...יש אין בין יש ליש. יש שלב ביניים של בטול המות וקבלת צורה חדשה. הפירוש האמיתי של איש זה אין – שם באיש יש אין – ויש באים כאחד. הביטוי של זה זו מידת הענוה, להיות יש ובלי להחזיק טובה לעצמו. בטול זה שלילת מודעות, אין, סוד המזל. אבל איש זה לא כך. "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". יש כאן ג מדרגות הקשורות למדרגת אדם – מאד אדם ואדמה – ומדרגת איש מעל כולם. כאן רואים את הפרט בשורשו הגבוה מן הכלל. זה סוד ההשתלשלות והזרימה של משה רבינו. מה היתה הנבואה הראשונה של משה רבינו? מה היתה השליחות הראשונה שלו? זה בדוגמת מה שמשה עצמו מבקש על המנהיג שיחליף אותו. ה' מנסה לשכנע אותו במשך שבעה ימים לקבל את התפקיד. למה סירב? חז"ל לימדו שבגלל שידע שלא יכניס אותם לארץ. כלומר, אצלו שליחות באמת זה רק משיח. יתכן ואם היה מקבל מיד אולי היה נעשה באמת משיח. אם מתחילים לחשוב על זה פעמיים אז המחשבה מייאשת [היפוך אותיות איש] אותך. זה מסביר למה "הוא גואל ראשון – הוא גואל אחרון", כי ברגע הראשון, בבחינת אדם שבו, נדמה לו שהוא לא המשיח אבל ברגע שקיבל הוא חייב להיות משיח. שוב, איך הופיע אליו ה'? בסנה הבוער באש ואיננו אוכל. זו הדוגמה הטובה ליש הנברא המשקף את היש האמיתי ישירות, ללא הפסק. בדרך כלל אש היא כמו אש של קרבן, שמכלה את המציאות התחתונה ועל ידי בטול הצורה הראשונה הופך להיות רוחני, כאשר באמצע יש אין. אבל בסנה זה אחרת. האש בוערת אבל לא מכלה את היש. יש אין אבל האין והיש באים כאחד. היש האמיתי הוא נמנע הנמנעות. האש הזו היא בסוד האש של האיש והאשה, וביתר עומק זה הסוד של כל אש. יש אש קדש ויש אש זרה. האש בעצמו, יותר מכל דבר בעולם, הוא יש ואין כאחד. מצד אחד שואפת להתכלות ומצד שני כל זמן שבוערת היא קיימת. ללא מציאות אין לה במה להיאחז. במה נאחזת? בסנה. זה השליח המושלם. שליח, שבבחינת משיח, הוא שליח שבוער באש. לפעמים בחסידות מסבירים את זה על עם ישראל בגלות, שלא כלה. אבל לענייננו, מפרשים על המנהיג. הוא מגלה כל הזמן את הסנה [אותיות הנס] שבוער אבל איננו אוכל. יש משהו שכל הזמן שורף ומכלה אותו והוא נשאר בכל זאת קיים. בעבודת הקרבנות פותחת התורה עם אדם – "אדם כי יקריב מכם" – כי האש של הקרבן היא אש שבאמת מכלה ועולה למדרגת אין, אבל אצלנו, בנדרים, זה פותח עם איש, בה האש בוערת אך לא מכלה.