ומי שאינו מוטעה ומרומה כ"כ ידע היטב אמיתית הדבר איך שעיקרי המדות הרעות שלו (היינו אותן שלא נתבררו עדיין כנ"ל) הן אצלו בתקפם בלי שום שינוי ולא פעל שום דבר בעבודתו הנ"ל [ובתניא מפורש שזה מתגבר מזמן לזמן על ידי אכילה ושתיה.], ובכדי להשלים הכוונה העליונה שבשביל זה ירדה נשמתו למטה, דהיינו לברר המדות טבעיים המגיעים לחלקו, כמשנת"ל בענין הכרח עבודת האדם למטה (ומכ"ש שלא לשחתה ח"ו בהתגברות המדות טבעיות) ינדבו לבו ליתן עת וזמן נכון לעסק התפלה [כל זה הסנגוריא של הרבי הרש"ב על עסק התפלה. אמר על עצמו שהייתי יכול להיות סוחר טוב, ומה אעשה שעשו אותי 'גבאי' של בית הכנסת, לכן הוא הסנגור של עסק התפלה באמת.], ויתגבר על עצמו לעבוד בעבודה ויגיעה בהתבוננות באיזה ענין אלקי בענינים שנת"ל וכיוצא בהם בהתבוננות פרטיות דוקא [אנחנו באמת 'ירוקים' במובן זה שאין לנו רגילות. גם תלמיד ישיבה שלמד עשר שנים לא פשוט שיודע מה הפשט של התבוננות פרטית. לכן אומר שנתתי כמה דוגמאות, ואל תגיד שהכל זה 'מסביב', כמו שלפעמים מקבלים רושם שמדברים על אבל אין דוגמאות של. זה לא נכון, זה נמצא, רק צריך הדרכה נכונה. כמובן שזה רק כמה דוגמאות, ויש אין ספור דוגמאות.] (וכמובן שצריך לידע את הענינים היטב [על כל פרטיהם] ו[אז ]בההתבוננות מתקרבים אליו יותר [הכל מתקשר, ה'ויצר בחרט' הנ"ל]) ובכמה פעמים שמתבונן באיזה ענין [יש אנשים שקשה להם לחזור, ואם אין חידושים זה באמת קשה, אבל בהתבוננות כל פעם מתחדש ומתברר יותר. אם זה לא קורה, ולכן זה קשה לך, סימן שזה לא ההתבוננות האמיתית.] מתברר אצלו הענין יותר (עס ווערט איהם אלץ קלערער דער ענין) [וממילא יש בזה חדושים. זה גם מפירושי "כלם בחכמה אתברירו", אם זה רק בינה זה כמו שמחה בלי בטול, אבל הבינה מחוברת לחכמה היא נותנת את הבהירות בכל פעם, זה "חכם בבינה", רואים את הנשמע.] ומתעצם אצלו (עס ווערט פאראייניגט מיט איהם [נעשה אחד איתו]) [גם יותר ברור, וגם יותר שייך לו. אפשר אולי לומר שזה "הבן בחכמה", שומעים את הנראה.] ויתעורר בהתעוררות אהבה באמת [שלשה דברים: מתברר ("חכם בבינה", עדיין מצד הבינה), מתעצם ("הבן בחכמה", מצד החכמה, נעשה אחד עם הענין האלקי), מתעורר (ואמרנו שמתעורר זה חסדים שבדעת והקירוב עצמו זה עצם הדעת). צירוף היו – הוד.], (וכבר נת' בקונטרס עץ החיים איך שקרוב הדבר מאד לכאו"א) ובזה יקיים מצות האהבה [חוץ מהתבוננות ו"קדושים תהיו", כנ"ל, העיקר זה מצות "ואהבת", שהיא נמנית לכל הדעות. בשם הבעל שם טוב נאמר שקיום מצות "ואהבת" היינו שמתבונן בדברים המעוררים את האהבה בלב כל ישראל אפילו שזה לא מעורר את רגש האהבה בלבו ממש. והיינו שאצלו האהבה היא עדיין במצב רוחני של עיבור ברחם מח התבונה כפי שמבואר בתניא, אבל הרבי כאן לא רוצה להסתפק בזה – גם קיום המצוה על ידי עבודת ההתבוננות, וגם שכולנו נגיע לרגש האהבה בלב ממש.] וישלים הכוונה העליונה בבירור וזכוך המדות טבעיים [יתכן שאם האהבה בעיבור זה לא מזכך ומברר המדות הטבעיים, ורק אם בגילוי פועל] (בהאופנים שנת"ל פ"ד) ובזה יחי' חיי עולם [אמיתיים] בעסק התורה ומצות כו' [בסוף ודאי חוזרים לכל התורה כולה, רק צריך שתהיה לזה נשמה וזה החסידות.].

קיצור והנה העבודה שע"פ טו"ד יש ג"כ שהעבודה היא בבחי' מקיף לבד, והוא כשההתבוננות היא רק בכללות הענין, דעם היות שמתפעל ומתלהב (וע"פ הרוב הוא בבחי' מרירות ועצבות) הוא רק התפעלות דמיוני, ואינו מזה שום רושם [לא כותב את לימוד הזכות, כי זה לא עיקר המכוון שלו כאן.], ואינו פועל כלל על המדות טבעיים שהן אצלו בחוזק שזה חלקו וענינו בעולם לבררם ולזככם, והחפץ בחיי נפשו ולהשלים הכוונה העליונה בהכרח לעבוד בעבודה ויגיעה בתפלה בהתבוננות בבחי' פרטיות דוקא, (ונת' איזה עניני התבוננות בבחי' פרטיות) ובהעמקת הדעת שעי"ז דוקא יתעורר באהבה באמת ועי"ז ישלים הכוונה העליונה בבירור וזכוך הנה"ב ובקיום התומ"צ כו'. [יש כאן: קירוב לאלקות, אהבת ה', בירור וזכוך נה"ב, קיום התומ"צ. כמו שיש פנימיות הכלי ואמצעיות הכלי וחיצוניות הכלי. חיצוניות הכלי זה קיום תומ"צ, ספירה מלשון מספר – הכל על פי שיעורי תורה. אמצעיות הכלי זה בירור וזיכוך הנה"ב, שזה ספירה מלשון סיפור, סיפור חייו של עובד ה' וכל מה שעבר עליו ממלחמות היצר וכו'. פנימיות הכלי זה אהבת ה' – ספירה מלשון ספיר, גילוי אור הנשמה של היהודי.]