הדד בן בדד

צריך עכשיו לפתוח את התנ"ך – היום יש אמצעים טכנולוגיים פשוטים מאד – ולחפש כמה "בדד" יש בתנ"ך, ומה הפעם הראשונה, ש"הכל הולך אחר הפתיחה", ומה הפעם האחרונה ש"הכל הולך אחר החיתום". ה"בדד" הראשון הוא הוא האחרון, "אני ראשון ואני אחרון", זה שם של מישהו – "הדד בן בדד", המלך הרביעי בין ז מלכי אדום הקדומים, ז מלכין קדמאין דמיתו, שעל כל אחד כתוב "וימלך... וימת". לפי האריז"ל הוא כנגד ספירת התפארת, הוא המכה את מדין בשדה מואב, ושם עירו "עוית" – כנראה עוות דין, עוות משפט (תפארת זה "משפט רחמי"). אבל יש לו שם מאד מיוחד, "הדד בן בדד". הוא הפעם הראשונה שיש בדד בתנ"ך, והוא גם הפעם האחרונה – אותו פסוק, אותו יחוס של ז"מ קדמאין דמיתו, בדברי הימים. אז הוא הפותח והוא הסוגר את מעגל הבדד. בתוך השם בדד יש רמז גם להדד, חוץ מזה שזה לשון נופל על לשון, וכדלקמן. בכל המלכים נאמר "וימלך... וימת" – כולם היו לא נשואים, לא עשו שבע ברכות, חוץ מהמלך שהוא שרש התיקון, הדר (כל חתן הוא הדר וכל כלה היא מהיטבאל, שרש עולם התיקון, ויש לציין שבדברי הימים נקרא הדר אף הוא הדד; יחוד הדד מהיטבאל = עם = הן הן. ביחד עם יחוד הדר מהיטבאל, כפי שכתוב בתורה, עולה הכל 416 = יצחק יצחק = לב פעמים אחד, ודוק. ועוד, הדר הדד בהכאה פרטית = 841 = 29 ברבוע שהוא 21 בהשראה). הסוף של כל יחוס המלכים האלה הוא "זהב" – "ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב". כתוב שזהב זה ז = הב, והחלוקה של ה-ב היא כל ההבדל בין הדד ל-בדד, בין הבן לבין האב, וחוץ מחילוף זה בשניהם אותיות דד.

אלדד ומידד

יש באחד מספרי החסידות הכללית מי שאומר ש"בדד" בכל מקום רומז ל-ב דד, שני הדדים, שהם אלדד ומידד. דד זה מקור השפע האלקי, כמו דדי האשה – מקור של המשכת שפע. אבל יש שפע במתנת חנם, זה נקרא "אלדד", שלא בודקים אחריך מי אתה ואם אתה ראוי וזכאי לקבל את השפע, וזה הדד הימני, "אל" זה שם החסד וזה השפעה ישירה, אל..., ישר בלי חשבונות. אבל יש שפע שנמשך לאדם דווקא לפי הזכויות שלו, שבודקים בדיוק מי אתה ואם אתה ראוי לקבל את השפע, ולשפע הזה קוראים "מידד" – מי אתה – וזה הדד השמאלי. מנהג ישראל, שחשוב מאד לכל כלה שהולכת עוד מעט להיות אמא, שבהנקת ישראל מנהג ישראל להתחיל מהדד השמאלי, הדד שעל הלב (סוד "לבדד", הדד שעל הלב). כלומר שהתחלת השפע, שזה גם "הכל הולך אחר הפתיחה", זה "מידד". ידוע ש-אלדד = הוי' אחד, אבל מידד = הוי' יחיד, עיקר בחינת "בדד" כנ"ל. מידד הוא יותר בדד מאשר אלדד. לכן מנהג ישראל זה להתחיל מ-מידד, גימטריא חן. ביחד אלדד-מידד (ששניהם בדד, לפי פירוש זה) = מהיטבאל. אלדד ומידד מתנבאים במחנה דווקא, מרוב שפלותם וצניעותם שלא הרגישו עצמם זכאים להכנס לאהל משה ושבעים הזקנים – הם מתנבאים מה שמתנבאים, כפי הדעות בזה בחז"ל, אבל הם מקורות של שפע. הדרגה הגבוהה זה מידד, ולכן מתחילים מהדד השמאלי.

