י תמוז תשס"ט - שבע ברכות גרונר - המשך שיעורי כיבוד אב ואם - דף 11 |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL "לאכללא שמאלא בימינא" – כבוד אם (עטרא דגבורות שבדעת) כלול בכבוד אב (עטרא דחסדים שבדעת) הסברנו בשיעור למסיימי הישיבה הקטנה את עשר המצוות שנצטוו במרה – שבע מצוות בני נח ושבת ודינים וכבוד או"א. אמרנו שמצוות בני נח הן כנגד ז"ת ושלש המצוות הנוספות כנגד חב"ד – שבת-דינים-כבוד או"א (שלמדנו בשבת שזו מצות הדעת, כי מחבר יה ל-וה, ש-וה עולים לכבד יה). יש גם שלש מצוות בכתר, לפי תוס' שם. פרשנו את הפסוק "גם בלא דעת נפש לא טוב". חז"ל מפרשים פסוק זה על כך שאסור לכפות את האשה לתשמיש – זה פסוק קשור לזיווג – ושם ה"נפש" זה הבן שנולד. בעל סדר הדורות אומר שאחד מפירושי "נפש" בתורה זה בנים, והוא לומד זאת מ"הנפש אשר עשו בחרן", שזה כמו בנים, תלמידים, זה צאצאים. בכל אופן, רצינו לומר שזה גם פסוק של תיקון הזיווג – בינו לבינה – וגם פסוק ששייך לכבוד הורים. שאם אין את הדעת, שזה היחס המתוקן של "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" אז גם הנפש – שכאן נפרש את זה כרצונות – לא טוב. נפרש שמצות כבוד אב ואם זה תיקון הרצון בנפש, ואם אין דעת זה "לא טוב". בזה צריך להאריך וכעת נקצר. בכל אופן, קראנו שהמהר"צ חיות מקשה שאם כבוד או"א היה שתי מצוות זה היה 11 מצוות, ואמרנו שזה לא קושיא כי זה כמו 10 ענינים, וגם בשבת יש שתי מצוות. אדרבה, זה רק עוזר לי למקם את זה בדעת, שהיא המח שמתחלק לשנים, ה"ח וה"ג. עטרא דחסדים בא מאבא ועטרא דגבורות בא מאמא לפי הקבלה. את מי צריך להעדיף, בעוה"ז על כל פנים? צריך לאכללא שמאלא בימינא. אז זה פשוט שבעצם כבוד אם, שזה סוד עטרא דגבורות של הדעת, צריך להכלל ולהיות טפל לכבוד אב, עטרא דחסדים שבדעת. כעת נשלים את הווארט – עטרא דגבורות זה שרש המלכות, אמא תתאה, ועטרא דחסדים זה "זכר חסדו", שרש הז"א, ה-ו שבשם (שאמרנו בשבת שהוא "אבא תתאה" לגבי עולמות תחתונים). אם מוחלת בטבעה יותר מהאב כעת נחזור לסוגיא של מחילת כבוד. אם יש שתי מצוות בכבוד אב ואם, ויש בגמרא דירוג – אב יכול למחול, וברב יש שאלה, ובנשיא יש יותר שאלה ומלך לא יכול למחול – איך הייתי מדרג את יכולת המחילה בכבוד אב לעומת כבוד אם, למי יותר קל למחול? ברור שלאמא יותר קל למחול. זה גם ראיה עמוקה מאד להוכיח שכבוד אם הוא ת"פ של כבוד אב. אם חושבים על הנטיה למחילה, ברור שהאמא מוחלת על כבודה כמעט בטבע. האבא הוא דמות מכובדת שקשה לה למחול. היתה סברה לומר, במיוחד אם זה שתי מצוות, שאם שמחלה על כבודה כבודה מחול ואב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אז כעת יש הוי' עם כתר שיוצא מסוף הסוגיא: כבוד אם במלכות (שמקורה עטרא דגבורות), כבוד אב בז"א (שמקורו עטרא דחסדים), כבוד רב וכבוד נשיא זה ה ו-י – שניהם זה שכל, ובדרך כלל לא מחלקים, כי הם תרדלמ"ל. נשאר מלך בקוש"י – "כתר עליון איהו כתר מלכות". זה י-ה-ו-ה של סוגי הכבוד, וכמה כבוד נידון לפי המחילה ואם היא חלה בכלל (צריך להסתכל בסגנון הרמב"ם אם אסור למלך למחול או שרק לי אסור ללכת לפי המחילה. בפשטות יוצא שהמלך יכול למחול, אלא שלי אסור לקבל את זה – זה משמע מהגמרא בפשטות). נעשה במבנה זה גימטריא אחת: מלך נשיא רב אב אם = 697. רק אחד מהם גם מחלק את המספר הכולל – אם. הכל עולה יז פעמים אם ("גם בלא דעת נפש לא טוב"). היא כאן היסוד, המכנה המשותף. מה המספר 697 אומר אצלנו? אמרנו שעומק המצוה (על פי פשט אולי זה לא מכריע, אבל זה עומק המצוה) זה "כבוד הא-ל" המתגלה דווקא בהורים. הביטוי של זה הוא עצמות בגוף (= ברית מילה = יוסף ישראל וכו'). ולסיכום: קוצו של י מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול י נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול ה רב שמחל על כבודו כבודו מחול ו אב שמחל על כבודו כבודו מחול ה אם שמחלה על כבודה כבודה מחול יחוד ומעלת כבוד אם בכל הפלפול רצינו להגיע לכך שהאמא יותר רכה בעצם, לא לגריעותא. מכבדים את האבא לפני האמא כי האמא צנועה ורכה ומוחלת על כבודה. הכבוד שלה הוא משהו יחודי. כבוד אב כבר היה, ומה שעשינו כעת זה לייחד את כבוד האם. לענין הקדמה – תמיד מקדימים את האבא, אבל היא המלכות. איפה זה מפורש בגמרא? שכאשר רב יוסף שמע את כרעיה דאמיה אמר שצריך לקום מפני השכינה. מענין שלא מצאנו שום סיפור דומה לזה על אבא, שאני צריך לקום בפני קוב"ה, אבל על האמא כתוב שצריך לקום בפני השכינה – יש משהו באמא שהיא השכינה. זה מסביר הפשט של חז"ל שאדם יותר אוהב את אמו, ולכן צריך להקדים כבוד אב. זה מספיק בשביל הכל, שמהסדר לומדים שאדם יותר מכבד את אמו, ולכן התורה עושה תיקון טבע ראשון והופכת את זה, ולגבי מורא זה הפוך. אז התורה אומרת שלהקדים את כבוד האב לכבוד האם, וזה דווקא מדגיש שבעצם יותר מכבדים את האם. זה שמנשקים יד האם בליל שבת – כי היא השכינה, זה המלכות, ליל שבת. היא יותר קרובה למציאות. יצא שכבוד אם זה מלכות, כבוד אב זה ז"א, כבוד הרב זה בינה וכבוד הנשיא זה חכמה, וכבוד המלך זה כתר. |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד