכבר היו בעולם ובאו עוד הפעם בעולם לברר מה שלא בררו בפעם הקודם [הנה"א צריכה לרדת שוב לגמור את הבירור של הנה"ב שלא הצליחה לברר בפעם הראשונה.], ולהיות דהנה"ב הרי בא בציור קומה שלימה [זה משהו משוכלל ביותר] יש בו הכל גם אותן שכבר נתבררו רק שהן בו בבחי' חלישות מאחר שנתבררו כבר [מה שהתברר כבר שייך לקדושה, במדה מסוימת. אם בגלגול הקודם הוא ברר את המדה הזאת לגמרי אז הוא ממש הכליל את זה בקדושה, אבל כשזה חוזר בגלגול השני זה מצד הנה"ב ורק חלש. זה לא כמו בסוף הגלגול הקודם, שזה היה פיקס. כעת חוזר, בהמי, אבל חלש – כי בפעם הקודמת תיקן וברר את זה. אלו דברים יפהפיים שצריך להוסיף לשער הגלגולים.], והמדה שלא נתבררה היא בו בתוקף [וזה עיקר הסיבה שצריך לחזור. אם כל המדות נתבררו לגמרי לא צריך לחזור, הכל מתכלל בקדושה וזהו. אבל אם לא ברר את הכל צריך לחזור על מה שלא ברר, וביחד עם זה – עסקת חבילה – צריך לחזור גם על מה שכן ברר. סמך לזה באריז"ל: היום יש 'מודה' לחפש מצות שילוח הקן, כדי לקיים מה שכתוב בקבלה שצריך לקיים כל המצוות. כתוב בחסידות שיתכן שקיימת בגלגול קודם. אם המצוות מצד הנה"א – טוב, רוצה לקיים מצוה. אם זה מצד הנה"ב – לזכך אותה – אז גם כשחוזר זה לא עיקר התיקון שלך עכשיו. אם תעשה – לבריאות, אבל זה חזר חלש.], וע"כ על אותן המדות שנתבררו מכבר פועל עליהם גם ההתבוננות בבחי' כללות [זה משהו יפהפה. אומר שמספיקה העבודה הכללית – של חסידות פולין – בשביל לתקן את כל המדות החלשות שיש לך. מה שהוא לא רע חזק, אלא חלש יחסית – לשמור שלא יתדרדר – בשביל זה מספיקה התבוננות כללית. על זה אמר שיש בזה גם פעולת עידון, לגבי המדות החלשות בלאו הכי. גם בנוגע לבעלי תשובה בפוטנציאל, יש נשמות כאלו, תינוקות שנשבו וכיוצ"ב, שקרובות לעשות תשובה מצד חלישות המנגד הפנימי שמצד הנה"ב שבהם. והם באמת יחזרו בתשובה בקלות יחסית, על ידי התעוררות של כל דרך אמיתית ביהדות, לאו דווקא חסידות חב"ד. אך יש כאלה שהמנגד קשה מאד, בתוקף מעולם התהו, ולאלה חייבים דווקא את ההשכלה העמוקה של חב"ד, ודוק], דהיינו שאיזה התעוררת אלקי שבנפשו פועל על המדות הנ"ל לזכותם מאחר שכבר היו זכים (דודאי בבואם בהציור קומה דהנה"ב מחדש אינם זכים כ"כ כמו שהיו כשנתבררו בפעם הקודם, ואם לא יהי' עובד בפעם הזה יתגברו ויתעבו ביותר, והיינו שמקלקל ח"ו גם מה שתיקן מכבר [בגלגול הקודם] אך בעבודה קלה כמו בהתעוררות כללי הנ"ל מזדככים כו' [וזה לא סתם דמיון שקרי, אלא פעולה אמיתית, אבל זה לא התכל'ס. חוזרים להתבוננות מה התכלית, בשביל מה אני פה. צריך לשמור שלא יתקלקל, אבל לא בשביל זה חזרת – אם לא היה משהו עיקרי לא היית חוזר.]), אבל בכדי לברר ולתקן אותה המדה שלא נתבררה עדיין שהיא אצלו בתוקף ושזה העיקר שמגיע לחלקו לברר, א"א לבררה בעבודה קלה כ"א ע"י עבודה ויגיעה ביגיעת בשר [פעם ראשונה מזכיר יגיעת בשר, כי כאן תיקון הנה"ב.] ויגיעת נפש המבואר בסש"ב פמ"ב [בטוש והעמקה], ובמדה זאת באמת העבודה בבחי' כללות אינו פועל מאומה וה"ה בתקפה כמו שאינו עובד כלל [זה הבירור, שכל פעם ש'יורד' על התבוננות כללית שזה שום דבר – זה ביחס למדה החזקה. כל פעם שמלמד זכות – זה ביחס למדות החלשות. זה כמו שדבר על זכרון, שזה מספיק בשביל לעורר את מדת היראה כנ"ל. זה או-או, או לא עובד בכלל, או שפועל ומעדן, תלוי במדות. אם יש לו מדה חזקה של כעס אז ההתבוננות הכללית וכל ההתפעלות שממנה לא ישנה אותו בכהוא זה. מה הכוונה? שלא יוכל לעמוד בנסיון במדה הקשה הזאת כאשר יגיע. הוא יודע שזה לא בסדר, אבל לא עומד בנסיון. עבודה אמיתית מתקנת אותו שיוכל לעמוד בנסיון, ועד כדי כך שיעקור את זה מעצמו. בפסקה הבאה מדגים את זה:].