פרק ב

הפה מגלה כוחות נעלמים בנפש, כמו שהזכרנו בהתחלה, אלא שהיום בזמן הגלות הכח הזה חלש. בכל זאת ניתן לעשות את אותה הפעולה בעבודה פנימית של מח שליט על הלב. למה הדבור, המלכות, הוא בעל כוחות כאלו שמסוגלים לגלות את הכתר? הכוחות הנעלמים זה הכתר, כח המשיח שביהודי, והכח לגלות אותו נעוץ במלכות – "כתר עליון איהו כתר מלכות", ו"נעוץ תחילתן בסופן".

איזו מדרגה בכתר מגלים בעת הנדר ואיזה כח יש לחכם להתיר אותו, כח שיותר מכח הנדר? מה שנסביר זה שהנדר בא מן המדות שבכתר והחכם המתיר בא מן השכל שבכתר. יש בכתר שכל סתום, אבל הדבור חושף את המידות האין סופיות, אנרגיה אין סופית. רוצה לתת הרבה צדקה יותר ממה שרגיל תמיד או רוצה לאסור על עצמו משהו שמאוד חומד וחושק ולעמוד בניסיון ולא להנות ממנו. זה לגלות את האהבה ויראה שבכתר. האהבה נותנת כח לנדור נדרי חיוב והיראה את הכח למנוע מעצמו הנאה מסוימת. זה כח לכפות את הטבע שלו עד כדי הפיכתו.

המילה הראשונה בפרשה היא המילה "איש". בחסידות מבואר שיש לאדם ארבעה שמות: אדם, איש, גבר, אנוש. כל אחד מצביע על תכונה מסוימת. אדם בדרך כלל הוא על שם השכל. אדם הוא תקון כח המדמה – "אדמה לעליון" – שהוא בעיקר כח שכלי עם השפעה והשלכה למידות. איש זה כינוי למידות, לרגש. אלו שתי השמות העיקריים. אבל לפעמים מוצאים בתורה את הלשון איש במשמעות של חשיבות, ובחסידות מוסבר שהמידות הללו הם מידות שבכתר, שיותר גבוהות מן השכל. סתם מידות גלויות הן מתחת לשכל, וצריך שהשכל, האדם, ישלוט עליו "מח שליט על הלב". אבל יש איש, כפי שמדובר כאן, שהוא המדות של הכתר. הקשר בין האיש הנעלם והאיש הגלוי נקרא בלשון הזהר "ז"א בעתיקא אחיד ותליא" – זעיר אנפין אחוז ותלוי בכתר, בעתיקא. בכתבי האריז"ל עתיקא זה פנימיות הכתר אבל בזהר זה על הכתר בכלל, כאשר מן הסתם זה חיצוניות הכתר. כך מבואר המשפט הזה של הזהר בכתבי האריז"ל, שהמידות אחוזות במידות של אריך אנפין, בעוד אבא ואמא יונקים מן המזלות, מן הדיקנא, שלו – "הכל תלוי במזל". אחיד זה אחוז, ויש אחיזה יותר חזקה בכתר מאשר התלות של השכל בו. זה הסוד של המילה איש בפרשה הזאת.

הדבר הזה, שהנדר בא לגלות את המידות של הכתר, זה אסמכתא למה שהסברנו קודם שבעצם ניתן לגלות את זה בפה. אם השורש של הנדר היה קשור עם הפה של הכתר – או את הדעת הגנוזה בתוך הפה של הכתר – אז ודאי שלא הייתי יכול לעשות את זה בלי דיבור, אבל כאן הפה הוא רק מלכות, ו"כתר עליון איהו כתר מלכות", אז יש כח בדיבור לגלות את הכתר בכללותו, אבל מה שמגלה זה לא רק הפה אלא הלב, המידות, של הכתר. יש שעושים דבר בדרך סגולה ויש שכבר לא עושים, שהסגולה כבר לא פועלת. זהו נושא עמוק בחסידות, המובא בעיקר בשיחה של הרבי הרש"ב, שהבעש"ט לא אהב להשתמש בקבלה מעשית של סגולות ושמות קדושים אלא רק בדרך אמונה וישר לפעול את הדבר. יש הרבה בעלי תשובה שמיד רוצים תקון הנפש והולכים למקובלים. יש כזה דבר וכך היה מעולם, אבל לא זה עיקר עבודת ה' בזמן שלנו. זה גם לא עיקר גילוי תורת הבעש"ט. יש לפעמים שדוקא לעיקר, לפנימיות, מגיעים כאשר הסגולות לא פועלות כל כך. אם הסגולות כן פועלות אז אין דחף לעבוד, אבל אם לא אז אין מנוס, אין ברירה. זה נקרא לפעול משהו ישירות, להתקשר לשורש של הדבר ולמשוך אותו מן ההעלם לגילוי. הנושא הזה הוא ציפור הנפש של הבעש"ט ושל החסידות. לענייננו, הנדר בפה זו מצוה – שכל המצוות הן סגולות ועצות אלוקיות – ויש משהו בנדר שזו סגולה שבאמת מגלה את הדעת הגנוזה בפומא דאריך עד הדעת הנעלם באוירא וכו' בררדל"א, כמבואר בקבלה. זה דבר שאי אפשר לגלות היום בכלל. על פי פשט הפה מסוגל לגלות את המידות של הכתר, אף על פי שזה לא המדרגה העצמית של הפה בתוך הכתר. אם התורה אומרת שאת מצות הנדר מקיימים בפה אז יש ודאי שני מרכיבים, שני ממדים, בזה: יש מה שהדיבור בפה מוציא ומבטא את המידות של הכתר, וזה היום לא ניתן ישירות בגלל שהפה חלש, ולכן חייבים לעשות את זה בצורת עבודה פנימית. ויש כמובן, בזמן הבית והגאולה העתידה, משהו עצמי שכן קשור עם הפה, וזה היום בכלל לא ניתן לעשות. אז יש קשר בין ישיר מהלב הגלוי שלי אל הלב הסמוי שלי, ויש דרך בעבודת ה' לגלות את זה. את זה נצטרך להסביר בהמשך.