הדד פעמים "בדד" בתנ"ך

נחזור לענין: "הן עם לבדד ישכון". יש בתנ"ך יג פעמים "בדד" – הדד (לבדד במ"ק) פעמים "בדד"! זה משהו מאד סמלי, מאד משמעותי – כנראה יש משהו ב"בדד" שמעורר יגהמ"ר. המקור האמיתי של יגהמ"ר זה מדרגת היחיד. אמרנו שיש כמה שהם למטה מהקצה התחתון, אם כי הרוב הם למעלה מהקצה העליון. הפסוק שהכי למעלה מהקצה העליון זה הפסוק שלנו, "הן עם לבדד וגו'". אמרנו ש"בדד" בעצם כולל גם "הדד", איך אני רואה את זה? עושים חשבון פשוט של מספר קדמי (משולש): בד במספר קדמי = 13 = הדד. ד במספר קדמי = 10 = בדד. אז רואים שרק בדד בעצמו הוא הדד בן בדד. הכל נכלל ב"בדד". כמו שהכל נכלל ב"בדד" ככה כל ה"בדד" שיש בתנ"ך נכללים ב-הדד = יג כנ"ל. לא רק ש-יג זה בגימטריא הדד, אלא שבאופן מופלא ביותר יש ה "בדד" בתורה, ד "בדד" בנביאים ו-ד "בדד" בכתובים. אז לפי סדר התנ"ך ה"בדד" מתחלקים ל-הדד בדיוק. אם כן, הענין הזה משעשע ביותר. לכן הוא מאד מאד ראוי לשבע ברכות, שצריכים להשתעשע.

האם טוב לעם ישראל להיות "בדד"?

עכשו נגיע לעיקר: טוב להיות לבד או לא טוב להיות לבד? השאלה אפילו עלינו, עם ישראל בין העמים. נרד עכשיו לאקטואליה. הבעיה היום היא שאנחנו לא מקיימים את הפסוק הזה, אנחנו מתערבים עם או"ה, ולא סתם מתערבים איתם אלא מושפעים ונכנעים להם. גם בארצנו לא מקיימים, לדאבוננו, את ה"עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (כשאמרנו שהחלק הראשון בזכות האבא והשני בזכות האמא). מצד שני, אם תשאל היום בר דעת, ואפילו מאמין בתורה – למה לא לשאוף לקיים את הפסוק "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב"? אותו אחד אינטליגנטי יאמר – אתה חושב שזו דרך התורה, להיות מבודדים מאומות העולם?! זה טוב? זה אידישקייט? הרי אנחנו אמורים להיות אור לגוים, להאיר לכולם, לצאת החוצה, לקיים "ופרצת"! צריך לדעת גם לדבר בשפות שלהם, לדעת חכמות שלהם, כמו הסנהדרין. זה טענות מכאן ועד... – שאסור להיות מבודד, צריך ללמוד לימודי חול, להיות חלק מהמציאות. לגבי הנקודה האחרונה, כאן המקום להדגיש שהרבי אמר ח"ו – אם כי אף אחד לא מקיים מה שהרבי אומר, גם בתוך חב"ד, דווקא בבתי ספר לבנות – שח"ו לא צריך ללמוד שום חולין. כמובן שמה שאנחנו רוצים שהכל יהיה על טהרת הקדש ממש, אבל עד שלא מצליחים שזה יהיה קדש ממש – שיקרא קדש, "מי יתן טהור מטמא לא אחד" בכח של אברהם, כח של "ראש צרים" ("תשורי מראש אמנה", מאברהם ראש כל המאמינים) שזה גם "חרבות צורים" לחתוך את הדורות (כח המילה של אברהם אבינו) – כל זמן שאין לנו את הכח הזה צריך להיות מבודד.